המרוץ לאושר

אבינועם הרש תגובות: 0

המרוץ לאושר – אבינועם הרש

שניהם גדלו באותה שכונה, ולמדו באותה כיתה, הם היו חברים טובים עוד מכיתה א' ובכל זאת היו שונים לחלוטין, כביכול כל אחד מהם הגיע מכוכב אחר.

המדהים הוא, שלמרות השוני הגדול ביניהם - שהתבטא כמעט בכל תחום שהוא, השניים היו חברים בלב ונפש. למביט מהצד נראה כאילו מדובר באחים לכל דבר למעט שוני אחד בולט: בעוד אברהם היה תמיד רציני עד כדי שלא היה מוציא מילה בלי חשבון ופניו הראו נחישות ודבקות במטרה, הרי שמנחם היה שונה ממנו. כולם ידעו שאם אתה זקוק לעידוד או למילה טובה או סתם לטפיחה חברית על השכם, כדאי מאוד ללכת למנחם שתמיד הייתה מונחת אצלו מילה טובה ותמיכה ידידותית לעת צרה. 

יחזקאל אביו של מנחם היה יהודי פשוט שהחזיק חנות מכולת קטנה. הוא היה מפורסם בפי כולם כאיש אמת ומוכר הגון והכול ידעו שאצלו דין פרוטה כדין מאה ושהוא ישר יותר מסרגל.

לעומתו יהודה אביו של אברהם, היה עורך דין מוצלח שלא נח רגע וכל הזמן פזל לעבר הגדלת משרדו ורווחיו.

בכל פעם שהיה יהודה מסיע את בנו אברהם לעבר ביתו של מנחם חברו, היה אומר לאברהם לפני שהיה יורד מהרכב: 'רק אל תלמד ממנחם ומאביו יחזקאל. כן? אלו אנשים ללא שאיפות בחיים. אתה יודע כמה פעמים הצעתי ליחזקאל להגדיל את המכולת הפצפונת שלו? אבל הוא סתם עקשן עם ראש קטן שלא יגיע לכלום בחיים, אתה תראה שהוא ימשיך להיות עד יום מותו מוכר במכולת הקטנה'.

אברהם, שלמען האמת לא הבין כל כך מה אביו רוצה ממנו, שכן יחזקאל אביו של מנחם דווקא נראה לו כאדם שמח ומאושר מאוד, הנהן לאביו והבטיח לו שלמרות חברותו עם מנחם, הוא לא ילמד מדרכי אביו.

כשגדלו הילדים והגיעו לגיל בר מצווה, הגיע אברהם למנחם ואמר לו שמהשנה הבאה הם כבר לא יהיו ביחד היות שהוריו רושמים אותו לבית הספר הכי יוקרתי בעיר וכמעט שלא יהיה לו זמן למשחקים: 'אבל מה הבעיה בבית הספר שלנו?' שאל מנחם, 'למה הוא לא מספיק טוב לך?'

ניכר על אברהם שגם הוא לא ידע מדוע ולמה נגזר עליו לעזוב את בית הספר האהוב שלו, אולם הוא למד לדקלם בעל פה את התשובה של אביו יהודה, עורך הדין המצליח: 'בכדי שאוכל להתקבל לאוניברסיטאות הטובות והמפורסמות עליי להשיג את הציונים הטובים ביותר, ולשם כך עליי להתקבל כבר עכשיו לבית הספר הכי טוב שיש ולכן אין לי יותר זמן למשחקים'.

מנחם הצטער על כך שחברו כבר לא יהיה אתו באותו בית ספר ורגע לפני שנפרד ממנו, הוא נחנק מדמעות ושאל: 'אבל אברהם, אתה זוכר שאמרת שבקושי יש לאבא שלך זמן להיות איתך מכיוון שהוא כל הזמן שקוע בריצות ופגישות עסקים ואין לו רגע אחד של מנוחה כי הוא תמיד מחפש את הלקוח הבא?'.

אברהם השתתק רגע וניכר עליו שהיה במבוכה גדולה. כמה פעמים שיתף את מנחם ואמר לו שהיה מעדיף אילו אביו היה קצת פחות עשיר אבל הרבה יותר שמח ופנוי בשבילו, כמו יחזקאל, אביו של מנחם שלא עסוק כל היום בריצות ובהשגת היעד הבא.

אולם כעבור כמה רגעים התעשת, הביט במבט נחוש לעבר מנחם ואמר לו: 'כסף קונה כמעט הכול ולכן שווה לי להתאמץ בשבילו'.

מאז אותה פגישה, התמעטו באופן ניכר פגישותיהם של מנחם ואברהם, הזמן עבר ושני הנערים גדלו ונהיו לאנשים בוגרים.

מנחם המשיך את דרכי אביו במכולת. היה אדם מאושר וחייכן, התחתן והשתדל ליהנות מהרגע. 

ואברהם? הוא נכנס כשותף בחברה הגדולה והמצליחה של אביו. בניגוד למנחם, פרצופו של אברהם לבש כאביו באופן תמידי ארשת רצינית למדי וניכר מהתנהגותו שזמנו דחוק ולכן הוא מעדיף לנצל אותו לכיבוש מטרותיו: עוד חוזה עתק. עוד כסף. וחוזר חלילה.

מהסיבה הזו מצא עצמו אברהם מגיע לגיל מאוחר כשעדיין אינו נשוי, כי מדוע להשחית את הזמן על הבלים של משפחה אם אפשר לנצלו לדברים חשובים יותר.

גם חופשות או טיולים היו מחוץ לתחום של אברהם: 'זמן זה כסף' היה משיב לכל הצעה ללכת לנופש וממשיך כמו 'טיל מונחה מטרה'.

המפגש הבא התרחש כעבור שנים כשאברהם היה בן שישים וחמש. הוא עצר כדי לתדלק את המכונית המפוארת שלו כשלפתע נתקל בפרצוף מוכר: היה זה ידידו משכבר הימים מנחם, שיצא ממכונית ישנה מלאה בילדים ובשמחת חיים.

'הנכדים שלי' אמר מנחם בחיוך לאברהם ידידו כשזה שאל אותו מי אלו כל הילדים הללו.

מנחם, הופתע מאוד לראות את המכונית המפוארת החונה בתחנת הדלק ממש ליד מכוניתו ושאל בהשתאות את אברהם: 'ראית איזו מכונית, מה זה?'

אברהם הנבוך, ענה למנחם: 'אה, זו המכונית שלי'.

שני החברים הביטו לרגע על שני המכוניות, ואילו מנחם נזכר במשפט האחרון שאמר לו חברו אברהם רגע לפני שהם נפרדו: 'כסף קונה כמעט הכול ולכן שווה לי להתאמץ בשבילו'.

כעת, הסתכל על אברהם שלא נח לרגע אחד בחייו בגלל דהירתו התמידית אחרי הכסף. הוא היה עשיר כקורח אבל ככל הנראה לא הצליח לזכות לרגע אחד של אושר.

אברהם מצדו רק ניגב דמעה אחת שהתגנבה לה במורד לחיו, ומלמל לעצמו בשקט: 'כסף קונה כמעט הכול'...

הכול, חוץ מאושר... משפחה... בריאות... חברים... מידות טובות, ערכים ודת...

*

טרדות החיים משכיחות מאתנו ערך חשוב. אנחנו יכולים כל הזמן לרדוף אחרי המטרות שלנו ולנסות ולהשיג את היעד הבא שהצבנו לעצמנו. אבל לפעמים, מרוץ החיים הזה משכיח מאתנו את היכולת ליהנות מהדברים הקטנים שנמצאים ממש לידנו, כאן ועכשיו. מוטב שנזכור עובדה זו ונהנה ממה שיש לנו, ולא נבזבז את החיים בניסיון לרדוף אחרי מה שאין, או אחרי הדבר שנרצה להשיג בעתיד.

 

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר