אין חניות חינם

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

אין חניות חינם

הסיפור של עקיבא עם החנייה, היה מתחיל כל יום מחדש וגורם לו לכאבי ראש לא מעטים. עקיבא עבד במרכז העיר והיה מגיע בכל יום לעבודה עם הרכב, אבל למצוא חניה במרכז תל אביב זה היה סיפור של כל יום מחדש. באחד הימים הוא פגש את צבי – ידיד ותיק משנים עברו, וסיפר לו על מצוקת החניה שגורמת לו לאחר בכל יום לעבודה מחדש. 'אני מסדר לך חניה במרכז העיר לחודש הקרוב, תחנה בחנייה שלי כיוון שאני יוצא לחו'ל. היא כאן ברחוב הסמוך!' טפח צבי על שכמו ועקיבא שמח מאד על ההצעה. אלא שבסוף החודש קיבל עקיבא חשבונית של אלף מאתיים ₪, על החנייה. עקיבא התקשר לצבי ושאל: 'צבי למה לא אמרת לי שהחנייה עולה כסף?! אם הייתי יודע שזה עולה כסף, הייתי מסתדר כמו בכל יום ולא הייתי חונה אצלך בחנייה...'

'שמע ידידי, אין חניות בחינם. מה חשבת לך? אני רק עזרתי לך למצוא מקום מסודר...' אמר צבי, אבל עקיבא כעס מאד על חשבון החנייה המנופח שנאלץ לשלם. האם עקיבא צריך לשלם לצבי את החשבון? מה דעתכם?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רמ'ו סעיף י'ז בדין: 'אכול עמי' והאם זה דומה למקרה שלנו? סימן שס'ג סעיף י' בדין: 'דור בחצרי' והאם זה דומה למקרה שלנו? ו'נתיבות המשפט' סימן קנ'ג סעיף קטן ג'.

תשובה לשאלה 'למי שייך הכסף' (שאלה מס' 421)

תקציר השאלה השבועית: קובי ביקש מעמיאל החלפן שיפרוט לו סכום של עשרת אלפים דולר תמורת שלושים ושבעה אלף שקלים לפי שער של שלוש שבעים לדולר. עמיאל ספר את הכסף ידנית, אולם כשספר את השטרות במכונה התגלה כי חסרים אלף שקלים, הוא התנצל ונתן לקובי אלף שקלים נוספים. קובי המשיך לבנק, הפקיד עשרים אלף שקלים, וקיבל על כך קבלה. כשהגיע לביתו גילה שיש לו בכיס אלפיים שקלים מיותרים, הוא הבין שהכסף שייך לעמיאל החלפן או לבנק וככל הנראה מכונה אחת טעתה. האם כדי לצאת ידי חובה בדיני שמים (למרות שאדם פטור כאן ב'דיני אדם' לפעמים יש עליו תביעה ב'דיני שמים' שלא נהג ביושר ובהגינות), האם על קובי לתת לכל אחד מהם אלפיים שקלים? מה הדין לדעתכם?

תשובה בקצרה: אלף שקלים שייכים לעמיאל החלפן, ואלף שקלים שייכים לבנק.

תשובה בהרחבה: אדם שנדחף בין חמישה אנשים וגזל חפץ מכיסו של אחד מהם, וכעת הוא רוצה לחזור בתשובה אך הוא אינו יודע ממי מהם הוא גזל, מה עליו לעשות? ההלכה היא, שאם כולם דורשים ממנו לשלם וכל אחד מהחמישה טוען בתוקף שהוא הנגזל, הוא חייב לשלם לכל אחד ואחד מהם אם הם אכן יישבעו שהחפץ היה שלהם, כי הוא הרי לא יכול להכחיש את טענתם. אבל אם גם הם עצמם לא יודעים ממי מהם הוא גזל ולכן אף אחד מהם לא תובע אותו, רק שהוא יודע שגזל מאחד מהם, אז הדין הוא, שהוא מחלק את שווי החפץ בין כל החמישה והוא לא צריך לשלם לכל אחד בנפרד. אולם אם הוא רוצה לצאת נקי בדיני שמים, עליו לשלם לכל אחד ואחד את שווי הגזלה במלואו, על אף שאף אחד מהם לא דורש זאת ממנו ולא טוען שהחפץ היה שלו (שלחן ערוך חושן משפט סימן שס'ה סעיף א').

קנה חפץ ואינו יודע ממי קנה אותו

אדם שקנה חפץ בחנות ולא היה עליו כסף, והמוכר הסכים שייקח את החפץ על מנת שיחזור לשלם מאוחר יותר, וכשהגיע הקונה לשלם הוא לא זכר מאיזה חנות הוא קנה כי היו שם מספר חנויות שמכרו את אותם דברים, מה עליו לעשות?

ההלכה כאן תהיה שונה, שאם כל בעלי החנויות יטענו שהוא קנה מהם וידרשו ממנו לשלם, הוא יכול להניח את תשלום החפץ בין כל המוכרים ושהם יסתדרו ביניהם, או שיעשו פשרה או שיודו. ובינתיים החפץ יהא מונח ביד בית דין, (או בידו, לפי חלק מהפוסקים), עד שיבוא אליהו הנביא. ואם הקונה הוא חסיד, ראוי שישלם לכל אחד ואחד מהם, ואם הם לא תובעים אותו כי אף אחד מהם לא זוכר אם הוא קנה ממנו, אז הוא לא חייב לשלם לכל אחד גם מדיני שמים. (שלחן ערוך חושן משפט סימן רכ'ב סעיף ב')

והסיבה לכך שאת הגזלן מחייבים לשלם לכולם, כי הטילו עליו קנס גם על עצם זה שעבר על איסור גזלה, וגם על זה שהוא לא בדק ממי הוא גוזל כדי שיוכל להחזיר לו במקרה שיתחרט, ולכן הוא חייב לשלם לכל אחד ואחד אם כולם תובעים אותו. לעומת זאת, הלקוח שהתכוון לשלם, לא היה צריך לחשוב שישכח ממי הוא קנה והוא גם לא עשה שום עבירה שצריך לקנוס אותו ולכן הוא לא חייב לשלם לכולם גם אם כולם דורשים זאת ממנו.

אבל אם אין מי שיתבע אותו אלא שהוא בעצמו יודע את האמת שהוא חייב לאחד מהם, בזה הדין תלוי, שאם הוא עצמו אשם בספק שנוצר, הוא חייב לשלם לכל אחד כדי לצאת ידי שמים, אבל אם אין לו שום חלק בספק, אפילו מבחינת דיני הוא פטור.

בסיפור שלנו, יש ספק לקובי למי שייכים אלפיים השקלים שנמצאים אצלו, האם הטעות הייתה בבנק והם זיכו אותו בטעות באלף או אלפיים שקל יותר ואז הוא חייב על פי ההלכה להחזיר להם את כל הכסף, או שהטעות נעשתה במכונת החלפן והוא צריך להחזיר את הכסף לעמיאל, והמצב הוא שגם הוא לא יודע וגם הם לא יודעים ולכן הם לא תובעים אותו ולא דורשים ממנו להחזיר להם את הכסף.

לפי זה מסתבר לומר שבמקרה שלנו היות שקובי בא ביוזמתו להודיע להם שיש לו אלפיים שקלים מיותרים והם לא תובעים אותו, אז הדין הוא שיתחלקו בכסף חצי חצי. וזה דומה למוצא אבדה שיש לו ספק בין שני אנשים למי מהם היא נפלה, וההנחיה היא שיהא מונח עד שיבוא אליהו או שיתפשרו ביניהם להתחלק (שלחן ערוך חושן משפט סימן רס'ז סעיף ח'), כמו כן, במקרה שלנו הכסף המיותר שנמצא אצל קובי הוא כמו אבדה שמישהו הכניס לו בטעות, שצריך לעשות פשרה בין שני הבעלים האפשריים.

אלא שיש פוסקים (קצות החושן סימן שס'ה סעיף קטן א') הסוברים שההלכה האומרת שיש לחלק את הכסף היא רק במקרה ששניהם מסכימים, אבל אם אחד מהם לא מסכים להתחלק, אז הדין הוא שיהא מונח עד שיבוא אליהו, כי הרי הכסף בעצם שייך רק לאחד מהם, וכיוון שחלוקה זו היא רק פשרה, אי אפשר לכפות על שניהם לקבל את החלוקה הזאת. אבל יש הסוברים (ש'ך) שגם במקרה כזה עליהם להתחלק, היות שאף אחד מהם אינו שקרן, שהרי שניהם מודים שהם לא יודעים את האמת וכיוון ששניהם מודים שהם לא יודעים יש לערוך חלוקה ביניהם.

אבל בסיפור שלנו, לכל השיטות יש לעשות חלוקה, כי למרות הסבירות הרחוקה שהייתה כאן טעות אצל שניהם ועדיין יתכן שאכן לשניהם קרתה טעות ובאמת מגיע לכל אחד מהם רק אלף שקל בחזרה, והחלוקה יכולה להיות נכונה.

לסיכום: היות שקובי לא אשם בטעות שנעשתה הוא אינו חייב אפילו ממידת חסידות להוציא כסף מהכיס שלו כדי לוודא שאף אחד לא יצא מקופח, אלא הוא יכול להסתפק בכך שיחלק את הכסף וייתן אלף לעמיאל ואלף לבנק. 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר