עיוור לחיים

דוד קליינר תגובות: 0

עשרות סטודנטים חיכו בכניסה למחלקה למדעי המוח של אוניברסיטת 'ייל'. הניסוי שעליו הוכרז הפעם היה מעניין במיוחד ורבים ביקשו להשתתף בניסוי ולהיווכח בתוצאותיו. הניסוי המדובר שעסק בתפיסה חזותית, דרש כושר ריכוז מעולה ויכולת אבחנה דקה מכל אחד מהמשתתפים. מנהלי הניסוי בררו מתוך המתנדבים את עשרים הסטודנטים המוכשרים ביותר והכניסו אותם לחדר המחשבים כאשר כל אחד תופס את מקומו על יד מסך המחשב. אל החדר נכנס פרופסור מרטין ווילד מראשי ה'מחלקה לחקר התפיסה האנושית', והחל לתת את ההנחיות.

'שלום לכל המתנדבים, היום אנו נעמיד אתכם בפני משימה הבוחנת את התפיסה החזותית שלכם, אתם עומדים לצפות בקטע של 5 דקות מתוך משחק מרתק שבו משתתפים מיטב שחקני הכדורסל של ארצות הברית. המשחק מתנהל במהירות רבה וקצב החלפת הכדור בין הצדדים הוא מהיר במיוחד. המשימה שלכם היא לספור כמה פעמים חוטפים שחקני הקבוצה האדומה את הכדור מידי הקבוצה הכחולה, וכן להיפך. ובנוסף כמה נקודות היו בסופו של דבר לכל קבוצה, בסיום המשחק. שימו לב! המשחק מתנהל בקצב מטורף, עליכם להיות ממוקדים לחלוטין...'

הפרופסור יצא מן החדר, ועל צג המחשבים החלו להתרוצץ דמויות השחקנים, הסטודנטים הצליחו בקושי רב לעקוב אחר ההתפתחויות הסוערות שהתנהלו כל העת במשחק, ובסופו של דבר רובם הגדול הצליח לרשום לעצמו את התוצאה הנכונה, ואת מספר הנקודות המדויק בו זכתה כל קבוצה.

פרופסור ווילד נכנס אל החדר והחל בוחן את התוצאות כשעל פניו נראה סיפוק רב, אלא שאז הוא פנה לפתע אל הסטודנטים ושאל: 'סלחו לי רבותיי, האם מישהו מכם הבחין בגורילה שהתרוצצה על המגרש במהלך המשחק?'

הסטודנטים הביטו לעברו בגיחוך, אף אחד מהם לא ראה שום גורילה או משהו דומה. בשלב זה החל הפרופסור להריץ את הסרטון מחדש מתחילתו על המסך הגדול, ולמרבה ההפתעה של המשתתפים בדקה 1:21 נראתה גורילה גדולה נכנסת אל אולם הספורט, מטיילת כעשר שניות בין השחקנים השונים ולבסוף יוצאת מן הצד השני.

הסטודנטים ההמומים הודיעו נחרצות שאף אחד מהם לא הבחין בגורילה לפני כן. הם היו כל כך מרוכזים במשימה שעמדה מול עיניהם, עד שהם פשוט נהפכו לעיוורים לגבי שאר ההתרחשויות שאירעו באולם הספורט.

תוצאות הניסוי התפרסמו עד מהרה בעולם המדעי והוכיחו שוב את העובדה שהתעסקות בדבר אחד מסיחה את הדעת מדברים אחרים, כגון שיחה בטלפון תוך כדי נהיגה, שגורמת לעיתים ל'עיוורון' ממשי המונע את ראיית המתרחש בדרך.

בשלב הבא החליט הפרופסור להמשיך ולבדוק אילו סוגי 'עיוורון' מדומה נוספים יכולים להעלים מן הצופה פרטים חיוניים. אלא שדווקא אז החליטו כמה מעמיתיו לפקולטה, לערוך את הניסוי הזה על... פרופסור ווילד בעצמו. הם ידעו שלפרופסור ישנו אבא זקן וחולה היושב על כיסא גלגלים, ושבכל פעם שיש לו נסיעה מחוץ לגבולות המדינה, דואג הפרופסור להגיע אל אביו ולהיפרד ממנו.

באותו שבוע היה הפרופסור צריך לטוס ללוס אנג'לס ליומיים, ולכן בשעה 10 בבוקר הוא הגיע אל אביו וסיפר לו שהערב בשעה 16:00 הוא עומד לטוס ללוס אנג'לס על מנת להשתתף בכינוס רפואי מיוחד. מיד לאחר שהפרופסור עזב את בית אביו, נכנסו עמיתיו לבית האב בתיאום מראש כמובן, ולקחו את האב ונסעו אתו אל שדה התעופה, הם עלו על טיסה קודמת לטיסת הבן, שיצאה בשעה 14:00 אל עבר לוס אנג'לס.

לאחר מכן הם הושיבו את האב הזקן עם כיסא הגלגלים ועם הבגדים שאותם לבש כשנפרד מבנו, מול הפתח שממנו אמור לצאת פרופסור ווילד לאחר הנחיתה. בשעה היעודה, יצא הפרופסור מתוך הטרמינל כשבידיו מזוודה לא גדולה על גלגלים. הוא התקדם לעבר היציאה החיצונית של בית הנתיבות, כשהוא עובר מול אביו. הוא הביט בו לחלקיק שניה, עיקם את פיו בתנועת ביטול בצורה לא מודעת והמשיך הלאה...

מחוץ לשדה התעופה הוא הופתע לפגוש את ידידיו מן הפקולטה כשהם מביטים בו בחיוך: 'מה אתם עושים כאן?' שאל הפרופסור בהפתעה. אבל הם רק ביקשו ממנו להסתובב לאחור.

לתדהמתו הרבה הוא ראה שאביו יושב מולו על כיסא גלגלים. 'סידרתם אותי!' אמר הפרופסור בחיוך: 'וגם הוכחתם את השלב הבא של המחקר שלי... אני הבחנתי באיש הזקן שדמה מאוד לאבי אבל לקח לי חלקיק שניה עד שהבנתי שבוודאי זה לא ייתכן שהוא כאן, וממילא המשכתי בדרכי בלי להתעכב. אם לא הייתם עוצרים אותי אפילו לא הייתי זוכר את ההתרחשות הזו לאחר מכן...'

***

בחיי היום יום כל אחד מאתנו הוא כעיוור ממש לחיים המופלאים שזורמים מסביבו. איננו מבחינים בכל הדברים הטובים שיש לנו: חיים, איברי גוף מתפקדים ששווים מיליונים, משפחה, חברה, ותנאי מחיה שעליהם אבותינו רק היו יכולים לחלום. עלינו להתבונן! להביט סביבנו על העולם המופלא שבו אנו חיים ורק להגיד: 'תודה'!

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר