הפרשת חלה (א)

יוסף רזניק תגובות: 0

חלה לפני האכילה

אפיית לחם היא לכל הדעות צורך אנושי בסיסי. בבתים שבהם נהוג לאפות לחם או חלות, בפרט לקראת שבת קודש. יודעים שמדובר גם בחוויה, שמשתתפים בה חושי הראייה, המישוש, הריח והטעם. אולם מעבר לחוויה הגשמית יכולה להיות בכך גם משמעות רוחנית, על ידי קיום המצוה הקשורה לכך - מצות הפרשת חלה.

כך נאמר בתורה (במדבר טו, יח-כ): 'בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה'. ה'עריסה' היא הכלי שבו לשׁים את הבצק (ולפי פירוש אחר - זו עיסת הבצק עצמה), ולפני שאופים את העיסה ואוכלים ממנה, צריך 'להרים' (=להפריש) ממנה 'חלה'. בלשון התורה, 'חלה' היא כיכר לחם (ולא רק הלחם המיוחד שאוכלים בשבת), ופירוש המצוה הוא שיש להפריש כיכר אחד מהעיסה ולאחר מכן לתת אותו לכהן, שיאפה אותו ויאכל אותו בטהרה. הנתינה לכהן נקראת 'תרומה לה'', מכיון שהכהנים הם משרתי ה'. ללא הפרשת החלה אסור לאכול את הלחם, ולכן במאפיות צריך השגחה שתופרש חלה כדין.

מה טעם המצוה?

התורה קוראת לחלה המופרשת 'תרומה', ואכן מצות הפרשת החלה היא חלק ממערכת התרומות והמעשרות. לפי התורה, הכהנים אינם מקבלים נחלה בארץ, כדי שיוכלו להקדיש את חייהם לעבודה רוחנית ובעיקר לעבודת המקדש. כדי שיוכלו להתפרנס, התורה מצוה לתת להם חלק מן היבול וכן חלק מהעיסה שעומדים לאפות. חלק זה נקרא 'תרומה' משום ש'מרימים' ומפרישים אותו משאר היבול או העיסה. הצורך לתת תרומה וחלה לכהן גורם גם לכך שלכלל הציבור יהיה קשר מתמיד עם הכהנים, וכך הם ילמדו ממעשיהם ויושפעו לטובה. מלבד זאת, כאשר האדם נותן לה' את החלק הראשון מהיבול או מהלחם שלו, הוא לומד שכל מה שיש לו הוא מתנה מאת ה', וכך הוא מתחבר לה' ולומד לבטוח בו.

כיצד מקיימים את המצוה בימינו?

מן התורה, מצות החלה נוהגת רק 'בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ', כלומר בארץ ישראל ובזמן שכל עם ישראל נמצא בארץ. אמנם, חכמים תיקנו להפריש חלה גם בזמן הזה וגם בחוץ לארץ. מלבד זאת, את החלה יש לאכול בטהרה, וכיום כולנו נחשבים טמאים. לכן כיום אין מה לעשות עם החלה, ואין טעם לתת אותה לכהן; אולם עדיין יש צורך להפריש אותה, כדי להתיר את שאר הלחם באכילה.

למעשה, מי שיש לו עיסה באופן ובשיעור החייב בחלה, צריך לברך 'ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו וציונו להפריש חלה תרומה' (האשכנזים נוהגים לברך 'להפריש חלה' או 'להפריש חלה מן העיסה'), להפריד חתיכה מן העיסה ולומר 'הרי זו חלה'. כיון שבימינו החלה אסורה באכילה, יש לשרוף אותה, ויש נוהגים לעטוף אותה היטב ולהניח בפח.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר