יין ואלכוהול

יוסף רזניק תגובות: 0

בפרשת השבוע מסופר על נח, שלאחר שיצא מהתיבה נטע כרם, שתה יין והשתכר. יתכן שהוא עשה זאת מתוך צערו על חורבן העולם במבול, אך השִכרות הביאה אותו למצב לא מכובד. בעקבות זאת נתייחס הפעם לנושא המשקאות החריפים.

 כיצד התורה מתייחסת לשתיית יין?

ליין, ולמשקאות אלכוהוליים בכלל, יש עוצמה רבה ויכולת להשפיע על האדם, והשפעה זו יכולה להיות טובה או רעה. מצד אחד, היין מביא את האדם לשמחה, כאמור בספר תהלים (קד, טו): 'וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ'. כיון שהתורה מחשיבה מאוד את השמחה, היא מייחסת ליין ערך וחשיבות: על יין יש ברכה מיוחדת - 'בורא פרי הגפן'. על פי ההלכה יש לשתות יין בכל אירוע משמעותי, כמו קידוש והבדלה של שבת וחגים, סדר פסח, חתונה וברית מילה, משום שהיין מוסיף חשיבות למעמד. גם בבית המקדש היו מנסכים (=שופכים) יין על המזבח ביחד עם כל אחד מהקרבנות.

מאידך, שתייה מרובה מביאה את האדם לשכרות, ואת השכרות התורה שוללת לגמרי. השכרות גורמת לאדם לאבד את צלילות דעתו, וזהו דבר בעייתי כשלעצמו. במצב זה האדם אף עלול לעשות עבירות חמורות, שלא היה מעלה על דעתו לעשות כאשר היה פיכח. גם בימינו שומעים לעתים קרובות על מעשי אלימות, פריצות, תאונות דרכים וכדומה שנעשו בהשפעת אלכוהול. פעמים רבות השתייה קשורה לתרבות שלילית של פריקת עול, מסיבות לא צנועות וכדומה. לפי חלק מהדעות,  המצוה 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ' (ויקרא יט, ב) מחייבת אותנו להימנע בין השאר משתייה מרובה של אלכוהול. היום היחיד בשנה שבו השכרות רצויה הוא בפורים, וגם זאת - רק אם האדם יודע שלא יגיע מתוך כך להתנהגות שאינה ראויה.

 

אם האלכוהול בעייתי כל כך, אולי עדיף להימנע ממנו לגמרי?

בקרב חכמי הגמרא מצאנו שתי התייחסויות הפוכות לעניין זה. לפי דעה אחת, נזירות מיין היא דבר טוב ורצוי, ומי שמקבל על עצמו נזירות נקרא 'קדוש'. לפי דעה שניה, נזירות מיין היא סוג של חטא, משום שהקב'ה רצה שנשתמש ונהנה בכל מה שיש בעולם, כמובן בדרכים מותרות, ולכן רק מי שחושש שהיין יפיל אותו לחטא צריך לפרוש ממנו, אבל אין לעשות זאת סתם כך. אך גם לפי הדעה השניה, ברור ששימוש באלכוהול, ובעצם בכל הנאות העולם הזה, צריך להיות במתינות ובאחריות, תוך הקפדה שהדבר לא יגרום לנו לשכוח את תפקידנו האמיתי בעולם.

מי שנוהג באופן כזה, בסופו של דבר נהנה מהחיים יותר, ולא פחות, ממי שרודף אחרי תאוותיו 'בלי חשבון'. הנאות העולם הזה הן כמו תבלינים: כשם שתבלין הוא טוב וטעים כתוספת לתבשיל, אבל אי אפשר כלל לאכול אותו בפני עצמו, כך הנאות העולם הזה יכולות להיות טובות ונעימות במסגרת עבודת ה', אך כשרודפים אחריהן בפני עצמן הן גורמות לאכזבה ולחוסר נחת, כי לא לשם כך הן נבראו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר