כשרות המאכלים [א']

יוסף רזניק תגובות: 0

האוכל תופס מקום חשוב בחיינו, הוא גם צורך קיומי וגם מקור להנאה, וכמו שאר הכוחות באדם, גם כוח האכילה זקוק לאיזון ולהכוונה שיעזרו לנו להשתמש בו בצורה הטובה ביותר ובאופן שיתאים למטרתנו בעולם. התורה מתייחסת בהרחבה לעניין זה, באמצעות מערכת דיני הכשרות. בפינה זו נתמקד בדינים הקשורים לאכילת בשר, שבהם עוסקת פרשת השבוע.

 

לאהוב אנשים, לא חתולים

אכילת בשר אינה דבר פשוט מבחינה מוסרית, ובאמת כאשר נברא אדם הראשון, לא הותר לו כלל להרוג חיות כדי לאוכלן, והאנושות כולה היתה צמחונית. רק לאחר המבול התיר הקב'ה לנח ולבניו לאכול בשר. יש המסבירים זאת בכך שחטאי דור המבול גרמו לירידה מוסרית קשה בעולם, כך שנוצר צורך למקד את כוחות האהבה, הדין והרחמים בעיקר בתוך מסגרת החברה האנושית, כדי שלפחות המעגל הזה יהיה מתוקן. במצב שאחרי המבול, השקעת כוחות רבים מדי בדאגה לבעלי חיים, תבוא בהכרח על חשבון בני האדם. רק לעתיד לבוא, כשהעולם יבוא לתיקונו והטבע יתעדן, נחזור לחיות בשלום עם בעלי החיים.

 

תהיה בן אדם

אמנם אכילת הבשר לא הותרה באופן גורף, ויש בה הרבה סייגים והגבלות. סייג בסיסי אחד ניתן כבר לנח ולבניו, והוא החובה להמית את בעל החיים לפני אכילתו, ולא לאכול ממנו בעודו בחיים, כי זה דבר אכזרי ביותר. דין זה מכונה אבר מן החי, והוא אחת משבע המצוות המחייבות את כל הגויים.

 

פרה - in, חזיר - out

לעם ישראל ניתנו סייגים נוספים. הראשון שבהם נוגע למיני בעלי החיים המותרים באכילה: לא כל בהמה או חיה מותרות, אלא רק אלו שיש להן פרסות סדוקות והן מעלות גרה. בעלי החיים הללו הם בהמות הבית - פרה, כבש ועז, וכן חיות אחדות כצבי ואייל ועוד (אגב, גם הג'יראף הוא ככל הנראה כשר).

מבין העופות, בעיקרון כל העופות מותרים מלבד אלו שנאסרו במפורש בתורה (בעיקר עופות דורסים, אך גם עורב, חסידה, דוכיפת ועוד); אבל מכיוון שזיהוי המינים אינו תמיד ודאי, אוכלים בפועל רק תרנגולות ותרנגולי הודו, יונים, אווזים וברווזים ועוד עופות אחדים. מבין הדגים, התורה מתירה לאכול את אלו שיש להם סנפיר וקשקשת. כל השרצים הזוחלים והמעופפים אסורים באכילה, מלבד יוצא דופן אחד: הארבה ועוד כמה מיני חגבים מותרים באכילה. בעדת תימן השתמרה מסורת הקובעת אלו מיני חגבים מותרים, ובני העדה אכן נוהגים לאכול אותם עד היום.

 

לעשות את זה חד וחלק

גם לגבי המינים המותרים באכילה, הדרך מהלול או מהדיר ועד הצלחת אינה קצרה. השלב הראשון הוא שלב השחיטה: לפי התורה יש לשחוט בסכין חד וחלק לגמרי, ובצורה מוגדרת ומסוימת שמצמצמת באופן משמעותי את הסבל של בעל החיים. בעל חיים שמת מוות טבעי או שנשחט שלא לפי הדין, נקרא נבלה והוא אסור באכילה. היוצאים מן הכלל הזה הם הדגים, שבהם אין צורך בצורת שחיטה מיוחדת.

[המשך בשבוע הבא בע'ה]

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר