מבחן הטלאים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מבחן הטלאים – מיכאל ראם

'מה שלומו של צ'ימוטו הזקן?' שאל סנקו את שכנו שיצא בשקט מהבקתה הסמוכה. 'מצבו לא טוב בכלל...' השיב השכן בפנים קודרות. כבר שישים שנה שהכפר הקטן התנהל על ידי צ'ימוטו הזקן שהיה 'מנהיג הכפר'. הוא הנהיג את הכפר בהצלחה רבה, והוא הצליח לנהל משא ומתן מול הסוחרים הממולחים שניסו לנצל את תמימותם של אנשי הכפר, ולהוריד את מחיר התוצרת ב'תרגילים' שונים. כאשר בכל פעם מחדש מנע זאת צ'ימוטו הזקן בפיקחותו.

גם ברמה האישית דאג צ'ימוטו לתושבים ובכל פעם שהיה קורים סכסוכים או סתם חילוקי דעות בין יושבי הכפר, היה צ'ימוטו יושב עם הניצים ומיישר את ההדורים עד שכולם היו יוצאים  מרוצים.

יושבי הכפר רחשו כבוד רב למנהיגם וכל מילה שיצאה מפיו הייתה מתקיימת ללא עוררין. השנים חלפו, המנהיג הזקן חלה מאוד וברחבי הכפר הבינו שהפרידה ממנהיגם הנערץ קרובה.

שבעה בנים היו לו לצ'ימוטו, כולם היו חסונים וחכמים כמותו. טבעי היה שאחד מבניו ימשיך את שושלת ההנהגה לאחר פטירתו. אך מכיוון שצ'ימוטו לא הודיע עדיין על מי הוא מטיל את המשימה, רעש וגעש הכפר כולו, כאשר כל אחד מיושביו מנסה לנחש במי מהבנים יבחר לבסוף צ'ימוטו להנהיג את הכפר.

הכפר הקטן הפך ל'הר געש' העומד לפני התפרצות. בשולי שבילי העפר של הכפר היו מתקבצים להם קבוצות מבני הכפר ומתווכחים במשך שעות על זהותו של המנהיג הבא. אם עד לאותו יום הייתה הדרך אל שדות התירס מתנהלת בשקט מופתי, עכשיו הפכה ההליכה היומית לעוד הזדמנות לנגח ולהתווכח. הכפריים היו הולכים ומתווכחים וקולות הצעקות נשמעו עד לכפרים הסמוכים כשכל אחד מסביר מה ירוויח הכפר אם יבחר צ'ימוטו הזקן בבן פלוני ואיזה אסון יהיה זה אם אחד מבניו האחרים יכהן בתפקיד.

וכך, ככל שעלה מפלס הוויכוחים הלך וירד כוחו של צ'ימוטו הזקן ומיום ליום הוא נחלש עוד ועוד. בוקר אחד נקראו כל שבעת הבנים אל מיטתו של האב הזקן. הבנים התאספו מסביב למיטת האב ביודעם שהגיעה שעת הפרידה ועמה הגיעה השעה שבה יחליט האב מי ימלא את מקומו בהנהגת הכפר. המתח בכפר היה בשיאו וכולם הילכו עכשיו בדומיה כאות כבוד למנהיגם הנערץ המוטל על ערש דווי.

צ'ימוטו הזקן דיבר בקול חלוש ובניו האזינו ברוב קשב לכל הגה שיצא מפיו. 'בני האהובים, האם זוכרים אתם שלפני שלושה חודשים שתי כבשות מהעדר שלנו המליטו באותו יום ומספר הטלאים שנולדו הגיע לשבעה?'

שבעת הבנים הנהנו בראשם. הם בהחלט זכרו את אותו יום שהם שבו מהביקור היומי אצל האב הזקן והאב מסר לכל אחד מהם טלה קטן, הוא ביקש מכל אחד מהבנים לגדל אותו ולדאוג לו, והדגיש שהעניין חשוב לו מאוד. כבר אז הם לא הבינו מה בדיוק רוצה מהם אביהם, וגם אם בתחילה דאגו לטלה הקטן עם הזמן זנחו רוב האחים את הטיפול בו ונתנו לו להסתובב בחצר ביתם ללא השגחה. אחד האחים אף הגדיל לעשות ובאחת מהשמחות שנחגגו במשפחתו שחט את הטלה וכולם התענגו על הבשר הרך. אבל כל זה כבר היסטוריה. מה הקשר בין הטלה לבין מסירת שרביט ההנהגה? תמהו האחים, אבל האב לא הרפה: 'ובכן בני, אני רוצה שכל אחד מכם ירוץ לביתו ויביא לכאן את הטלה הקטן שצריך להיות כבר בן שלושה חודשים', אמר האב הזקן.

שבעת הבנים הביטו זה בזה בתימהון. האם דווקא עכשיו נטרפה דעתו של האב ובמקום להתעסק בעניינים החשובים באמת הוא נזכר בכל מיני שטויות?

אבל האב לא הותיר להם זמן להתמהמה, 'בני היקרים, הזדרזו. אני מרגיש שלא נותר לי עוד זמן רב ואני מוכרח לראות את הטלאים הקטנים'. ברירה לא נותרה להם לשבעת הבנים והם רצו לביתם כדי למלא את מבוקשו של האב, שכנראה בשעותיו האחרונות איבד את צלילות דעתו.

לאחר שעה קלה היו שוב שבעת האחים מסביב למיטת האב אך הפעם היה בידיו של כל אחד טלה קטן. האח השני ניסה להסתיר את העובדה שהטלה שקיבל למשמרת אינו בין החיים.

'בואו בני האהובים, התקרבו לכאן', אמר להם האב בשארית כוחותיו. 'אני רוצה לראות את הטלאים הקטנים', אמר ותמיהתם של הבנים רק גברה יותר. אחד אחד עברו הבנים והאב בחן בדקדוק כל טלה וטלה. אצל חלק מהם היה ניכר היטב שהטלאים לא טופלו כנדרש ושלבעליהם היו דברים יותר חשובים מאשר לדאוג להם, לאחד הייתה רגל שבורה, השני היה פצוע באוזנו והשלישי היה רזה כל כך עד שעצמותיו בלטו.

רק כשהגיע צ'ימוטו הזקן לבן השביעי אורו עיניו והיה ניכר שהוא מרוצה. הטלה של צ'אנגי הצעיר היה מטופח ובריא והיה ניכר שהוא קיבל את מלא הצרכים והדאגה שהיה זקוק להם.

'ובכן בני האהובים', אמר האב בקולו החלוש אך התקיף: 'ששים שנה הנהגתי את הכפר הקטן במסירות. ראיתי בחיי המון דברים ונתתי את כל כולי למען הכפר ותושביו', האב נשם נשימה עמוקה והמשיך, 'כישורים רבים וניסיון רב צריך המנהיג - אך החשוב מכל הוא המסירות לאחר, הנתינה והדאגה האמיתית והכנה לקטן, למסכן, לחסר הישע. כולכם בני, חכמים ומוכשרים אבל במבחן המסירות לחלש, נכשלתם ולכן מי שימלא את מקומי, למרות היותו הצעיר מכולם הוא צ'אנג'י שהוכיח שבלבו שוכן לב רחום וזה הדבר החשוב ביותר...' האב סיים את דבריו במאמץ ועיניו נעצמו לנצח. שבעת הבנים הביטו זה בזה המומים. הם לא חלמו שדווקא האח הצעיר, זה שלא ניחן בשום כשרון מיוחד הוא זה שינהיג את הכפר, אבל הם הבינו עכשיו את מילותיו האחרונות של אביהם - שמנהיג גדול הוא זה שדואג לפרטים הקטנים...

* * *

בניגוד לתפיסה הרווחת בעולם המודרני שלפיה מנהיג צריך להיות כריזמטי, חזק ובעל מרפקים, בפרשת השבוע אנו נפגשים בגדול המנהיגים, משה רבנו, שזכה להנהיג את העם למרות היותו כבד פה וכבר לשון וכל זאת בזכות לבו הרחום. הלב שדאג אפילו לכבשים הקטנים, ואינו יכול לראות בצרתם של אחיו, הלב הגדול שדואג לאנשים הקטנים...

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר