הצלה בלתי צפויה

אריה תומר תגובות: 0

הסיפור התרחש לפני יותר ממאתיים שנה, באחד ממחוזותיה של פולין. באותו אזור התגורר פריץ עשיר ושונא ישראל, ששלט שלטון ללא מצרים בעזרת פלוגת קוזקים אכזריים שנשמעו לפקודותיו. כל קרקעות האזור היו שייכות לפריץ, והוא החכיר אותן לכפריים תמורת אחוזים גבוהים מהיבול שצמח בשדות. מי שאיחר בתשלום חש את נחת זרועם של הקוזקים, ומי שעדיין התמהמה, היה מושלך לבור הכלא באחוזתו של הפריץ.

בכפר הסמוך היה בית מרזח קטן, שנוהל על ידי יהודי בשם משה. בית המרזח היה שייך אף הוא לפריץ, ומשה שילם תמורתו לפריץ סכום כסף הגון, שהלך וגדל משנה לשנה. כשהפריץ ופמליייתו היו מגיעים לשתות בבית המרזח, הם לא טרחו אף פעם לשלם, אבל משה אפילו לא העלה בדעתו לבקש מהם כסף. בקשה כזו הייתה בגדר חוצפה נוראה שהייתה עלולה לעלות לו במכות שוט נאמנות מידי הקוזקים, ואולי אפילו בחייו.

יהודי פשוט היה משה. הוא לא ידע ללמוד תורה ואפילו להתפלל ידע אך בקושי, אבל האמונה בלבו הייתה חזקה, והוא ידע שכל מה שעושה השם - הכול לטובה. את משפחתו פרנס בדוחק מהכנסות בית המרזח. מדי שנה, לקראת עונת החורף, היה משה נוטל מאה זהובים שהצליח לחסוך במשך השנה, ונוסע ליריד בעיר הגדולה לקנות חביות יין ומשקאות חריפים לכל השנה הבאה.

אך יום אחד הגיע הפריץ לבית המרזח בלוויית פלוגת הקוזקים, ובפיו דרישה חדשה. בעוד חודש וחצי, כך הודיע, מגיעה אליו חבורה גדולה של פריצים מכל רחבי פולין, והוא אינו מוכן להתבזות כשהם ייראו שיש לו בית מרזח קטן ועלוב כל כך. בתוך חודש וחצי חייב משה להרחיב את בית המרזח פי שלושה, ואם לא יעשה זאת - יגורש מבית המרזח ומהכפר, הוא וכל משפחתו.

 משה היהודי קיבל את הבשורה הרעה בהכנעה. הוא ידע שאם ינסה להתווכח, הוא עלול למצוא את עצמו מתבוסס בדמו תחת פרסות סוסי הקוזקים, אך לא היה לו מושג מהיכן ישיג את הכסף להרחבת בית המרזח. מאה הזהובים נועדים לרכישת היין לשנה הבאה, ואם ישתמש בהם לצורך אחר - כיצד יקנה יין?

חשב משה וחשב, והתייעץ גם עם אשתו, ולבסוף החליט להשקיע שמונים זהובים בהרחבת בית המרזח, ובעשרים הנותרים יקנה כמות קטנה של יין שתספיק לחודשיים בלבד, ולאחר מכן - ירחם השם...

לאחר כחודש הגיע הפריץ לבדוק כיצד מתקדמת העבודה. הוא נכנס לבית המרזח וסקר אותו בפנים חמוצות. בית המרזח היה עכשיו גדול פי שלושה והרבה יותר יפה, אבל הוא עדיין לא היה מרוצה. 'מדוע השארת את הדלת הישנה והעקומה?' שאל את משה, 'האם אתה חושב שדלת עלובה כזו תתאים לפריצים מכובדים?'

'כבר לא נשאר לי כסף', השיב משה בקול כנוע, 'נותרו לי עשרים זהובים, ואני שומר אותם לרכישת יין לשנה הבאה...'

חיוך מרושע עלה על פניו של הפריץ. 'אין בעיה, מושְקֶ'ה', אמר, 'אני אעזור לך'. הוא רמז לקוזקים בידו, והללו ירדו מעל סוסיהם, ניגשו אל הדלת, והחלו להלום בה במגפיהם הכבדים.

תוך כמה דקות היה כל הקיר הקדמי של בית המרזח הרוס עד היסוד. לא רק הדלת נעקרה מציריה, אלא כל קיר העץ היה מרוסק ומנותץ לחלוטין. לסיום בעט אחד הקוזקים במשה, והפיל אותו על האדמה.

משה היהודי לא יכול יותר לשאת את הסבל, ופרץ בבכי מר. כל עולמו חרב עליו. כדי לבנות את הקיר מחדש עליו להוציא את עשרים הזהובים האחרונים, וכך לא יישאר לו כסף לקניית יין. הפריץ רק מחכה להזדמנות הזו, כדי לגרש אותו מהכפר ולמסור את בית המרזח לאחד הגויים.

במשך שעה ארוכה שכב משה על הקרקע, אחוז ייאוש, אך לאחר זמן מה התנער וקם. 'היכן האמונה שלך?' נזף בעצמו, 'האם אינך יודע שכל מה שעושה השם, הכול לטובה?' הוא פינה את שברי הקיר והחל לחפור באדמה כדי להציב יסודות חדשים, אבל אז נתקלו ידיו בחפץ קשה בתוך האדמה. הוא חפר בזהירות מסביב, ולא האמין למראה עיניו. זו הייתה תיבת עץ עתיקה ונעולה במנעול ברזל. משה נטל את התיבה לביתו ופרץ אותה. בתוכה היו - לא יאומן כי יסופר - מאתיים זהובים אמיתיים! משה הרים את עיניו בהודיה למרום. עכשיו יהיה לו מספיק כסף להשלים את בניית בית המרזח, לקנות יין לכל השנה, וגם לפרנס את משפחתו בכבוד.

מי הטמין את האוצר? את זה משה לא גילה לעולם, אבל מאז הוא התחזק ביתר שאת באמונתו התמימה, שכל מה שהשם עושה הכול לטובה. אפילו הגזירה המרושעת של הפריץ הייתה לטובה, כי רק בזכותה גילה את האוצר שהיה טמון מתחת לביתו.

אמנם לא בכל פעם מתרחש לאדם נס, אבל מי שחי עם האמונה הברורה שבורא עולם מחיה אותו בכל רגע, נותן לו את כל הטוב והשפע ורוצה רק את טובתו, מבין שביד השם אפילו לשנות סדרי בראשית ולחולל ניסים גדולים, כדי להציל את האדם מהצרה.

*

בפרשת השבוע, פרשת מצורע, אנו קוראים על 'נגעי בתים' - סוג של צרעת המופיעה על כתלי הבית ונראית ככתמים, וגורמת שהבית יהיה טמא. לפעמים אין לטומאה הזו כל תיקון, וחייבים להרוס את הבית ולבנותו מחדש. לבעל הבית זה כמובן הפסד גדול, אבל חז'ל אומרים שפעמים רבות הדבר היה לטובה, כי הגויים שישבו בארץ לפני שעם ישראל כבש אותה, החביאו אוצרות בקירות הבתים, וכשיהודי היה חייב לסתור את ביתו, הוא היה מוצא את האוצר.

זו הדרך הנכונה להביט על העולם. כל קושי, כל עיכוב, כל תקלה - הוא לטובה. וגם אם קשה להבחין בזה בהתחלה, בסוף נבין שהדבר היה לטובה, כי כל מה שעושה השם - הכול לטובה.

 


 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר