סגור

ללכת על כל הקופה

איתמר מאיר תגובות: 0

הבוקר השקט לא ניבא את הדרמה הגדולה שהתחוללה זמן קצר לאחר מכן בבסיס חיל הים סן דייגו שעל חופי האוקיינוס השקט.

בשעה 8 בבוקר התייצב הטוראי הצעיר אלן וולף על משמרתו בעמדת התצפית שבמרומי מגדל השמירה. החופים שהשתרעו למרגלות המגדל, מחוץ לגדרות הבסיס, היו ריקים עדיין, ורק שני נערים צעירים עמדו במים הרדודים והתכוננו לצאת לשחיית בוקר מרעננת. אלן הניח את המשקפת על השולחן ופנה אל החלון האחורי של עמדת השמירה כדי לסקור את פנים הבסיס. לאחר כמה רגעים הגיעו לאוזניו צעקות עמומות מכיוון הים. הוא חטף בבהילות את המשקפת וצפה לעבר החוף. שני הצעירים היו במרחק של כ-150 מטרים מהחוף, והם שחו בחזרה בכל כוחם תוך שהם זועקים לעזרה. כמה מטרים מאחוריהם נראה בבירור עצם שחור דמוי טורפדו שחתר במים במהירות.

'כריש!' הִכתה ההכרה בראשו של אלן, והוא מיהר אל הטלפון והחריש את אוזנו של קצין המבצעים בשאגותיו: 'התקפת כרישים בחוף! לשלוח עזרה מיידית!'

תוך כדי כך הבחין אלן באימה בתנודות זנבו של הכריש סמוך לאחד השחיינים. עוד רגע קצר חלף והמים מסביב הלכו והאדימו, והעידו כאלף עדים שהכריש תקף את אחד הצעירים. יללות האמבולנסים כבר נשמעו ובאופק שעטה לאזור ספינה מהירה של משמר החופים. הכריש ערך סיבוב נוסף סביב הצעיר שהותקף. אלן ציפה לראות את החבר השני מנצל את הרגע ומנסה להימלט אל החוף, אך לתדהמתו הגדולה, החבר הסתובב וחזר אחורנית כדי לסייע לחברו המותקף.

הכריש המשיך להסתובב במעגלים ואלן הצליח לזהות את סוג הטורף הימי. זה היה טיגריסי שחור ענק שאורכו כשבעה מטרים, כריש קטלני לכל הדעות. הכריש סיים את הסיבוב ופנה אל הצעיר השני במהירות מסחררת. לתדהמתו של אלן, הצעיר עשה את הבלתי יאומן: הוא התרומם בתנופה מול לועו הפעור של הכריש וחבט בפניו בחוזקה. הכריש ההמום סגר את פיו וצלל במהירות כלפי מטה. סירת משמר החופים כבר הייתה במרחק של כמה מטרים מהצעירים, והשוטרים עמדו עליה בנשקים דרוכים, מוכנים לירות למוות בכריש אם זה יחזור ויסכן את ניסיון החילוץ.

השוטרים ביחד עם הצעיר השני העלו את הפצוע לסירה ודהרו לעבר החוף, אל האמבולנס הממתין על מנת להבהילו לבית החולים.

חודש ימים לאחר מכן הוזמן אלן לטקס הענקת מדליית הגבורה לאדגר קולין, הצעיר שנאבק בכריש והציל את חייו ואת חיי חברו. הטקס התקיים בבית הלבן, כשנשיא ארצות הברית מעניק לצעיר את המדליה.

'אפשר לשאול אותך מספר שאלות?' פנה אחד העיתונאים אל הצעיר, 'איך ייתכן שברגע כה מפחיד, כשהכריש פוער את פיו לטרוף אותך, אתה עושה את המעשה שנראה כה אווילי, ותוקף אותו?' ועיתונאי אחר שאל: 'כיצד היה לך האומץ לחזור ולהציל את חברך במקום להימלט ולברוח?'

'אני אסביר לכם', השיב אדגר, 'בשנייה מסוימת הבנתי שהמצב אבוד וגם אם אברח הכריש יתפוס אותי. ההכרה הזו במצבי הנואש נסכה בי כוחות ועוצמות בלתי מוכרים, שדחפו אותי לחזור ולעזור לחברי במקום לבזבז זמן על ניסיון סרק להימלט מהכריש. אינני זוכר מה חשבתי כאשר עשיתי את המעשה שנראה טיפשי ומגוחך כל כך – לתקוף את הכריש. אך כשאתה יודע שכל חייך נמצאים על כף המאזניים ומדובר פשוט בהישרדות, אתה עושה כל דבר אפשרי או בלתי אפשרי כדי להשיג את המטרה'.

*

עולמנו מלא כרישים שרוצים לטרוף לא רק את גופנו, אלא בעיקר את נפשנו. המלחמה אינה קלה, ואנו מחפשים כל הזמן דרכים לנצח ולהתגבר. בפרשת השבוע אנו לומדים על דרך מסוימת של מלחמה שאמנם לא תמיד אפשר לנקוט בה, אבל צריך לזכור שגם היא קיימת: פנחס ראה שהטומאה מאיימת להשתלט על עם ישראל, ולא היסס אלא הלך על הקיצוניות הגדולה ביותר ופגע ישירות בחוטאים, ועל זה הוא קיבל את שכרו הגדול מהשמים.

לא כל אחד מסוגל לעשות צעד קיצוני ולא תמיד מותר לעשות צעד כזה, אבל עלינו לזכור שגם נשק כזה קיים בארסנל של היהדות. כאשר אדם מתמודד בחיי היומיום מול תאוותיו וניסיונותיו, לפעמים צריך ללכת עד הסוף, בלי להסס. אין הכוונה לפגוע באחרים, כפי שעשה פנחס, כי זה לא רלוונטי לגבינו, אך במלחמתו של האדם מול הכרישים הפנימיים שלו, לפעמים מותר ואף צריך ללכת על כל הקופה, ומי שעושה זאת באמת ובתמים, יזכה לסיעתא דשמיא ולהצלחה.  

תגובות (0)

כתוב תגובה:

האתר בבנייה

התחדשנו, אנחנו עדיין בשלבי תיקון של המדורים השונים באתר. שנה טובה

רישום לעלון

פייסבוק

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר