מהפכת הברייל

דוד קליינר תגובות: 0

מהפכת הברייל – דוד קליינר

לואי הקטן היה בסוך הכול בן שלוש כשנכנס לסדנת העבודה לעיבוד עורות של אביו מיסטר ברייל בלי שהוא ישים לב לכך. הוא שיחק בכלים הכבדים ובחומרים המסוכנים ופצע את עצמו באופן קשה, הנוזל החריף לעיבוד עורות פגע בעיניו של לואי הקטן והוא החל לצעוק מכאבים ולאבד בהדרגה את ראייתו. מיסטר ברייל המבוהל רץ עם לואי במהירות לרופא העיירה, וזה קבע בצער שאין מה לעשות, הפגיעה בעיניים היא בלתי הפיכה, ולואי הקטן יישאר עיוור לשארית ימיו. לואי היה ילד פיקח וחכם, אבל בית הספר הרגיל לא התאים לו מכיוון ששיטת הלימוד באותה תקופה הייתה מבוססת בעיקר על קריאה. הוריו החליטו לשלוח אותו לבית ספר לעיוורים בפריז.

מנהל בית הספר שהיה מסור מאוד לתלמידיו, הגה רעיון - להבליט את אותיות הקריאה על גבי הספר כך שיוכלו 'לקרוא' באמצעות המישוש. והוא לימד את התלמידים שלו למשש את הדף עד שיזהו מהן האותיות הכתובות על הדף. הבעיה בשיטה הזאת, הייתה שהיה לוקח ללואי הרבה זמן לזהות את האותיות שעל הדף, ועד שהיה מצליח להשלים את המשפט כבר היה שוכח מה היה כתוב בתחילת הדף.

בנוסף, עלות הכנת ספר כזה הייתה גבוהה מאוד, ובסך הכול היו בבית הספר 14 ספרים כאלו, שאותם כבר ידעו הילדים בעל פה. לואי ניסה לחשוב על רעיונות מוצלחים יותר להכנת ספרים מסוג זה, אבל כל הניסיונות שלו לא הצליחו.

כדי להרחיב את עולמם של הילדים, היה מנהל בית הספר מזמין מדי פעם מרצים אורחים שיספרו לתלמידים חוויות מהעולם הגדול. באחד הימים בשנת 1821 הגיע אל בית הספר חייל מהצבא הצרפתי בשם שארל ברבייה. הוא סיפר להם בהרחבה על המלחמות שהשתתף בהן ועל הסכנות שעמדו בפניו בקרבות. הוא תיאר כי פעמים רבות הם התחבאו בתעלות כשבמרחק לא רב מהם ניצבים חיילי האויב, הם היו כל כך קרובים עד שהאויבים היו מסוגלים לשמוע בלילה אפילו את הלחישות שלהם והיו יורים לכיוונם.

התלמידים ישבו מרותקים ושמעו בשקיקה את הסיפורים המרתקים של החייל, אבל את לואי תפס במיוחד הסיפור האחרון ששמע באותו יום. 'באחד הלילות' סיפר שארל, 'הגיע מידע מודיעיני חשוב מאוד אל המפקד שלי, מידע שלפיו יש סכנה לחיילים בשטח. הוא קרא לי ושלח אותי עם מסר דחוף שאותו הייתי צריך להעביר לחיילים בקו החזית. לאחר מאמצים רבים הצלחתי להגיע אליהם בשלום אבל לא הייתה לי כל דרך למסור להם את הדברים, החושך היה מוחלט והם לא הצליחו לראות את מה שאני מסמן להם בידיי, וללחוש להם שלא יכולתי כי חששתי, שהאויבים ישמעו את דברי מעבר לגבול.

לאחר זמן רב שבו ניסיתי ללא הצלחה להעביר את הפקודה לחיילים בשטח, נאלצתי לשוב על עקבותיי ולספר למפקד שההוראה לא הועברה.

הדבר גרם לסכנה גדולה, והיה חשש אמתי לחיי החיילים אבל שום פתרון לא נראה באופק. בימים שלאחר מכן ניסינו אני וחבריי לחשוב על דרכים שבהן נוכל לתקשר ולהעביר מסרים גם בחשיכה מוחלטת, ניסינו להכין שפת סימנים על ידי הקשות על הידיים, אבל זה לא הצליח כי הרבה חיילים לא הצליחו לבצע אותם בצורה נכונה, והיו חיילים שלא הצליחו להבין מה מקישים להם על הידיים.

לאחר מחשבה רבה, ומספר ניסיונות, עלה במוחי רעיון אדיר! חשבתי לעצמי שאולי במקום להעביר פתקים שעליהם כתובות אותיות, אכין פתקים שעליהם יש בליטות זעירות, כשצירוף שונה של בליטות מסמל אותיות שונות.

לקחתי פיסת נייר ולחצתי עליה עם מסמר - וזה שגרם לבליטה בצד השני, הכנתי תבנית של 12 נקודות שמסודרות בשתי שורות של 6 נקודות כל אחת, כשכל אות מיוצגת על ידי בליטות שונות. בצורה הזאת בלבד הצלחתי להכין פתקים, שבהם העבנו מסרים לחיילים שבשטח. 'אומר לכם את האמת' סיים החייל את דבריו 'גם השיטה הזאת הייתה מאוד מסובכת, ולבסוף הצבא פסל גם אותה...' הדברים הקפיצו את לואי ברייל הצעיר שהיה רק בן 14, והוא החליט לשכלל את הרעיון. הוא עבד יומם ולילה עד שהצליח להכין תבניות פשוטות וקלות להבנה לאותיות הא-ב, שהיו מורכבות משש נקודות סך הכול.

כך הגיע לעולם 'כתב הברייל' ששינה את חיי העיוורים מאותו היום ואילך, והוא שאפשר להם לקרוא ספרים עבי כרס בקלות ובמהירות רבה...

***

פעמים רבות אנו נתקלים בבעיות שמקשות על החיים שלנו, אבל אנו לא מנסים לחשוב על פתרון טוב יותר מכיוון שכל אחד חושב: 'אם אף אחד לפניי לא מצא פתרון לזה עד עכשיו, כנראה שאין לזה באמת פתרון, מה עוד שאני קטן /חלש /חסר השפעה ובטח שלא אני הוא זה שיביא את הישועה...' עלינו לדעת שהרבה המצאות גדולות ומהפכניות, נוצרו על ידי אנשים פשוטים ורגילים שכוח הרצון שלהם שינה את העולם!

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר