ה'רחמים של אריות הים'

אבינועם הרש תגובות: 0

בדיוק בחצות לילה התקבלה ההחלטה הדרמטית. במטה הפיקוד שבבסיס הסודי של יחידת העילית האמריקאית 'אריות הים' ישבו שר ההגנה והרמטכ'ל, עם צמרת הפיקוד של הצבא האמריקאי והתחבטו האם לאשר את המבצע המסוכן, התקבל מידע מודיעיני מדויק. שבעומק מערות טורה בורה, מסתתר לו אחד הטרוריסטים הידועים ביותר לשמצה: אחמד שעא. מפקד צבא ה'טאליבן' הידוע באכזריותו. לפי התכנית, על חיילי הכוחות המיוחדים לצנוח בעמק טופוגרפי תלול, ולהתארגן לפעולת חיסול מהירה. היה ברור כי הקרב יהיה נואש מצד לוחמי הטאליבן, בפרט שהסיכויים לבצע את המתקפה,  ולחזור לבסיס במהירות שתקשה על לוחמי הטאליבן להתארגן למתקפת נגד, הייתה נראית כבלתי אפשרית.

קדמה להחלטה החשובה דיון ארוך וממושך בין מפקדי צבא ארצות הברית, חלקם התנגדו עודדו את כניסת הכוחות למרות המחיר הכבד שיהיה במידה והמבצע ייכשל.

אחרי שעתיים של דיון סוער, הרים הרמטכ'ל את קולו, דפק על השולחן הגדול ופסק: 'איננו יכולים להרשות לעצמנו לסכן את חיילנו בצורה שכזאת!'

כל הנוכחים בחדר, כולל שר ההגנה האמריקאי ומפקדי המטות המשולבים, הרכינו ראשם לדברי הרמטכ'ל והשלימו עם הידיעה המתסכלת שאי שם בהרי אפגניסטן מסתובב לו חופשי הטרוריסט המסוכן. ואף אחד, כולל חיילי הכוחות המיוחדים לא יוכל לעצור אותו במזימותיו.

לפתע נשמעה קריאה מקצה השולחן: 'אנחנו נעשה זאת המפקד!'

כולם הפנו את מבטם אל מקור הקריאה ונתקלו בפרצופו הנחוש של סרן מייקל מרפי, מפקד הצוות של כוח 6 ביחידת העילית 'אריות הים'. 'אני והצוות שלי נעשה זאת, אדוני הרמטכ'ל. בדיוק בשביל המשימות הנועזות האלו אני ואנשיי מתאמנים'.

'האם אתה מודע לגודל הסכנות אדוני הצעיר?' שאל הרמטכ'ל את סרן מרפי: 'אם תסתבכו לא נוכל לעזור לכם, אתם תהיו שם לבד לחלוטין. חיילי המארינס של 'כוח דלתא' לא יוכלו להיכנס לעמק עם מסוקים, עקב הסכנות האורבות להם מטילי האר.פי.ג'י וכניסה רגלית או ממונעת, בלתי אפשרית. האם אתה בטוח במה שאתה אומר?'

'בטוח לגמרי המפקד! אם תיתן לנו צ'אנס נוכל לתפוס אותו'

דממה הושלכה בחדר הישיבות. שר ההגנה והרמטכ'ל החליפו ביניהם מבטים מהירים, כעבור כמה רגעים אמר שר ההגנה לסרן מרפי: 'אני סומך עליך איש צעיר, אל תאכזב אותנו!'.

מבצע 'כנפיים אדומות', אחד הנועזים והמסוכנים של הכוחות המיוחדים קיבל אור ירוק ויצא לדרך. כעבור חודש של אימונים קשים ביותר הגיע רגע האמת עבור סרן מרפי ואנשיו: בשעה שלוש לפנות בוקר המריא מבסיס הנחתים האמריקאי באפגניסטן, מסוק מדגם בלק הוק שהכיל את צוותו של מרפי, כשהוא מלווה בשני מסוקי קרב מדגם אפאצ'י שנועדו לשמור על הבלק הוק הגדול מפגיעות לא צפויות כגון טילים מצד לוחמיו של הטרוריסט אחמד שעא. לוחמי הצוות השתלשלו בדממה אחד אחרי השני מהמסוק ונחתו בשקט באמצעות חבלים ארוכים. ולפנות בוקר הם הגיעו לגבעה שמאפשרת לתצפת על  כפרו של אחמד שאה ובסיסי הטאליבן.

לפתע מבעד למחבוא, הם שמעו רעשים הם דרכו את נשקם ועצרו שלושה רועי צאן תמימים: מבוגר, גבר צעיר ונער. השלושה  לבשו סחבות של רועי צאן אולם היה פרט אחד מוזר ומטריד בלבוש שלהם: הם החזיקו מכשירי קשר.

'בוא ננטרל אותם המפקד' פנה סמל ראשון לוטרל לעבר סרן מרפי. 'אתה רוצה לעצור נער קטן וקשיש?' שאל סרן מרפי את הסמל הצעיר

'אין לנו עניין לתפוס חפים מפשע!' המשיך סרן מרפי: 'אנחנו מחפשים אחרי איש הטאליבן ומה אכפת לנו מרועי צאן תמימים?'.

'אבל יש להם מכשיר קשר המפקד' התעקש סמל ראשון לוטרל: 'הם ילשינו עלינו, המפקד! ככה כל הכפר וכנופיית הטאליבן ידעו שאנחנו כאן!'.

'סמל ראשון לוטרל!' נזף סרן מרפי בחיילו הצעיר: 'אתה רוצה שנעצור אדם קשיש נער ועוד בחור שלא עשה לנו כלום? אין לך רחמים?'

לשמע הפקודה, שחררו חיילי הצוות של סרן מרפי את רועי הצאן והמשיכו לחפש אחר מקומות מסתור בכדי להשלים את משימתם: חיסולו של השודד אחמד שעא.

מיד לאחר שחרורם רצו רועי הצאן ה'תמימים' והלשינו על צוות 'אריות הים'. בתוך דקות ספורות החלו חיילי ה'טאליבן' של אחמד לרדוף אחרי צוותו של מרפי ולאט לאט החלו לסגור על צוותו של סרן מרפי. מטח בלתי פוסק של יריות, ופצצות מרגמה ליווה את מנוסתו של הכוח האמריקאי. אחרי רבע שעה איתרו לוחמי ה'טליבאן' את צוותו של מרפי והחלו לכתר אותם. מהיריות נפצעו שלושה מאנשי צוות כולל סרן מרפי בעצמו, למרות הקרב הקטלני הצליח הסרן הנועז בקור רוח למצוא מערת מסתור קטנה ובעזרת הטלפון הלווייני והמאובטח מסר למטוסי חיל האוויר האמריקאי את מיקומו של אחמד שעא ולוחמיו. בינתיים לוחמי הטליבאן סגרו על יתר אנשי הצוות וכולם נהרגו, חוץ מסמל לוטרל שנפצע והצליח להימלט לכפר של שבט הפשטון, עד לחילוצו. כעבור שעה הגיעו שאר חברי הצוות של 'אריות הים' האמריקאי למיקום שקיבלו מסרן מרפי וחיסלו את שעא, עצרו כמה מלוחמיו וביניהם גם את 'רועי הצאן'.

לאחר שמבצע 'כנפיים אדומות' הוכתר בהצלחה, קיבל סרן מייקל מרפי את מדליית הכבוד של הקונגרס לאחר מותו, על שהוביל את צוותו למרות האתגרים הקשים.

ובאשר ל'רועי הצאן'?

הם אסורים בבית הכלא האמריקאי ובינתיים הספיקו להחליף את בגדי ראיית הצאן בבגדי האסירים ועכשיו יש להם את כל הזמן שבעולם לספור כבשים...

 

*

לפעמים בחיים אנחנו צריכים לדעת מתי להקשות את ליבנו ולא לרחם על האכזרים, סרן מרפי ריחם על 'רועי הצאן' תוך סיכון חייהם של חייליו. במהלך החיים אנו נתקלים במצבים שיצריכו אותנו לקבל החלטות מתוך החלטה מושכלת וקרה שתעזור לנו בהמשך ולא להתפתות לרחמים מזויפים שיכולים להתברר כאסון. 'כל המרחם על האכזרים, סופו להתאכזר על הרחמנים' למדו אותנו חז'ל. מבצע 'כנפיים אדומות' של חיילי 'אריות הים' הראה לנו שוב, עד כמה שהם צודקים.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר