עד שתגיע למקומו

דוד קליינר תגובות: 0

הדפיקות החזקות על דלת ביתו של רוברט, מילאו אותו פחד ואימה. כבר יומיים הוא שומע את קולות ההמון הזועם ברחובות הדורש מהפכה; האם עכשיו הפורעים הגיעו אל ביתו? הוא דרך את רובהו וקרב בזהירות אל הדלת.

כאשר פתח את הדלת מעט, נפערו עיניו בתדהמה. 'הוד מלכותו', מלמל ופתח את הדלת לרווחה. מולו עמד לא פחות ולא יותר מאשר המלך וויליאם השלישי, כשבגדיו המלכותיים קרועים ומבטו אחוז אימה.

רוברט נמנה על נאמני המלך, והתנגד להדחתו. הוא הכניס אותו אל הבית בזריזות, והגיש לו שתיה חמה ומעט מזון להחיות את נפשו.

'כבר יומיים שאני נס על נפשי', סיפר המלך לרוברט. 'את הארמון הבוער עזבתי ממש ברגע האחרון. בשעות האחרונות ניצלתי בנס כמה פעמים לאחר שאנשים זיהו אותי ברחוב. כל הזמן התפללתי לאלוקים שאצליח להגיע לביתו של אחד האנשים הנאמנים לי, ותודה לא-ל שהגעתי אליך בשלום'.

רעש עז של מרכבות הגיע מבחוץ. רוברט הציץ מהחלון וראה פלוגת מורדים מתקרבת במעלה הרחוב. 'הם מגיעים לכאן', אמר למלך. 'הוד מלכותו חייב למצוא מחבוא'.

הוא הפנה את המלך אל חדרון קטן שהיה מעל המטבח. המלך השמנמן נדחס בקושי לחלל הקטן, אך כשהפורעים דפקו בכוח על דלתו של רוברט, כבר לא היה זכר לעובדה שהאיש שהם מחפשים שוהה בדירתו.

המורדים לא חיכו שהדלת תיפתח, ופרצו אותה בעצמם. הם היו עשרה בריונים אוחזי רובים, שהתפזרו מיד בכל רחבי הבית והחלו בחיפושים. 'איפה וויליאם?' שאל ראש החבורה את רוברט כשהוא מכוון את רובהו היישר לחזהו.

'אי... אינני יודע', מלמל רוברט באימה.

'יש עדויות שהוא הגיע לרחוב הזה ונכנס לבניין הזה', צעק ראש המורדים. 'האם אתה מחביא אותו?'

'הוא לא פה, אתם יכולים לחפש', אמר רוברט כשפניו חיוורות וכל גופו רועד.

'תחפשו בארונות ובכל מחבוא אפשרי', הורה ראש החבורה למורדים. הוא גרר סולם גדול, קירב אותו אל דלת המחסן שמעל המטבח והתכונן לעלות.

המלך שמע את כל מה שנעשה בדירה מתחתיו, והבין שרגעיו ספורים. ליבו פעם בטירוף וזיעה קרה שטפה את כל גופו. הנה עוד רגע הוא יתגלה, וישוסע על ידי ההמון צמא הדם.

אבל באותו רגע נשמע קול נפץ עז מבחוץ. הצבא שנותר נאמן למלך התארגן מחדש, והחל לירות פגזים לכיוון המצודה שבה התבצרו המורדים. הבריונים ששמעו את קול הפגזים הבינו שהמצב משתנה. הם עזבו את הדירה ורצו במהירות החוצה, ואכן תוך ימים אחדים דוכאה המרידה, והסדר שב על כנו.

שבוע לאחר מכן קיבל רוברט הזמנה מלכותית לארמון, לטקס הבעת תודה על מעשהו האמיץ. בטקס הודיע לו המלך שהוא יכול לבקש בקשה אחת, שהוא, המלך, מתחייב למלא אותה.

'באמת שלא חסר לי כלום, הוד מלכותו', אמר רוברט. 'אין לי שום בקשה מיוחדת'.

'בכל אופן, תחשוב על משהו', ביקש המלך, 'מגיע לך שכר על המעשה שעשית'.

חכך רוברט בדעתו מספר שניות, ולבסוף אמר: 'הוד מלכותו, דבר אחד הייתי רוצה לדעת: כיצד הרגיש הוד מלכותו כאשר אותו בריון עלה על הסולם, וכפסע היה בין המלך ובין המוות'.

פני המלך האדימו מרוב כעס. 'חוצפה שכזו', צעק ורקע ברגלו. 'כיצד אתה מעז להעלות שאלה חצופה כזו על דל שפתיך!' המלך פנה אל השומרים וציווה: 'השליכו את האדם הזה אל הכלא, והכינו את עמוד התלייה'.

רוברט ההמום הושלך אל בור אפל ומצחין. פחד מוות הציף את ליבו וחרטה עזה אפפה אותו. 'איזו שטות עשיתי', חשב, 'יכולתי לקבל כל מה שהייתי חפץ בו, אבל בגלל השאלה המטופשת הזו, עכשיו יתלו אותי על עץ'.

הלילה עבר על רוברט מתוך סיוט נוראי. הוא לא הצליח להירדם אף לרגע. כשעלה הבוקר, הבין שזה יומו האחרון עלי אדמות, ובכי גדול פרץ מגרונו.

השעות הבאות חלפו עליו בייסורי נפש נוראים, ובשעת צהרים, כשהגיעו שני סוהרים גברתניים, הוא לא היה מסוגל לצעוד מרוב פחד. הסוהרים גררו אותו אל הגרדום והניחו על צווארו את חבל התלייה. לתוך החדר נכנס התליין, והוא אחז בידית הגרדום. עוד רגע אחד, ידע רוברט, מסתיימים חייו.

ואז ראה את המלך יוצא מבין הצללים, והוא מחייך חיוך רחב. 'קיימתי את בקשתך', אמר המלך תוך שהוא מסיר מצווארו של רוברט את חבל התלייה. 'ביקשת להרגיש כיצד חשתי כשריחפה עלי סכנת מוות, ולא הייתה לי שום דרך להסביר זאת, אלא להעמיד אותך באותו מצב. עכשיו אתה יודע כיצד חשתי: בדיוק כפי שאתה חשת לפני רגע אחד'.

*

'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' אומרת המשנה באבות, כי אף פעם לא נוכל להבין באיזו סערת רגשות השני נתון, מהן תחושותיו, ומה הרקע האמתי למעשיו. רוברט לעולם לא היה מבין מה חש המלך, אם לא היה נקלע לאותה סיטואציה, וגם אנו לעולם לא נבין את השני, אלא אם נחוש בדיוק מה עובר עליו ו'נגיע למקומו'.

ומכיוון שאף פעם לא נגיע באמת למקומו - אין לנו שום זכות לדון אותו.

 


תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר