החסידות (ב')

יוסף רזניק תגובות: 0

מה תפקידו של ה'צדיק' בחסידות?

ישנה מצווה מן התורה לדבוק בתלמידי חכמים ובצדיקים, כדי ללמוד ממעשיהם. תנועת החסידות הפכה מצווה זו לעיקר גדול, והקשר עם ה'צדיק', ה'רבי' או ה'אדמו'ר' (אדמו'ר הוא ראשי תיבות 'אדוננו, מורנו ורבנו', ותואר כבוד זה הפך למילה בפני עצמה) תופס בחסידות מקום מרכזי. עצם המילה 'חסיד' קיבלה משמעות של אדם הקשור לרבי או לחצר חסידית מסוימת (כגון 'חסיד גור', 'חסיד חב'ד' וכדומה).

ה'צדיק' החסידי הוא יהודי הדבק בה' ברמה כה גבוהה, עד שעצם הקשר עמו מקרב את האדם לה'. רבים מצדיקי החסידות היו אנשי מופת ובעלי רוח הקודש, וחוללו ניסים רבים בכוח תפילתם. כמעט כל הצדיקים היו גדולים גם בתורת הנגלה, אבל בדרך כלל לא עסקו בלימוד לאחרים או בפסיקת הלכה, אלא בעיקר בהדרכה רוחנית.

עם הזמן נוצרו מנהגים שונים בקשר בין החסיד לרבו: נתינת 'קוויטל' (=פתקה) עם שמות לברכה, נתינת 'פדיון' (סכום כסף שהחסיד נותן לרבו לצרכי צדקה), קיום 'טיש' (מילולית: שולחן) בליל שבת, שבו הרבי אומר דברי תורה, ועוד.

בדורות הראשונים של החסידות, לאחר פטירת הרבי עברה ההנהגה לתלמידו הגדול או לכמה מתלמידיו. לאחר מכן הפכו החצרות החסידיות לקהילות ממוסדות יותר, וההנהגה החלה לעבור בירושה מאב לבנו.

מי הם ה'מתנגדים'?

תנועת החסידות עוררה בתחילתה התנגדות בקרב רבים מחכמי הדור, ובראשם הגאון ר' אליהו מוילנא (הגר'א). המתנגדים טענו שהחסידים מזלזלים בלימוד התורה ובקיום ההלכה כפשוטה, ומעשי החסידים (כגון ריקודים ושתיית 'לחיים') נראו להם כמעשי ליצנות. גם עקרונות מסוימים בחסידות עצמה, כגון מרכזיות ה'צדיק', עוררו התנגדות.

במשך תקופה ארוכה התחוללו בקהילות רבות מאבקים קשים בין החסידים למתנגדיהם. אך עם הזמן ההתנגדות שככה, וגם אלו שלא הלכו בדרך החסידות, ראו שהחסידות מחזקת את יראת השמים ולא מחלישה אותה.

יצאת צדיק!

בשנות קיומה של תנועת החסידות, פעלו בה מאות רבות של אדמו'רים, ואלו הידועים ביותר בהם:

רבי דב בער, 'המגיד ממזריטש' - תלמידו וממשיך דרכו העיקרי של הבעל-שם-טוב.

רבי אלימלך מליז'נסק - תלמידו של ה'מגיד' ומחבר הספר 'נעם אלימלך'. רוב הצדיקים בפולין היו תלמידיו ותלמידי-תלמידיו של רבי אלימלך.

רבי מנחם מנדל מויטבסק - תלמידו של ה'מגיד' ומגדולי החסידות ברוסיה. בשנת תקל'ז (1777) עלה לארץ ישראל עם 300 חסידים, וזו הייתה העלייה המשמעותית הראשונה בתקופה המודרנית.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב - תלמידו של ה'מגיד'. היה מפורסם באהבת ישראל ובלימוד זכות על כל יהודי. ידוע בכינוי 'סניגורן של ישראל'.

רבי שניאור זלמן מלאדי - תלמידו של ה'מגיד', מחבר ספר ה'תניא' ואבי חסידות חב'ד (חכמה, בינה, דעת), שהדגישה את חשיבות השכל וההבנה בעבודת ה'. צאצאיו התיישבו בעיר ליובאוויטש, והחסידות נקראת גם על שמה. הרבי האחרון מליובאוויטש, שנפטר לפני כעשרים שנה, היה האדמו'ר השביעי בשלשלת חב'ד.

רבי נחמן מברסלב - נינו של ה'בעל שם טוב'. בחייו הקצרים (38 שנה) ייסד שיטה רוחנית המדגישה את חשיבות השמחה וההתחזקות מול קשיים וכישלונות, וכן את הדיבור האישי עם הקב'ה ('התבודדות'). אחרי פטירתו של ר' נחמן, חסידיו לא קיבלו עליהם 'רבי' אחר, ורבים מהם נוסעים מדי שנה לקברו באומן שבאוקראינה.

רבי מנחם מנדל מקוצק - נודע בהקפדתו על מידת האמת. גדול תלמידיו היה רבי יצחק מאיר, אבי חסידות 'גור'.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר