משפט צדק

יוסף רזניק תגובות: 0

התורה הקדושה מייחסת חשיבות עצומה למשפט הוגן ולצדק בחיי החברה, כפי שאומר הנביא מיכה (ו, ח): 'מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ'. אחד מתארי הקב'ה הוא 'מלך אוהב צדקה ומשפט'. אפילו המילה 'א-להים' עצמה, משמשת גם במשמעות של 'שופטים', כמו למשל בפסוק (שמות כב, ח): '(האיש) אֲשֶׁר יַרְשִׁיעוּן (אותו) אֱלֹהִים - יְשַׁלֵּם'.

הקב'ה ברא את העולם ואת האנושות כולה, והוא אשר יכול לקבוע מהם צדק ומשפט אמיתיים. משפט שנקבע בידי אדם, יהיה תמיד מוגבל לרמת ההבנה של אותו אדם, ויתרה מזו: הוא משתנה על פי מצבי הרוח והאינטרסים האישיים של האדם. שופט בשר ודם מושפע ממצבי רוח. אם הוא קם בבוקר על צד שמאל, הוא יכול להוציא את כעסו על האומללים שהגיעו באותו יום להישפט לפניו. אבל המוסר האלוקי הוא קבוע ובלתי משתנה, והוא המוסר והצדק המוחלטים.

יחס שווה לתפרן ולטייקון

בנוסף לקביעת החוקים ולציווי על הקמת בתי דין, מצוות רבות בתורה נועדו להבטיח את הצדק וההגינות בשעת הדין עצמו:

· אסור להעניש אדם בלי משפט הוגן, כפי שכתוב 'וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט' (במדבר לה, יב).

· אסור לפסוק שלא לפי ההלכה, כפי שנאמר: 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט' (שם). ואגב, גם השהיית פסק הדין ללא צורך נקראת 'עוול'.

· אסור לדיין להטות את הדין לטובתו של העני מתוך רחמים עליו, או לטובתו של העשיר מתוך כבוד אליו, אלא עליו לפסוק כפי האמת, וזאת מהפסוק 'לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל' (שם).

· הדיין חייב להתייחס באופן שווה לשני בעלי הדין, ולא להתייחס לאחד בסבר פנים יפות ולשני בחומרה, וכדומה, כפי שכתוב: 'בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ' (ויקרא יט, טו).

· 'לֹא תִקַּח שֹׁחַד' (דברים טז, יט) - כפשוטו.

· יש לשמוע את דברי שני בעלי הדין באותו מעמד, ולא לשמוע אחד כשהשני אינו נוכח - 'שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק'.

· גם כאשר אחד מבעלי הדין הוא אדם אלים, אסור לדיין לפחד ולהימנע מפסיקת הדין, כפי שנאמר: 'לֹא תָגוּרוּ (=תפחדו) מִפְּנֵי אִישׁ' (דברים א, יז).

· עדות של אדם אחד אינה נחשבת כראיה מספקת, אלא יש צורך בשני עדים לפחות, וזאת מהפסוק 'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד' (דברים יז, ו).

· הדיין חייב לחקור את העדים היטב לפני הוצאת פסק הדין, ולא להכריע בפזיזות, כפי שהתורה מצווה: 'וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב' (דברים יג, טו).

גם נוצה היא שוחד

ישנם סיפורים רבים על חכמי ישראל ששימשו כדיינים ונזהרו מאוד מכל סוג של עוול או שוחד. אחד מחכמי הגמרא פסל את עצמו מלדון אדם שנתן לו יד ועזר לו לעלות מן הנהר. חכם אחר פסל את עצמו מלדון אדם שהסיר נוצה מעל מעילו. כל זה מחשש שמא הטובה הקטנה הזו תגרום להם להטות את הדין לטובתו.

אני לא דיין או שופט. אז מה כל זה קשור אלי?

כל אחד מאיתנו משמש לפעמים כדיין. למשל, כאשר אנחנו מנסים להבין ולפרש את התנהגותו של מישהו אחר, אנחנו בעצם 'שופטים' אותו. מהפסוק 'בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ' למדו חכמים שצריך 'לדון כל אדם לכף זכות', כלומר להשתדל לפרש את מעשיהם של חברינו באופן חיובי.

גם כשאנחנו מקבלים החלטות בחיי היום יום, אנחנו מבצעים בעצם פעולה של משפט. גם ב'משפט' כזה חשוב להיזהר מ'שוחד' - ממידות רעות כמו גאווה, כעס וקנאה שמעוותות את כושר השיפוט שלנו. ובזכות משפט הצדק תבוא בעזרת ה' הגאולה, שנאמר (ישעיהו א, כז): 'צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר