השטר המזויף

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

השטר המזויף

'שמעון יש לך להלוות לי אלף דולר לחודש?' שאל יוסי את שמעון ידידו. 'בהחלט' השיב שמעון והביא לו את הכסף ויוסי חתם על שטר ההלוואה והתחייב להחזיר את הכסף בזמן. לאחר חודש החזיר יוסי את הכסף, אלא שיומיים לאחר מכן התקשר יוסי לשמעון ושאל: 'שמעון. ראית אולי שטר אחד מתוך האלף דולר שהחזרתי לך שהיה מזויף? היה עליו סימון עם לורד שמזהה זיופים, תנסה למצוא את השטר ואני אחליף אותו...'

'אני כבר העברתי הלאה את הכסף' אמר שמעון. 'אבל אם אתה אומר שהיה שם אחד מזויף, אז תעביר לי שטר אחד נוסף של מאה דולר...'

'למה שאני יביא שטר אחר?' השיב יוסי בשאלה: 'א') זה רק ספק. כי אני לא בטוח שאכן השטר הזה באמת נמצא בכסף שהבאתי לך. ב') אתה כבר השתמשת בכסף ומבחינתך קיבלת את הכסף במלואו, בזמן שקבענו' אבל שמעון טוען: 'מה שאני קיבלתי זאת בעיה שלי, אתה אם הבאת לי שטר מזויף תביא לי אחר במקומו...' מה דעתכם?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ע'ה סעיף ט' בדין: 'איני יודע אם פרעתיך'. 'פתחי תשובה' סעיף קטן ז'. ו'נתיבות המשפט' סימן ר'ז סעיף קטן ח' בדין: 'מכר בהמה טריפה' והאם זה דומה למקרה שלנו. סימן שס'ו סעיף ב' והאם שמעון המלווה צריך לעשות 'צרכי רבים'

תשובה לשאלה 'מעשה בבורקסים' (שאלה מס' 420)

תקציר השאלה השבועית: דני קנה עשרים קילו של בורקסים, בדרך נכנס לתפילת מנחה והניח את הבורקסים בצד, איציק הבחין בבורקסים החמים, וחשב שמישהו תרם את הבורקסים למתפללים והחליט לתלות פתק שהבורקסים נתרמו לעילוי נשמת המגיד ממזריטש שהיום יום ההילולא שלו, הבורקסים נגמרו. ודני תובע מאיציק לשלם על הבורקסים, אבל איציק טוען שהוא רק תלה פתק, וחוץ מזה כולם אכלו, אז שכולם ישלמו. מה דעתכם?

תשובה בקצרה: איציק חייב לשלם לדני על כך שגרם לאנשים לחשוב שהבורקסים נתרמו ובעקבות כך הם אכלו אותם, אולם גם אלה שאכלו חייבים לשלם חלק ממחיר הבורקסים כפי מה שנהנו.

תשובה בהרחבה: אדם שלקח חפץ השייך לחברו והניח אותו ברחוב שגנבים מסתובבים שם, והחפץ נגנב, האם מניח החפץ חייב לשלם עליו? כתבו האחרונים (נתיבות המשפט סימן רצ'א סעיף קטן ז') שהוא חייב לשלם כמו כל אדם שהזיק, כי להניח חפץ באמצע הרחוב זה כמו לזרוק חפץ לתוך האש שבוודאי יינזק. לפי זה, גם אצלנו בסיפור, לכאורה איציק יהיה חייב לשלם, כי על ידי זה שהוא כתב שהבורקסים הם הפקר הוא גרם הפסד לדני, והוא חייב לשלם על כך, אולם באמת כאן הדין יהיה שונה, כי איציק אמנם עשה פעולה שגרמה נזק לדני, אבל את הפעולה הזאת הוא לא עשה בגוף החפץ, שהרי הוא לא נגע ולא הרים את הבורקסים, אלא בסך הכול כתב שהם נתרמו לציבור, בניגוד לאותו אדם שהניח את חפץ חברו באמצע הרחוב שעשה פעולה בגוף החפץ, ולכן זה לא נחשב למזיק בידיים, אולם ההלכה היא שבכל זאת הוא חייב לשלם מדין 'גרמי' שהרי הוא גרם נזק ישיר ומיידי לאיציק, וכפי שנפסק בהלכה הבאה.

אדם ששכר עדי שקר במטרה להוציא כסף מראובן לשמעון, נפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט סימן ל'ב סעיף ב') שהוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, והקשו שם הפוסקים ('ספר מאירת עיניים' סעיף קטן ג') למה לא נחייב אותו לשלם מדין 'גרמי', שהרי הוא גרם נזק ישיר לראובן בכך שחייבו אותו עדי השקר ששכר לשלם שלא כדין, ומדוע הוא פטור מדיני אדם? ותירצו שני תירוצים: א) היות ולא הוא עצמו העיד עדות שקר אלא רק העדים ששכר, והם לא היו אמורים לשמוע בקולו אלא בקול ה' שהרי 'דברי הרב ודברי התלמיד, לדברי מי שומעים?' ב) העדים הם שעשו את עיקר הנזק כי הם אלו שהעידו בפועל, ולכן עליהם לשלם.

בסיפור שלנו, שני הטעמים לא קיימים, שהרי איציק אינו יכול לטעון 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין', כי המתפללים שאכלו את הבורקסים כלל לא ידעו שזה שייך למישהו, בשונה מעדי השקר שידעו שהם עושים עוול. וכמו כן איציק לא יכול לטעון שהוא לא הזיק בעצמו, כי ברור שהפעולה שלו גרמה את הנזק הישיר, שהרי המתפללים לא העלו על דעתם שהבורקסים שייכים למישהו פרטי, וברגע שדני תלה את הפתק, היה זה אך טבעי שהאנשים יטעמו מהבורקסים, ופעולה זאת בעצמה כבר נחשבת לנזק, שזה גרם מיד לבורקסים להפוך להפקר ולא כמו אותו אדם ששכר את עדי השקר, שמלבד הפעולה שלו נדרשו עוד מהלכים מצד העדים לבוא ולהעיד בפני בית דין. ומסיבות אלו איציק יהיה חייב לשלם לדני על הבורקסים.

אמנם כל זה דווקא אם אותו בית כנסת הומה אדם, שכיבוד שמוגש שם נאכל תוך זמן קצר, אבל אם בדרך כלל אין שם הרבה מתפללים, ובדיוק באותו יום לאחר שאיציק הניח הפתק הגיעו לשם יותר אנשים מהרגיל, מה שגרם לכך שעד שדני סיים את התפילה כבר לא נשאר כלום מהבורקסים, או אז איציק חייב לשלם רק על הכמות שהייתה נאכלת ביום רגיל בתוך שיעור אותו זמן, כי אי אפשר לחייב על 'גרמי' רק אם 'ברי היזיקא', כלומר, שהנזק שנגרם היה ברור וצפוי, ולכן במקרה כזה איציק יהיה חייב לשלם רק על כמות הבורקסים שהיה צפוי שייאכל על ידי המתפללים בסתם יום רגיל.

אף שאיציק טעה וחשב שזה נתרם לתועלת הציבור ולעילוי נשמת הצדיק, הוא לא נחשב ל'שוגג' שפטור ב'גרמי' אלא זה נחשב ל'פשיעה' מצדו, כי מי ביקש ממנו לגעת ולפתוח שקיות סגורות ולרשום פתקים, ורק אם זה היה מונח במקום המיועד לכיבוד שכל אחד מבין שזה הונח למען הציבור לברך ולטעום, אז לא ניתן לחייב אותו לשלם.

אדם שחבר שלו אמר לו שאפשר לאכול ובסוף התברר שזה לא נכון

חשוב להדגיש ולציין, שאדם ששומע מחבר שלו שאפשר לאכול אוכל מסוים כי זה לא שייך לאף אחד, אסור לו לסמוך על זה, כי ההלכה היא שבענייני ממונות עד אחד אינו נאמן, ועליו לברר את העניין היטב לפני שאוכל או שישמע זאת משני עדים, אולם בסיפור שלנו, לא ניתן לחייב את המתפללים על כך שהם אכלו את הבורקסים בלי לשאול, כי הרי המקובל הוא שכשיש כיבוד כולם אוכלים והם לא היו צריכים לחשוב שהפעם זה שונה מתמיד.

האם האוכלים חייבים לשלם מדין נהנה?

על אף שלא מחייבים את המתפללים לשלם את כל שווי הבורקסים, אך חלק מזה עליהם לשלם, וזאת על פי מה שנפסק בהלכה (שלחן ערוך חושן משפט.שמ'א סעיף ד'..) שאדם שנפטר והיה לו ברפת פרה שאינה שלו, וחשבו היתומים שזה שייך לאביהם ושחטו ואכלו אותו, עליהם לשלם 'דמי בשר בזול', כלומר, את המחיר המוזל שאפשר לקנות בו בשר (שני שליש בערך), והסיבה לכך היא שהיות וסוף סוף היתומים נהנו מהבשר הם צריכים לשלם על ההנאה, כי חכמים אמדו את דעתם שאם היו מוצאים בשר במחיר מוזל, הם היו מוכנים לשלם עליו, אף אם לא התכוונו לכתחילה לקנות אותו, ולכן את המחיר הזה הם צריכים לשלם, ולכן גם אצלנו המתפללים חייבים לשלם את מה שנהנו, ורק את ההפרש יצטרך איציק לשלם כפי שהסברנו קודם לכן. אולם מי שברור לו שלא היה אוכל מהבורקסים אם היה יודע שזה יעלה לו כסף ואפילו במחיר מוזל בהרבה, הוא פטור מלשלם על מה שאכל, כי בכל מחיר הוא לא היה אוכל אותם, אם היה יודע שיצטרך לשלם על זה.

לסיכום:

כיון שאיציק גרם שהבורקסים ילכו לאיבוד, הוא חייב לשלם עליהם, והאנשים שנהנו גם כן צריכים להשתתף בחלק מהתשלום כפי מה שנהנו, אם היו מסכימים לשלם עליהם מחיר מוזל כדי ליהנות מהם.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר