שומר בלי מזל

תגובות: 0

בפרשת השבוע כתוב הפסוק: 'כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' (שמות כ'ד, ז')

מבאר המדרש: משל למלך שביקש מעבדיו לשמור היטב על שתי כוסות יקרות ערך. אבל בכל זאת אחת מהן נשברה, הזהיר המלך את עבדיו שיזהרו שלא תישבר גם השנייה. אף כאן אמר הקב'ה לישראל: שתי 'כוסות' מזגתם לפניי בהר סיני, אחת שמו 'נעשה' והשני 'נשמע'. כשעשיתם את העגל, נשברה הכוס הראשונה, היזהרו שלא לשבור גם את הכוס השנייה.

שלמה ודוד היו חברים טובים עוד מזמן הלימודים בבית הספר. מבין השניים, תמיד הקדים שלמה את דוד במספר צעדים והצלחה מטאורית רדפה אחריו בכל מקום אפשרי. במשך השנים הקים שלמה חברה לייצור וליטוש יהלומים גולמיים, וכדי לפרנס את חברו דוד ביש המזל, הסכים להעסיק אותו בחברה כ'שומר' על יהלומי הגלם היקרים. באחד הימים ניגש שלמה לדוד וביקש ממנו לשמור עבורו על שני יהלומים מלוטשים בעלי שווי רב, 'תשמור עליהם הכי טוב שאתה יכול, מכיוון שהם לוטשו בצורה ייחודית ושווים המון כסף' ביקש שלמה ואף הבטיח לו תוספת שכר מיוחדת עבור השמירה. אבל, כבר ביום הראשון קרה לדוד את הדבר הגרוע מכול, אחד היהלומים אבד לו והוא לא הצליח למצוא אותו למרות כל החיפושים. הוא עמד לפני שלמה בבושה וסיפר על היהלום שנאבד כשעיניו מושפלות בקרקע. שלמה הקשיב לו בשתיקה ואמר: 'תראה דוד, מכיוון שאנחנו חברים טובים אני לא אחייב אותך בתשלום על היהלום שאיבדת. אבל בתנאי שאתה שומר על היהלום השני יותר מאשר על העיניים שלך!'

דוד הודה לו על ההתחשבות במילים נרגשות, והלך לדרכו. דוד שמר על כללי ההוראות של שמירה קפדנית ולא נח לרגע, אבל מקרה חריג ובלתי צפוי שקרה לו של שוד בנשק חם, גרם גם ליהלום השני להיעלם בלי להותיר עקבות. כעת תובע שלמה מדוד לשלם על היהלום הראשון וטוען: 'ויתרתי לך על היהלום הראשון, כי חשבתי שיישאר לי לפחות היהלום השני. עכשיו אני מבין שהיהלום השני נעלם כתוצאה מ'אונס' (מקרה חריג ובלתי צפוי שקרה לאדם) ואתה פטור מלשלם עליו, אבל אני רוצה תשלום על היהלום הראשון שאבד כתוצאה מ'פשיעה' שלך...' ואילו דוד טוען: 'על הראשון הסכמת לוותר לי, בתנאי שאשמור היטב על היהלום השני. ואני שמרתי טוב, מה אני אשם שקרה לי אונס?'

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן כ'א סעיף א' ו'שפתי כהן' סעיף קטן ג' בדין 'אונס בקיום תנאי'.

תשובה לשאלה 'מכת מדינה' (שאלה מס' 327)

תקציר השאלה השבועית: השלג שירד בירושלים השאיר את דוד מנהל מסעדת 'גורמה' בבית והמסעדה שבאזור המרכז הייתה משותקת יומיים. בסוף החודש תבע דוד מבעל המסעדה תשלום על היומיים שלא עבד בטענה שהיה במצב 'אונס'. האם בעל המסעדה צריך לשלם לו על הימים הללו?

תשובה בקצרה: נראה להלכה שבמקום שאין 'מנהג מדינה' (הסדר למקרים בהם נגרמים הפסדים כתוצאה מ'אונס') רצוי שישלם לו בעל המסעדה חצי מהסכום המגיע לו על ימי העבודה שהפסיד כתוצאה מהשלג.

תשובה בהרחבה: מעשה דומה לסיפור שלנו הובא בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של'ד סעיף א') אדם שכר פועל לעבודה וכתוצאה מ'אונס' (כגון סופת טבע בלתי נשלטת), לא היה ניתן לבצע את העבודה. במקרה כזה נפסק להלכה שאת ההפסד של ימי העבודה סופג הפועל, כיוון שהיה עליו להתנות מראש קודם ביצוע העבודה, שמבקש לקבל תשלום מלא גם במידה והעבודה לא בוצעה מחמת אונס. כיוון שלא התנה זאת מראש, עליו לספוג את ההפסד. טעם נוסף: בעל הבית יכול לומר לפועל 'מזלך גרם' ועל אף שגם הפועל יכול לטעון זאת כלפי בעל הבית ולומר 'מזלך גרם', כיוון שבפועל אנו לא יודעים מזלו של מי מהם גרם את האונס, לכן נפסוק לפי הכלל ההלכתי ש'המוציא מחברו עליו הראיה' ואם הפועל רוצה להוציא תשלום מבעל הבית שיביא ראיה שמזלו של בעל הבית גרם לאונס ושבגללו העבודה לא התבצעה. אבל במקרה שהמעביד ידע שעלול להתרחש אונס – והפועל לא ידע מכך, כגון במקרה של אדם ששכר מורה פרטי לבנו, והילד שלו היה חולה לעיתים קרובות והאבא מודע לעובדה שבנו חולה הרבה פעמים, והמורה הפרטי הגיע לחינם- במקרה כזה, ישלם לו האבא כשכר 'פועל בטל' (שכר שאדם מוכן לקבל תמורת ישיבה בבית מבלי לעבוד).

מתי אנו קובעים שמדובר ב'מכת מדינה'?

נסביר זאת באמצעות דוגמה על אדם ששכר קרקע לשנה והוא משלם לבעל הקרקע את השכירות באמצעות הרווחים מהפירות שהוא מגדל. באחת השנים הצמיחה הקרקע חמישים אחוזים בלבד מכמות היבול הרגילה שבכל שנה. השוכר רוצה לנכות לבעל הקרקע מדמי השכירות ולשלם לו באופן יחסי לפי כמות הפירות שצמחה. במקרה זה נפסק להלכה (שולחן ערוך סימן שכ'ב סעיף א') שאם רק השדה שלו הצמיחה באותה שנה פחות מהכמות הרגילה של היבול, אינו יכול לנכות זאת מדמי השכירות לבעל הבית משום ש'מזלו גרם'. אבל אם זה קרה לכל בעלי השדות שבאזור או לפחות לרובם דנים זאת כ'מכת מדינה' מכיוון שבמקרה כזה המשכיר אינו יכול לומר לו 'מזלך גרם', המציאות מוכיחה שכל בני העיר הפסידו גם הם בגידול היבול, והשוכר יכול לנכות את ההפרש ולשלם תשלום יחסי לפי כמות היבול שצמחה בשדה.

מה הדין אם נשכר פועל לעבודה וקרה אונס שנחשב כ'מכת מדינה'?

נדון במקרה שאדם שכר פועל לעבודה מסוימת, ואותו פועל לא יכל להגיע כתוצאה מאונס שמוגדר כ'מכת מדינה'. בנושא זה הביא הרמ'א דוגמא בהלכה (סימן שכ'א סעף א') למורה שנשכר ללמד כיתה באחד מבתי הספר בעיר, ובאמצע השנה החליטה הממשלה לסגור את בתי הספר. פסק הרמ'א שסגירת בתי הספר נחשבת ל'מכת מדינה' ולכן המורה יהיה זכאי לקבל את שכרו המלא. לעומת זאת ישנן דעות אחרות בהלכה, הקובעות כי במקרה כזה יקבל המורה רק חצי משכרו, מכיוון שגם בית הספר מפסיד כתוצאה מהסגירה, וכיוון ששניהם 'מזלם גרם עליהם' להתחלק בתשלום השכר של המורה. דעה שונה נוספת, היא דעתו של ספר 'נתיבות המשפט' שההפסד כולו של המורה, מכיוון שהוא נחשב ל'המוציא מחברו' ועליו להביא ראיה. לכן נכון שיעשו ביניהם פשרה ובית הספר ישלם למורה חצי מהמשכורת שהיה אמור לקבל עד סוף השנה.

ובנוגע לסיפור שלנו

במקרה שלנו השלג אכן נחשב כ'מכת מדינה' ולכן בעל המסעדה יצטרך לעשות פשרה עם דוד לגבי התשלום על ימי העבודה של השלג, אבל כשיש מנהג ברור לגבי תשלום לפועלים שנעדרו בעקבות סופת שלגים, ההכרעה היא כמנהג המדינה. אבל במקום שאין 'מנהג מדינה' יעשו ביניהם פשרה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר