החרגול החירש

הרב אבי בן אבנר תגובות: 0

ד'ר וונְדַט עלה אל הבמה, והקהל הנרגש המתין לתחילת דבריו. המדען המפורסם היה ידוע בניסויים המדעיים שהיה עורך בפני קהל. הוא דגל בהוצאת המדע מהמעבדה לקהל הרחב, והמופעים שלו אף פעם לא היו משעממים.

'היום', הבטיח ד'ר וונדט ליושבים באולם, 'היום אציג לכם מחקר מדהים שמסקנותיו יהדהדו עוד זמן רב בעולם המדע'.

על השולחן שעל הבמה היה אקווריום זכוכית גדול, ריק ממים. כל הזרקורים היו מכוונים אל האקווריום והאירו אותו בעוצמה, ומצלמה שהייתה מכוונת אליו העבירה את המחזה למסך ענק על הקיר. בתוך האקווריום התרוצץ לו חרק גדול ושחור.

'לפנינו יש חרגול מצוי', פתח ד'ר וונדט בדבריו, והמצלמה התמקדה והגדילה את החרגול על המסך פי כמה וכמה. 'לפני שנתחיל בניסוי, נוודא שמדובר בחרגול אמתי, בשר ודם'...

'קפוץ!' צעק וונדט אל החרגול, והחרגול ניתר לגובה רב.

'ועתה נתחיל בניסוי', אמר הדוקטור בשביעות רצון, והס הושלך בקהל.

'ובכן, רבותי', פתח ד'ר וונדט, 'לכל חרגול כידוע יש שש רגליים: שתיים אחוריות ועוד ארבע קדמיות. אני הולך לעקור לחרגול אחת מרגליו, ונראה כיצד הוא ינהג. אגב, למי שדואג, הזרקתי לחרגול חומר נגד כאבים, והוא כלל לא ירגיש את העקירה ולא יסבול'.

לפני שהקהל הספיק להגיב, נראתה ידו של הד'ר אוחזת בפינצטה, ובתנועה עדינה אך מהירה, הוא תלש אחת מרגליו של החרגול.

'ועכשיו שימו לב', אמר הד'ר וונדט. הוא קירב את פיו אל האקווריום וצעק במלוא פיו: 'קפוץ!'

החרגול, ממש כמו בפעם שעברה, ניתר ממקומו וקפץ לגובה.

'עכשיו נמשיך בניסוי, ונעקור לפציינט שלנו עוד רגל', המהם הד'ר לעצמו תוך שהוא אוחז שוב בפינצטה ותולש לחרגול האומלל רגל נוספת.

'לחרגול שלנו יש עכשיו ארבע רגליים בלבד', הכריז הדוקטור, 'הבה נראה מה הוא יעשה'.

שוב צעק הדוקטור המוזר את מילת הקסם 'קפוץ' - ושוב החרגול קפץ.

לאחר כמה שניות מצא החרגול את עצמו עם שלוש רגליים בלבד, ועדיין קפץ בצייתנות כאשר הד'ר צעק לו 'קפוץ!'. גם כאשר נותרו לו רק שתי רגליים החרגול לא אכזב, וקפיצתו הייתה עדיין מרשימה.

'ועכשיו לחלק המעניין', הכריז ד'ר וונדט. הוא כרת לחרגול את אחת מרגליו הנותרות, כך שהחרגול נותר עם רגל אחת ויחידה. הקהל עצר את נשימתו כשבחלל האולם נשמע קולו הרועם של המדען: 'קפוץ!'

החרגול, למרבה ההפתעה, עדיין הצליח לקפוץ. אמנם לא בקו ישר כפי שעשה עד עתה, אלא בצליעה ובזווית מוזרה, אך כולם הסכימו שמדובר בקפיצה מספיק טובה.

'עד כאן זה היה מופע שעשועים,' אמר הדוקטור בעיניים בורקות, 'אבל עכשיו אנחנו מגיעים לחלק המדעי שבשבילו התכנסנו כאן'.

החרגול נפרד מרגלו האחרונה, ונותר ללא תזוזה על רצפת האקווריום. 'שימו לב מה קורה עכשיו,' אמר הד'ר. הוא אסף אוויר מלוא ריאותיו, וצעק: 'קפוץ!'.

החרגול לא נע ולא זע.

'קפוץ מיד!' חזר וונדט וצעק.

הקהל כמעט קפץ מרוב התרגשות, אבל החרגול נותר ללא תזוזה.

'קפוץ!!!' צרח וונדט, והפעם ליווה את צעקתו בחבטה עזה על השולחן.

אבל החרגול לא זז ממקומו.

וונדט הביט בקהל במבט מלא סיפוק. 'מסקנת המחקר היא,' הכריז בקול דרמטי, 'שחוש השמיעה של החרגול מרוכז כולו ברגליים, ולראייה: חרגול נטול רגליים אינו שומע כשאומרים לו לקפוץ!'

האנשים באולם מחאו כף בהתלהבות, כשאף אחד מהם לא עוצר וחושב לעצמו: 'רגע, ואולי החרגול לא קפץ פשוט משום ש... לא נשארו לו רגליים?!'

*

עד כמה שהדבר מצחיק, גם אנחנו עורכים לא פעם 'מחקרים' כמו של ד'ר וונדט. קחו למשל אדם שמנסה לעשות מעשה טוב ולפתע צץ לו עיכוב. הוא מנסה פעם נוספת, ושוב זה לא מסתדר לו. לבסוף הוא מחליט ש'זה לא בשבילו', ולפעמים הוא אפילו מחליט ש'מהשמים לא רוצים' שהוא יעשה את הדבר.

האדם הזה הוא ממש כמו הדוקטור המוזר, שרואה כמה עובדות ומגיע למסקנות ההפוכות ביותר מהמציאות. כי אולי האמת שונה? אולי מהשמים מקְשים על האדם לעשות מצווה, כדי להגדיל את הניסיון ולהרבות את שכרו? ואולי זה היצר הרע שמונע אותו, כי יש לו חשש כבד שהבחורצ'יק הולך להתחזק לו מתחת לידיים?

אז בואו לא נהיה כמו ד'ר וונדט. ככל שנגיע למסקנות הנכונות בחיים, כך נוכל להתקדם, להתחזק ולחיות בצורה נכונה.

 


תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר