תפוחים ללא כוונה

איתמר מאיר תגובות: 0

מוֹטְ'ל החוכר היה מזועזע ומפוחד. הוא הסתובב בכפר אובד עצות וחסר אונים ולא ידע מה לעשות. שתי הפרות הכחושות שלו הצליחו לברוח מהרפת, והחליטו – לא פחות ולא יותר - להיכנס לגינתו המרהיבה של הפריץ המקומי ולהתחיל לאכול שם מכל הבא ליד. 'הפריץ אמר למשרתיו להחרים את הפרות שלך ולהכניסן לרפת שלו, כדי להכריח אותך להגיע אליו', סיפרו עדי ראייה למוט'ל.

'זה כבר יעלה לי ביוקר', חשב מוט’’’’’’’’ל. 'הפריץ בטח זועם על החוצפה הגדולה ועל הנזק הרב, והוא לא יוותר כל כך בקלות על ההזדמנות להטיל עלי קנס כספי גדול'.

כל מי ששמע ממוט’’’’’’’’ל על צרתו הגדולה, השתתף בצערו, אך כשסיפר על כך לידידו, שמעון בעל הפונדק, הרגיע אותו הלה. 'לפני כמה חודשים קרה מקרה דומה למשה', סיפר שמעון למוט’’’’’’’’ל, 'וגם הוא היה מודאג. הוא הלך אל הפריץ עם סל מלא פֵּירות נאים, ולהפתעת הכול הפריץ ריחם עליו והחליט לוותר לו'.

מוט’’’’’’’’ל שמח מאוד על דבריו של שמעון. הוא מילא סל גדול ומרשים בתפוחים אדומים ויפים, והלך לבית הפריץ. לכל המשרתים שעמדו בדרכו אמר מוט’’’’’’’’ל כי הגיע להביא תשורה לפריץ, והם לא עיכבו אותו. כשמוט’’’’’’’’ל נכנס לחדרו של הפריץ, התברר לו שהלה אינו נמצא. מוט’’’’’’’’ל לא היסס. הוא הניח את הסל הכבד על שולחנו של הפריץ ומשם פנה לכיוון הרפת הגדולה של האחוזה.

המשרת האחראי על הרפתות של הפריץ היה בטוח שבקשתו של מוט’’’’’’’’ל נענתה על ידי אדונו. הוא פתח את שער הרפת ואִפשר למוט’’’’’’’’ל לקחת את פָּרותיו בחזרה, ומוט’’’’’’’’ל חזר לביתו שמח וטוב לב.

לאחר זמן מה חזר הפריץ לחדרו, ומצא על שולחנו את הסל עם התפוחים. הוא שאל את משרתיו מי הביא את השי, כששמע מה אירע הוא התמלא זעם נורא.

'לכו מיד לביתו של היהודי החצוף, הביאו חזרה את הפָּרות שלו - ואת התפוחים הללו זִרקו עליו בכל הכוח,' הורה להם הפריץ.

המשרתים עשו כפי שהצטוו בחפץ לב. מוט’’’’’’’’ל שכבר ישב בביתו, שמע לפתע מישהו פותח את הרפת ומוציא את פָּרותיו, ולפני שהספיק לצאת ולברר מה מתרחש, החל מטח מכאיב של תפוחים נורה לכיוונו.

'מה קרה?' צעק מוט’’’’’’’’ל אל המשרתים, 'מדוע אתם עושים זאת? הבאתי את התפוחים הללו לפריץ תמורת הפרות!' המשרתים הסכימו להפסיק את צליפת התפוחים רק לאחר שמוט’’’’’’’’ל הציע שהוא עצמו יבוא עמם אל הפריץ.

פרצופו של הפריץ היה אדום מרוב כעס וחֵמה. 'הפרות שלך הרסו את הגינה שבה השקעתי זמן וכסף רב', צעק הפריץ. 'אני אעניש אותך בכל חומר הדין!'

מוט’’’’’’’’ל לא הבין מדוע יצא קצפו של הפריץ. 'אבל...' מלמל בקול נמוך, 'שמעתי שגם הפָּרות של משה נכנסנו לגינת האחוזה, ואתה הסכמת לקבל ממנו את התפוחים. מדוע דווקא איתי אתה מחמיר?'

הפריץ כמעט התפוצץ מרוב כעס. 'חצוף ועז פנים', צרח על מוט’’’’’’’’ל. 'שמעון הגיע לפה בחרטה אמיתית, הוא הבטיח שהדבר לא יקרה שוב והתחנן בדמעות שָליש שאסלח לו. הוא בכה ואמר שיש לו אישה וילדים ואם אקנוס אותו הם ירעבו ללחם. בנוסף לזה הוא הביא לי את התשורה, סל נאה של פירות, ואז ריחמתי עליו. אבל אתה, מחוצף שכמותך, נכנס לפה כאילו זה הבית שלך, מניח את הסל ולוקח את הפָּרות. אתה חושב שאני צריך את התפוחים שלך? עכשיו תשלם ביוקר לא רק על הנזק שעשו הפרות, אלא גם על חוצפתך הגדולה'.

*

בראש השנה נהגו בעם ישראל לעשות סימנים רבים לשנה טובה ומתוקה: טובלים תפוח בדבש, אוכלים ראש של דג, גזר, סלק וסימנים נוספים, וכמובן עומדים בתפילה ותוקעים בשופר. אבל עלינו לזכור שכל הדברים הללו נועדו לעורר את הלב לתשובה, ולהזכיר לנו להמליך את בורא עולם עלינו ועל העולם כולו. מי שעושה את הפעולות החיצוניות, אך לא מכוון את ליבו ולא מקדיש את מחשבתו להתחבר למהות היום, מפסיד את העיקר ומפספס את הנקודה המרכזית של ראש השנה - ועלול, חלילה, להיות דומה לאותו איכר שחושב שאפשר 'לשחד' את הפריץ העשיר בסלסלה של תפוחים...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר