למות בשביל מדליה

הרב אבי בן אבנר תגובות: 0

הנצנוץ המבהיק משביל העפר, עורר את תשומת לבו והוא התקרב לבחון את החפץ מקרוב. הרוזן דה קפלו שליטה של לימוז' התכופף והרים מדליה יוקרתית. המדליה הייתה נראית עתיקה והייתה משובצת ביהלומים, היה ניכר כי המציאה שנפלה לידיו בעלת ערך כספי והיסטורי, והוא הכניס אותה לכיסו. 'מדליה יקרה שכזאת, תציב אותי במקום של כבוד בין אנשי האצולה ותעלה את ערכו של אוסף היהלומים שברשותי עשרת מונים' שמח הרוזן על המציאה.

השמועה על המדליה שנמצאה בידי הרוזן מלימוז' התפרסמה במהירות. הרוזן לא טרח להסתיר את המדליה ונהג לענוד אותה בגאווה באירועים חגיגיים. רבים מהרוזנים ושליטי האצולה חמדו לעצמם את המדליה היקרה וקיוו לנפילתו של הרוזן, כדי שיוכלו להניח את ידיהם על המדליה היקרה. השמועה הגיעה אף לאזניו של מלך אנגליה ריצ'רד הראשון המכונה בפי כל ריצ'רד לב הארי, שהיה מצביא עטור תהילה ושבע ניצחונות. ציפור קטנה דאגה ללחוש באזניו של המצביא היהיר, כי המדליה דומה למדליה שאותה ענד אביו המלך הנרי השני בקרבות שניהל בווילס. השמועה הספיקה בשביל המלך האנגלי להכריז על המדליה כאחד מאוצרותיו הפרטיים. על אף שריצ'רד היה בדרכו חזרה מהמלחמה עם מלך צרפת, ולאחר מסע הקרבות שניהל בארץ ישראל במסעי הצלב, הוא לא היסס לרגע. הוא הריץ שליח מהיר לטירתו של הרוזן מלימוז', כדי להבהיר שהמדליה אותה מצא הרוזן שייכת לריצ'רד לב הארי. השליח הודיע בשמו של מלך אנגליה שעל הרוזן להשיב אותה במהירות האפשרית לבעליה והציב אולטימטום של שלושים יום כדי להעביר את המדליה לרשותו. 'אני אחכה בקרבת מקום, עד שהרוזן יעביר לידיי את המדליה' הודיע השליח בתקיפות.

הרוזן מלימוז' התייחס בזלזול להודעתו של השליח האנגלי: 'אתה יכול למסור למלכך בשמי שלא יחשוב שכל מה שנראה כשייך לו, הוא צריך לקבל. אינך צריך להמתין כאן בצרפת, אתה יכול לעשות את דרכך בחזרה...' גירש הרוזן את השליח מטירתו. כאשר התייצב השליח בארמון וסיפר על תגובתו המזלזלת של הרוזן מלימוז' כעסו של ריצ'רד הרקיע לשחקים. הוא גייס במהירות את טובי הלוחמים שעמדו לרשותו ויצא להוציא בכוח את המדליה מידיו של הרוזן. הלה התבצר בטירתו וריצ'רד הודיע חגיגית לאנשי האצולה המקומיים שבאו לקבל את פניו, כי בתוך ימים ספורים יצא הרוזן על ברכיו בתחנונים ויעניק לו את המדליה המבוקשת. ריצ'רד לב הארי היה אז בשיא תהילתו כמצביא עטור ניצחונות, לאחר שכבש את עכו וירושלים וקנה לעצמו שם כמצביא הגדול ביותר שקם אי פעם לאנגליה. הזלזול המופגן שהפגין הרוזן מלימוז' לבקשתו, הרתיח את זעמו עד להשחית. המצור סביב טירתו של הרוזן היה הדוק ביותר וכניעתו הייתה עניין של ימים ספורים, כל בר דעת הבין שהרוזן לא יעז לצאת מן הטירה ולהילחם פנים מול פנים נגד ריצ'רד לב הארי ולוחמיו האבירים. ריצ'רד היה כה בטוח בניצחונו, עד שאפילו לא טרח ללבוש את שריון הקרבות שלו כאשר היה יוצא מדי ערב לסייר סביב הטירה הנצורה ולפקד על חייליו.

באחד הלילות, התייצב פרש בהול באוהל המלכותי. ריצ'רד שסיים את הסיור היומי והתכונן לשינה, תהה למראהו של הפרש ומיהר לשמוע את המתרחש: 'אדוני המלך, נשלחתי על ידי מפקד המשמר שסביב הטירה. זיהינו כי בשעות האחרונות אנשיו של הרוזן משנים עמדות, נראה כי הם הולכים לצאת מן הטירה ולנסות לתקוף אותנו בחסות הלילה...'

זעמו של ריצ'רד התעורר מחדש, לא דיי בכך שהרוזן אינו מוכן להיכנע אלא הוא עוד מנסה להילחם בו ולתקוף את אנשיו! הוא הורה לשלישו, להכין את הסוסים. לבש עליו את בגדי הקרב כאשר אינו טורח ללבוש את השריון ויצא בדהרה אל הטירה. כשהגיע לחייליו, היו הללו עסוקים בשיפור עמדותיהם, להבי החרבות נצנצו מעל שער הטירה והיה נראה כי אנשיו של הרוזן הולכים לפרוץ בכל רגע בקרב פנים מול פנים. בעודו נותן הוראות אחרונות לחייליו, החלו להתעופף מכל עבר חיצים שנורו מצריחי הטירה. חייליו של ריצ'רד השיבו מלחמה שערה וקרב הקשתים נמשך ללא הכרעה, שני הצדדים נלחמו אל תוך הלילה ללא השגת יתרון ברור האחד על רעהו. באחת מהפוגות הקרב יצא ריצ'רד החוצה מהמחסה כדי לסקור את עמדות לוחמיו. הניצחון לדעתו היה מובטח והוא זלזל ביכולותיהם של אנשי הרוזן. הוא התקרב לעמדות חייליו כשחץ פלדה שנורה על ידי אחד הקשתים פגע בו בצווארו. הפגיעה הייתה מדויקת, ריצ'רד לב הארי המצביא הבלתי מנוצח נפל ארצה כשהוא מתבוסס בדמו. חייליו ניסו להגיש לו עזרה, אבל לאחר מספר שעות מת ריצ'רד מול שער הטירה של הרוזן מלימוז'. המלך שהפך לאגדה בקרב אזרחי אנגליה, המצביא שקנה לעצמו תהילה עולמית מת בקרב על המדליה, כיוון שסירובו של הרוזן להעניק לו את המדליה פגע בכבודו...

*

סיפור אמיתי זה ממחיש לנו את מאמר חז'ל 'הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם'. ריצ'רד לב הארי שנחשב לאחד המלכים עטורי הניצחונות, סיים את חייו בהפסד בקרב, רק משום שחמד מדליה שמצא אותה מישהו אחר. ברגע שנלמד לשמוח בחלקנו, לדעת שבסופו של דבר נקבל רק את מה שמגיע לנו, נוכל להימנע ממצבים שכאלו, לעבוד על המידות הרעות שטמונות בנו ולהיבנות כאנשים מוסריים וערכיים.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר