הגל של החיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

הגל של החיים – לירון מסיקה

נולדתי בכפר סבא, גדלתי בבתי הספר המקומיים וסיימתי בהצטיינות מגמת אלקטרוניקה בבית הספר התיכון. מילדות אהבתי לגלוש על המים ועם הזמן הפכתי לגלשן מעולה. כאחד שגר בכפר סבא ויחסית, נמצא לא רחוק מחופי הים התיכון. הים היווה בעבורי אטרקציה, בכל הזדמנות ובעיקר בשבתות היינו יוצאים כל החבר'ה לגלוש, כולנו היינו נכנסים יחד לעומק המים, מכינים את הגלשנים ומחכים לגל גדול שיהיה אפשר 'לתפוס' אותו. מי שגלש פעם בגלשן מבין על מה אני מדבר, על עוצמת החוויה. איך שאתה עומד על הגלשן והגל לוקח אותך איתו עד שהוא מתנפץ לרסיסים...

בגיל עשרים ושתים, לאחר הצבא. יצאתי בשבת בצהריים לגלוש עם כמה חברים. באותו יום היה דגל שחור והמים היו סוערים במיוחד, מה שמהווה פיתוי עבורנו – הגולשים, ללכת ולגלוש, אין כמו הגלים הגדולים לחוויית הגלישה במים. לא התחשבנו יותר מדיי באזהרות המצילים, לקחנו את הגלשנים ונכנסנו בשחייה פנימה. הים באמת היה סוער, הגלים היו גבוהים במיוחד והחתירה עם הגלשן הייתה קשה מתמיד, אבל חתרנו במאמץ בידיעה שעוד כמה דקות נתפוס איזה גל רציני ונהיה 'על הגובה'.

הגענו למרחק של כמאתיים מטר מהחוף, החבר'ה אמרו: 'בואו ונעצור כאן, נחכה שיגיע איזה גל רציני ונעלה עליו...' אבל אני התעקשתי, רציתי להמשיך הלאה. החבר'ה התנגדו, אבל אחד מהם. רותם, הסכים להיכנס איתי פנימה, המשכנו בשחייה עוד חמישים מטר ואז רותם אמר:' זהו נעצור כאן'. התיישבנו על הגלשנים וחיכינו לגל גבוה. אחרי ארבעה או חמישה גלים, הגיע גל ענק במיוחד. אני זוכר שרותם צעק: 'לירון, תפוס את הגל!'

תפסתי את הגלשן בקצות האצבעות, והתכוננתי לזנק על הגל. בזווית העין ראיתי כבר את רותם מטפס על הגל, ואז הכול השתבש. אין לי מושג איך זה קרה, אבל במקום לעלות על הגל הרגשתי שאני נמשך פנימה אל תוך המים, כפי הנראה מערבולת שהסתתרה מתחת לגל משכה אותי פנימה בחוזקה, הגל כבר עבר לי מעל הראש והכניס אותי עוד יותר פנימה לתוך המים. כל הניסיונות שלי לצאת מהמים, עלו בתוהו, השתוללתי כמו שלא השתוללתי בחיים. התחלתי לבלוע מים ושקעתי פנימה יותר ויותר, אני זוכר את האימה, את השניות הראשונות של בליעת המים, את העירפול. ואז זה הגיע משום מקום. בתוך הלב שלי הדהדה צעקה אדירה: 'ה' תעזור לי, תוציא אותי מכאן!' אני רוצה להדגיש שהייתי חילוני לחלוטין, לא היה לי שום קשר לתורה ומצוות. ידעתי שיש אלוקים והקשר שלי איתו הסתכם ביום כיפור, חוץ מזה לא ידעתי עליו כלום. איבדתי את ההכרה וצללתי פנימה באיטיות, רותם שהיה באמצע הגלישה, חיפש אותי מאחוריו ולא מצא. הוא חזר אחורנית בשחייה וראה את סימני המערבולת במקום שבו היה הגל לפני דקה, הוא צעק לשאר החברים: 'יש מערבולת! לירון טבע!' כולם פתחו בחתירה פראית למקום שבו היינו, רותם צלל פנימה והצליח להוציא אותי כשאני בלי הכרה. עוד שני חברים הצטרפו אליו ואחזו בי, הוציאו אותי מהחוף והחלו בניסיונות החייאה. אחרי ארבע דקות של מתח, התעוררתי והתחלתי להוציא את המים, ניידת טיפול נמרץ אספה אותי מהחוף לבית החולים 'מאיר' שבכפר סבא.

בבית החולים, התחלתי להתאושש ולעכל את הנס הגדול שהיה לי. בן דוד שלי שחזר בתשובה, בא לבקר אותי ואמר לי: 'לירון, היה לך נס גדול. אלוקים שלח לך איתות, אתה חייב ללכת לבית הכנסת ולברך הגומל'. באותה שבת הלכתי לבית הכנסת, בירכתי הגומל. אבל הצעקה הזאת שהדהדה עמוק בתוך הלב שלי, בזמן שהתחלתי לטבוע לא נתנה לי מנוחה. רציתי להתחיל להקשיב לקול היהודי הפנימי שבתוכי, אבל לא ידעתי איך. החלטתי להניח תפילין, ידיד סיפר לי שיש חוג בית בנושאי יהדות ברעננה והחלטתי לבקר, לראות ולשמוע במה מדובר. הגעתי לכמה מפגשים ופתאום הרגשתי שהכול השתנה עבורי, העולם אינו כמו שחשבתי. הוא בנוי ממערכת חוקים מופלאה, שזה מחייב אותי ואת כל אחד מאתנו, יש בורא לעולם שמנהיג כל אחד אותנו ואליו צעקתי שיציל אותי מטביעה.

היום, אני נשוי ואב לילדה מקסימה, עובד לפרנסתי ומשתדל לקיים תורה ומצוות, ללמוד מהי חובתי בעולם, ולשם מה אני חי, כדי שאעמוד בכבוד במשימה אליה נשלחתי לכאן. להמשיך במורשת ובמסורת למרות כל הגלים שעוברים בחיים, כגולש אני אומר לכם: יש גלים, ויש גלים, אם מגיע גל שנראה לכם כחזק מכולם. תורידו את הראש, תתכופפו, גם הוא יעבור, תיאחזו באמונה ובשמירת המצוות ותראו איך החיים יראו אחרת!

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר