ט'ו באב (א')

רבני שלום לעם תגובות: 0

יום חמישה עשר באב נחשב כאחד מהימים שנוהגים בו מקצת שמחה, ביום זה נהגו שלא לומר תחנונים בתפילה, כזכר למספר דברים טובים שקרו לעם ישראל במהלך השנים.

חמישה עשר באב – כיום הכיפורים.

שמחת יום חמישה עשר באב בדורות הקודמים, הייתה שמחה של סליחה ומחילה מעוונות - כיום הכיפורים. כפי שביום הכיפורים מחל הקב'ה לעם ישראל על עוון העגל והוריד להם את הלוחות השניים, ביום חמישה עשר באב מחל הקב'ה לדור המדבר על עוון המרגלים. והוא נחשב ליום של מחילה המסוגל להיטהרות מעוון, כלשון חז'ל 'לא ניתנו להם לישראל, ימים טובים כט'ו באב וכיום הכיפורים' בימים אלו אפשר לפעול רבות על ידי השמחה לתיקון העוונות ולחזרה בתשובה שלימה.

 

 

מתי מדבר פסקו מלמות

הסיבה הראשונה להפיכתו של יום ט'ו באב ליום שמחה, היא שביום זה ידעו אנשי דור המדבר שמחל להם הקב'ה ופסקו מתי מדבר מלמות. כאשר חזרו המרגלים והוציאו את דיבת הארץ רעה, בכה העם על עזבו את מצרים וכעונש על התמרמרותו נגזר על כל הגברים מגיל עשרים עד גיל שישים (600,000 איש) למות במדבר. במשך ארבעים השנים שנסעו ישראל במדבר, בכל ליל תשעה באב נכנסו הגברים בגילים הכלולים בעונש לישון בקבריהם, מתוך ידיעה שייתכן ולא יקומו בבוקר שלמחרת. בשנה האחרונה למסע נכנסו חמישה עשר אלף האחרונים שנשארו לקבריהם וכולם קמו למחרת, הם חששו שטעו בחשבון החודש ובמשך הלילות הבאים נכנסו מדי לילה לישון בקבריהם. משהגיע ליל ט'ו באב וראו את הירח במלואו הבינו כי ליל ט' באב עבר והתבטלה הגזרה, ועשו את יום ט'ו באב ליום טוב, כיוון שבלילה זה ידעו כי מחל להם הקב'ה על עוון המרגלים.

 המחסומים בוטלו.

כאשר מלך ירבעם בן נבט על ישראל, התפצל העם לשני מלכויות – מלכות יהודה ומלכות ישראל, וכאשר העביר ירבעם את מלכות ישראל מירושלים העמיד שני עגלים לעבודה זרה, אחד בדן והשני בבאר שבע. ירבעם הכריז כי אין לעלות יותר לירושלים ומכיוון שידע כי רבים מאנשי העם עדיין נושאים את עיניהם לירושלים ולבית המקדש, בנה מחסומים בכל הדרכים המובילות ירושלימה, ובהן הושיב שומרים שמנעו מהנאמנים לה' ולתורתו לעלות לבית המקדש. מחסומים אלו היו קיימים עד סוף ימיה של מלכות ישראל, עד שמלך הושע בן אלה. כאשר עלה הושע לשלטון ביטל את המחסומים הללו ואמר: 'כל הרוצה לעלות לירושלים – יעלה'. אותו יום שבוטלו בו המחסומים היה יום חמישה עשר באב ושמחו ישראל שהותר להם לעלות חזרה לבית המקדש.

ניתנו הרוגי ביתר לקבורה.

בזמן חורבן בית שני, עלה אדריאנוס קיסר על העיר ביתר והרג בה רבבות יהודים באכזריות נוראה. היה לאדריאנוס כרם גדול י'ח מיל (18 ק'מ) על י'ח מיל וציווה להביא את ההרוגים, להשכיב אותם בפישוט ידיים ורגליים אחד על גבי השני ועשו מהם גדר בגודל שבעים ושנים ק'מ כדי שיוכל להתענג על כוחו וגבורתו בראיית גיבורי ביתר ההרוגים. תקופה לאחר מכן כשעלה מלך אחר לשלטון, התיר לקבור את הרוגי ביתר ביום חמישה עשר באב ובאו כל ישראל להתעסק בקבורתם, באותה שעה תקנו חז'ל את ברכת 'הטוב והמטיב' הקבועה בברכת המזון. 'הטוב' שלא הסריחו ההרוגים ו'המטיב' שניתנו לקבורה. ברכה זו נקבעה כברכה נוספת על שתיית יין משובח, לזכר הנס שהיה עם הרוגי ביתר בכרם היין. וכשם ששותים את היין בשעת השמחה, כך מגיע היין ככוס תנחומים וחייב אדם לברך על כל מידה ומידה שמודד עמו הקדוש ברוך הוא.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר