לראות את התוצאות

אבינועם הרש תגובות: 0

לראות את התוצאות – אבינועם הרש

הדי הפיצוצים נשמעו היטב בכל האזור. התאריך: 1981. המקום- ביירות. מלחמת התשה עיקשת התנהלה בין כוחות צבא דרום לבנון – וצה'ל, לבין המיליציות והכנופיות הלבנוניות שנתמכו בידי המשטר הסורי של חאפז אל אסד אביו של בשאר אסד, שליטה של סוריה.

בשעה ארבע לפנות בוקר התקבלה קריאה בחדר הפיקוד של יחידת 669, יחידת החילוץ של חיל האוויר. זו הייתה אשתו של ג'מאל, ממפקדי צבא דרום לבנון שכרעה ללדת באמצע החודש השמיני טרם זמנה, ונולד לה פג (כינוי לתינוק שנולד לפני הזמן וצריך השגחה מיוחדת). מאחר שבכל לבנון לא היה בנמצא הציוד הרפואי הנצרך להצלת חיי התינוק שזה עתה נולד, הוחלט בצה'ל כמחווה מיוחדת לאותו מפקד בכיר בצד'ל להטיס במהירות את התינוק חסר הישע לעבר בית החולים רמב'ם ולהעניק לו טיפול ראשוני עם השגחה צמודה של מיטב הרופאים הישראליים, שיוכלו להציל את חייו של התינוק.

בתוך דקות ספורות הורם לאוויר מסוק יסעור ולתוכו הוזנקו לוחמי סיירת 669 מצוידים במכשור רפואי מוטס עם אמצעי לחימה מתקדמים, במקרה שחלילה ייתקלו באחת מהכנופיות המסוכנות והחמושות שנמצאות בשטח.

כעבור כמה דקות, תוך כדי טיסה קיבלו טייסי מסוק היסעור את המיקום המדויק שבו אמורה לחכות לחיל האוויר מונית צהובה ובתוכה האם והתינוק: 'אני אדאג לכם לשטח נקי' ניסה ג'מאל, המפקד הבכיר של צבא דרום לבנון שכעת היה גם אבא טרי ולחוץ לצעוק לתוך השפופרת, אולם ליתר ביטחון העדיפו כמובן בחיל האוויר לדאוג לכך בעצמם, ולשם כך חמישה קילומטרים לפני ההגעה לגבול הצטרפו ליסעור שני מסוקי 'קוברה' כדי לחפות על מסוק היסעור מכל הכיוונים. כעבור דקות ספורות, הגיחו שלוש הצלליות של מסוקי חיל האוויר לתוך חשכת ביירות בטיסה נמוכה.

טייסי היסעור הבחינו במונית הצהובה וסימנו לרופא המוטס, רב סרן משה, אישור להשתלשל מהכבל המיוחד שהורד מהמסוק עם האלונקה.

אחרי משה ירדו גם החובשים הקרביים חיים ואפרים עם רובי ה'עוזי' בעלי כוונות האינפרה המיוחדות בכדי לשמור על הסביבה. ג'מאל, המפקד הנרגש הגיש את בנו התינוק עטוף היטב בשמיכות לרב סרן משה שמצדו שמר על התינוק בשתי ידיים, ובעוד חיים ואפרים חבריו מאבטחים את המקום, סימן משה לטייסי המסוק להרים את החבל בחזרה למעלה.

בזמן שמשה ובידיו הפג הועלו למעלה, נשמע צרור יריות לכיוון הצוות. צעקה נשמעה מצדו של ג'מאל שנפגע ברגל. תוך רגע השיבו חיים ואפרים אש מדויקת ונטרלו את מקורות הירי. ברגעים אלו הצליח רב סרן משה להיכנס עם התינוק המוחזק חזק בתוך ידיו לתוך בטן היסעור הגדול: התינוק חובר מיד לחמצן והוכנס לתוך אינקובטור (מתקן מיוחד המיועד לשמור על חום הפגים, המתקשים עקב לידתם המוקדמת לשמור בכוחות עצמם על חום גופם) שהוכן מראש. כעבור רבע שעה של טיסה נחת היסעור בבטחה במנחת המסוקים של בית חולים רמב'ם בחיפה. הוא הובהל למחלקת טיפול נמרץ ילודים ושם קיבל את הטיפול הטוב ביותר שהיה יכול לקבל. בינתיים, רב סרן משה שסיים את משימתו קיבל מיד משימה דחופה נוספת: לחלץ שני חיילי צה'ל שנפגעו בקרבות שבדרום לבנון. בדרכו אל היעד, כאשר טס בשנית בתוך היסעור, חשב לעצמו על גורל התינוק הקטן שהציל וקיווה בסתר לבו שהתינוק הקטן אכן יצליח לשרוד. מאז לא שמע מבני המשפחה ועם השנים השלים משה בצער עם הידיעה שככל הנראה כבר לא יוכל לדעת לעולם את התשובה: האם התינוק הקטן הצליח לשרוד למרות הכול? מאז לא שמע מבני המשפחה של התינוק או על המקרה הזה.

כעבור חמש שנים מצא את עצמו משה במקרה דומה להפליא לחוויה שעברה עליו בלבנון כאשר הסיע את אשתו ההרה לבית החולים בבהילות ובגשם זלעפות, הצמיג הקדמי התפנצ'ר ועצר את המכונית והותיר את משה חסר אונים ומחכה לעזרה שתציל את אשתו ותביא אותה במהירות לבית החולים. מיד נזכר משה בשנית בסיפור הצלת התינוק מלבנון. וכעבור דקה אחת עצרה למשה מכונית בניגוד לכל הסיכויים מאחר שמשה ואשתו נעצרו בצומת מסוכנת שנהגים נמנעו לעצור בה. הנהג הסביר למשה שמשום מה, הוא הרגיש תחושה מוזרה שגרמה לו לעצור בכל זאת. אשתו של משה הגיע לחדר לידה ברגע האחרון וחיי בנו הקטן ניצלו.

כעבור עשרים שנה הגיע משה לפריז לביקור משפחתי. כאשר נהג המונית שמע שהוא מישראל, אמר לו כבדרך אגב, שהוא במקור מלבנון. משה אמר לנהג, שהוא זוכר את לבנון מאחר שזכור לו שם שירותו הצבאי מלפני עשרים שנה כאשר שירת ביחידת החילוץ 669 של חיל האוויר.

הוא לא הבין מדוע הנהג מסתכל עליו דרך המראה הקדמית באופן מוזר. משה החל לחשוש שנהג המונית רוצה להתנכל לו מאחר שגילה שהוא יהודי. אולם הנהג המשיך: 'באמת שירתת בחיל האוויר בלבנון? זכור לי משם רופא גיבור שהצליח להציל את האחיין שלי, שנולד פג. אני זוכר שראיתי איך הוא הגיע עם הטייסים הישראלים שהורידו אותו מתוך מסוק. זמן רב חיפשנו דרך להודות לו אבל אף פעם לא פגשנו אותו...'

לשמע דבריו של הטייס החל משה להחוויר. הוא ידע שהנהג התכוון אליו. הוא סיפר לנהג המונית את כל הסיפור ותיאר איך במשך עשרים שנה הוא מחפש מידע על גורלו של התינוק הקטן שהציל כי לא ידע האם הצליח אפילו לשרוד. כעת הוא שומע אחרי עשרים שנה שהתינוק הקטן שהציל שרד! נהג המונית הנרגש עצר את המכונית והודה למשה מקרב לב, והבטיח לו שיפגיש בינו לבין התינוק שהציל.

עברו שנתיים, הסיפור כולו נשכח מזיכרונו של נהג המונית, באחד הימים הוא קיבל קריאה דחופה לקחת יולדת עם תינוק שנולד לפני כמה ימים לבית החולים. להפתעתו הוא מגלה שהאישה היא לא יותר מאשר – אשתו של האחיין שלו, שהיה פג וניצל בלבנון. הסיפור על התייר שהציל את אחיינו עלה במוחו, הוא נסע במהירות לבית החולים תוך כדי שהוא מספר לאחיינו על הפגישה. הוא נתן לאחיינו את מספר הטלפון של משה ולאחר כמה שבועות, התקיימה הפגישה המרגשת בין התינוק שניצל מתוך התופת למצילו...

*

לא תמיד אנחנו זוכים לראות את הגמול עבור הטובות שאנחנו עושים לאחרים. לפעמים הגמול עבור המעשים שלנו מגיע מיד. לפעמים באיחור של עשרים שנה ולפעמים רק ילדינו יזכו ליהנות.  חשוב שנזכור: ברגע שנעשה את מעשנו מתוך מקום אמיתי ומדויק ולא נחכה לתמורה, נדע שהצלחנו להפוך את העולם למקום טוב יותר שיעניק חיים טובים יותר לנו ולילדינו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר