שמיטת כספים

יוסף רזניק תגובות: 0

שמיטה (ד') שמיטת כספים – יוסף רזניק

אחד הדברים הקשים ביותר בחייו הכלכליים של האדם, הוא להיות בעל חוב. אנשים רבים יעדיפו לחיות בעוני ובצמצום, ובלבד שלא להיות שקועים בחובות. אדם השקוע בחובות, גם כאלו שאינם כוללים ריבית, חי תחת עול תמידי הרובץ עליו ונוטל את מנוחת הנפש שלו. למצב זה באה התורה לתת פתרון מהפכני, בדמותה של 'שמיטת כספים'.

חיוב לבטל חיוב

אנו מכירים את שנת השמיטה בעיקר בהקשר החקלאי, אולם בשנה זו יש גם מצוה נוספת: עם יציאתה של שנת השמיטה, 'נשמטים' ופוקעים כל החובות שזמן פירעונם כבר הגיע. וכך נאמר בתורה (דברים טו, א-ב): 'מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִיטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה (=נוֹשֶׁה, מלווה) יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו'. לאחר שנת השמיטה המלווה צריך 'להוריד את היד' מהלווה, ואסור לו 'לנגושׂ' אותו, כלומר ללחוץ עליו ולתבוע ממנו להחזיר את החוב, שכן התורה קובעת שהחוב התבטל. על פי מצוה זו, שנת השמיטה היא שנת השחרור לכל האנשים השרויים בחובות. ובשונה משאר מצוות השמיטה, שמיטת כספים נוהגת גם בחו'ל.

האם מצוה זו אינה עלולה לגרום לאנשים להימנע מלהלוות בכלל?

התורה מודעת היטב לחשש של המלווה שמא בסופו של דבר הוא יפסיד את כספו. למרות זאת, היא דורשת מאתנו להתגבר על החשש הזה. לאחר שהתורה מבארת את המצווה להלוות כסף לנצרכים, היא כותבת (שם ט-י): 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל (מחשבה רעה) לֵאמֹר: 'קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה', וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ'. התורה מבטיחה שאם נלווה כסף לנצרכים, ה' ישלח ברכה במעשה ידינו והשמטת החובות לא תגרום לנו להפסד.

ובכל זאת - מדוע אדם שהלווה כסף צריך לוותר על כספו?

מצד הדין, הלווה מחויב כמובן להחזיר את החוב בזמן, ואם אינו עושה זאת - אפשר לתבוע אותו לדין ולעקל את כל רכושו (מלבד דברים בסיסיים). אבל אם לא תבעו אותו לדין, כגון שהוא עני ורכושו אינו מכסה את החוב, והגיעה השמיטה - יש לוותר לו. במצוות ההלוואה ושמיטת כספים חוזרת כמה פעמים המילה 'אחיך', כדי ללמד שהלווה אינו סתם אדם זר, אלא הוא אחיך, ולכן יש לנהוג עמו במידת החסד. ולמרות כל זאת, גם כאשר החוב נשמט ואין חיוב להחזירו, שיבחו חכמים את מי שמחזיר אותו בכל זאת.

מהו 'פרוזבול'?

בסוף ימי בית המקדש השני, ראה הלל הזקן שאנשים נמנעים מלהלוות כסף לפני השמיטה, ועוברים בכך על איסור מהתורה. וכיון שמאז גלות הבית הראשון כל מצוות השמיטה הן רק מדרבנן, תיקן הלל שבשנת השמיטה אפשר לכתוב שטר שמאפשר לגבות את החוב גם לאחר השמיטה, ושטר זה נקרא 'פרוזבול'.

'פרוזבול' היא מילה יוונית, שמשמעותה בקירוב 'מסירה לבית דין' (ויש פירושים נוספים). מן התורה, כאשר המלווה תובע את הלווה בבית דין לפני סוף שנת השמיטה, ובית הדין קובע שהוא חייב לשלם - החוב אינו נשמט עוד. תקנת הפרוזבול מרחיבה את האפשרות הזו: בפרוזבול נכתב בכלליות 'אני מוסר את כל החובות שחייבים לי לבית דין פלוני', והדבר מועיל כדי שהחובות לא יישמטו. כיום נעשה שימוש נרחב בפרוזבול, והנוסח המדויק שלו מופיע בספרים העוסקים בהלכות שמיטה.

אף על פי שהפרוזבול נראה כעקיפה של רצון התורה, הוא בא לחזק את עיקר רצונה של התורה שאנשים ילוו כסף לעניים. וכאשר כל עם ישראל יחזור לארצו ויתיישב בה, תחזור גם מצות שמיטת כספים לקיומה המלא מן התורה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר