משחק הנקמה

אריק סגל תגובות: 0

משחק הנקמה – אריק סגל

השעה הייתה שעת ערב מוקדמת כשרבקה חזרה לביתה ברכבת התחתית של לונדון, היא ישבה בקצה הקרון ושתתה את הקפה שקנתה בכניסה לרציף, ופתאום עיגולים שחורים הופיעו מול עיניה והיא נפלה ארצה מעולפת.

כשפתחה את עיניה, היא מצאה את עצמה בחדר עמוס מכשירים, והבינה שהיא בבית החולים. 'איך את מרגישה?' שמעה קול נעים, מאחות שהתקרבה למיטתה. 'איך הגעתי לכאן?' שאלה רבקה, והאחות השיבה שהיא התעלפה ברכבת, וצוות חירום פינה אותה לבית החולים. 'מזל שהאישה שישבה לידך הזעיקה במהירות את שירותי ההצלה, היא השאירה לך פתק....'

על השידה הסמוכה למיטתה של רבקה היו מונחים פחית שתייה, מאפה, ופתק שנכתב בתנאי נסיעה: 'שלום נוסעת אנונימית. לאחר שהתעלפת, מיהרתי להזעיק עזרה. אני משאירה לך את פחית השתייה הזו, ועשרים פאונד כדי שתוכלי לחזור הביתה במונית'. רבקה התרגשה מנדיבותה של האישה האלמונית, והעריכה את היכולת שלה לחשוב בשעת לחץ על הצורך בכסף עבור נסיעה הביתה, היא ניסתה לשאול את האחות מי האישה, אבל האחות השיבה שאינה יודעת, האחות ניסתה לברר האם רבקה אכלה משהו מקולקל לפני נסיעתה, שכן על פי הבדיקות מדובר בווירוס שפגע במערכת העיכול. רבקה זכרה שלא שתתה כלום מלבד כוס קפה, והאחות משכה בכתפיה והבטיחה לעדכן את הרופאים.

כעבור שעות ספורות השתחררה רבקה הביתה, ושמחה לעלות על מונית ישירה הביתה. היא נחה מעט, ועם בוקר יצאה שוב לעבודתה. היא הסתכלה על פחית המשקה שהאישה האלמונית השאירה לה והחליטה לשתות אותה ברכבת. ולאחר עשר שעות, עלתה שוב על אותה רכבת בחזרה לביתה לאחר יום עבודה נוסף.

באופן אירוני ישבה רבקה שוב בפינת הקרון, ולאחר דקות ספורות מצאה את עצמה נתונה שוב בעיצומו של התקף חריף. שחזר על עצמו כתסריט בלהות, היא התעוררה כעבור שעה בבית החולים. וכשפתחה את העיניים היא כבר זיהתה את המקום, וכשהאחות המוכרת, התקרבה אליה היא שאלה: 'מה קורה איתי, מדוע שוב התעלפתי?' האחות ניסתה להרגיע אותה והבטיחה לה שלא מדובר ב'משהו רציני'. וכפי הנראה הווירוס עדיין לא חלף לחלוטין. על השידה שלצידה היא גילתה שוב פתק שבו נכתב: 'כנראה שאת לא אוהבת לנסוע ברכבת... גם היום נסעתי אתך כמו בכל יום בשעה הזו, וגיליתי שהתעלפת שוב, הנה פחית שתיה ועשרים אירו עבור חזרה הביתה'.

'מי זו האישה טובת הלב הזו?', שאלה רבקה את עצמה בקול: 'כנראה שהיא לא רוצה שתרגישי לא נעים', ענתה לה האחות. באותו לילה היא  נשארה בבית החולים, והרופאים שבדקו אותה עם בוקר הבהירו לה כי אין לה מאום מלבד וירוס תוקפני בבטן, שחולף ללא כל תרופה. 'אולי אכלת בימים האחרונים מאכל מקולקל מספר פעמים בלי לשים לב', אמרו הרופאים. רבקה לא זכרה דבר כזה, אבל הודתה לרופאים ויצאה שוב הביתה. 

הפעם, היא כבר התעלפה במונית. נהג המונית שהביא אותה לבית החולים, היה מבוהל וחשב כי הנוסעת אותה לקח, מתה על הספסל האחורי. רבקה שהתעוררה כעבור שעות ספורות הבינה כי משהו לא הגיוני מתרחש כאן: היא החליטה לעלות לרכבת שוב לאחר שתבריא, ולנסות לאתר את האישה. כעבור ימים ספורים עלתה רבקה לרכבת בסוף יום העבודה, ולאחר זמן קצר, השליכה את עצמה על הרצפה. מבעד לעפעפיים מורדות, היא הבחינה באשה זרה ניגשת אליה, מניחה פתק ופחית שתייה לידה, ומתקשרת למוקד החירום. כעבור דקות ספורות פרצו אל תוך הרכבת שני חובשים, והאישה ביקשה מהם להניח את השתייה ואת הפתק בשידה שליד מיטתה של המתעלפת. החובשים הסכימו והחלו להרים אותה לאלונקה. בדיוק אז פתחה רבקה את עיניה ואמרה: 'זה בסדר אני חשה בטוב, הייתה לי סחרחורת קלה'. החובשים ניסו לשכנעה להתפנות לבית החולים אך היא סירבה בתוקף. במקום זה, היא התקרבה לאשה הזרה, ואמרה: 'את אחראית לכל מה שקורה כאן!'.

האישה השיבה: ''אין לי מושג על מה את מדברת!'', אבל רבקה לא ויתרה: ''את הבאת לי את הקפה הראשון בדוכן שליד התחנה, וכאשר התעלפתי בעקבות הווירוס שהנחת בו, שלחת לי כביכול 'במתנה' פחית שתיה לבית החולים. אלא שגם היא הייתה נגועה ואני התעלפתי שוב, גם בפעם השלישית, קיבלתי ממך פחית נגועה, ואני שחשבתי שאת אישה 'טובת לב' עד שהבנתי שבעקבותייך אני מרעילה בכל פעם את עצמי מחדש...''. 

האישה ניסתה לעזוב את המקום, אבל רבקה לא אפשרה לה. היא הכריחה אותה להודות שהיא עומדת מאחורי ההתעלפויות המשונות. כעבור שעה ארוכה, ואיומי הסגרה למשטרה, הסכימה האישה המשונה והמרירה להודות שבסך הכול מדובר בנקמה ארוכת שנים באמה של רבקה. 'מה לך ולאימא שלי'? שאלה רבקה. מסתבר, שהאישה ואמה של רבקה היו חברות בעבר, עד שזו חשה שאמה של רבקה מצליחה כביכול על חשבונה. היא האשימה את אמה של רבקה בכל כישלונותיה ונשבעה לנקום בה כשיתאפשר לה: כשגילתה שבתה של האישה השנואה עליה נוסעת מידי יום בשעה קבועה ברכבת, החליטה להוציא לפועל את תכניתה הזדונית. רבקה הביטה ברחמים ובבוז על האישה שכילתה את ימיה ואת מחשבותיה בשנאה, עד שרוח שטות העבירה אותה על דעתה. היא סובבה לה את גבה, ועזבה את המקום ללא אומר ודברים...

***

בפרשת תולדות מתוארת ברכתו של יצחק אבינו ליעקב, לאחר שעשיו מכר לו את הבכורה כדין וכצדק, ולפתע החליט לטעון שהיא נגנבה ממנו: למרות שעשיו בתחילה בז לבכורה, הוא הפך לפתע לאדם אכול שנאה כשתפס שיעקב מוצלח יותר ממנו. כל כך היה עשיו ממורמר, ותאב לנקום בגין אזלת ידו עד שהתורה מעידה עליו – שחיכה למותו של אביו כדי לנקום באחיו, כך ששנאה יכולה להעביר אדם על דעתו ולהרוס את חייו...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר