חינוך (ב')

יוסף רזניק תגובות: 0

חינוך (ב') – יוסף רזניק

בפרק הקודם התחלנו לכתוב על חובתו של האדם לחנך את עצמו, ועל חובתם של הורים לחנך את ילדיהם לדרך ארץ, למידות טובות ולקיום המצוות. עניין זה מופיע גם בפרשת 'וירא', שבה הקב'ה אומר מדוע הוא מגלה לאברהם את דרכי הנהגתו בעולם: 'כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'. אברהם אבינו לא זכה לקרבת ה' רק למען עצמו, אלא כדי שיחנך את בניו ללכת גם הם באותה דרך.

דרך רב מסלולית

בספר משלי (כ'ב, ו') נאמר: 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה'. מפסוק זה אנו לומדים שלכל נער ונערה יש 'דרך' משלהם, שעל פיה יש לחנכם. דבר שהועיל לילד אחד או לילדה אחת, לא בהכרח יועיל לילדים אחרים. משום כך אין לקבל שום הדרכה חינוכית כ'תורה מסיני', אלא יש להתאים אותה לנסיבות ולאופיו של הילד. הדרכות חינוכיות צריכות להתאים גם למחנך עצמו, והן יכולות להועיל רק כאשר המחנך עצמו מבין אותן ומזדהה אתן.

הבסיס לכל: אהבה

עם זאת, ישנם עקרונות כלליים שכוחם יפה בכל המקרים. גילויי חום ואהבה למשל, חיוניים לעצם בריאותו הנפשית של הילד, ממש כמו חמצן לנשימה, ומשום כך הם קודמים אפילו לחובת החינוך. אהבת ההורים ותשומת הלב שלהם היא הדרך היחידה עבור הילד לפתח הערכה עצמית, שמחת חיים, שלווה וביטחון.

אין די בכך שאוהבים את הילד בלב; ילדים עדיין אינם מבינים דברים מופשטים, ולכן האהבה צריכה להיות מוחשית ומורגשת. משום כך יש להרבות בנשיקות, חיבוקים, הארת פנים, מילות חיבה וכדומה, וכן להעניק מדי פעם הפתעות קטנות. אין להתנות את האהבה בכך שהילד יתנהג כראוי, אלא יש להעניק אותה בלא תנאי, ממש כמו מזון ושאר הצרכים הבסיסיים.

מלבד עצם חשיבותה של אהבת ההורים, היא מהווה גם בסיס הכרחי לעניין החינוך. הילד יכול לקבל את דרכם של ההורים רק אם הוא מרגיש שהם אוהבים אותו ורוצים בטובתו, ורק כאשר שוררת בבית אווירה נעימה וידידותית.

להסתכל אל העתיד

מהפסוק במשלי אנו לומדים דבר נוסף, והוא שמטרתו של החינוך היא להשפיע על התנהגותו של הילד לטווח הארוך - 'גם כי יזקין לא יסור ממנה'. מכך יש ללמוד שגערות, עונשים וגם פרסים - אפילו כשהם נצרכים - אינם חינוך, ואם משתמשים בהם לעתים קרובות הם מזיקים מאוד לחינוך. הילד עשוי לעשות מעשים רצויים מפחד העונש, אולם באופן כזה המעשים הטובים הופכים אצלו לחוויה שלילית, והוא יזנח אותם ברגע שיוכל. גם נתינת פרסים הופכת את המעשים הטובים ל'מחיר' שצריך לשלם כדי לקבל את הפרס, ושאינו 'משתלם' בלי הפרס. משום כך יש למעט ככל האפשר בשימוש באמצעים אלו. כאשר יש צורך שהילד יעשה דבר 'כאן ועכשיו', יש להשתמש בעיקר בכוח המשמעת, שעליו נכתוב בע'ה בפעם הבאה.

לעשות טוב זה כיף

חינוך אמיתי מתבטא בעיקר בהשתדלות שהילד ייהנה מעשיית מעשים טובים. כאשר ילד מוותר לאחיו, עוזר בבית, מברך ברכה כראוי וכו', וההורים משבחים אותו ומלמדים אותו עד כמה המעשה שלו טוב וחשוב - זוהי פעולה חינוכית, מכיון שהיא גורמת לילד ליהנות מעצם עשיית המעשה הטוב, ולרצות לעשות עוד מעשים כאלה.

אפילו אמירות פשוטות כמו 'תודה רבה', 'כל הכבוד', או 'שמחתי לראות שעשית כך וכך', יש להן השפעה רבה. כדאי גם לספר לילד עד כמה הקב'ה שמח במעשיו, וכן לספר על מעשיהם של צדיקים, באופן שמעורר הזדהות ורצון ללכת בעקבותיהם.

העידוד וההסברה צריכים להיעשות דווקא אחרי פעולתו של הילד, ולא לפניה, שכן רק באופן כזה הילד מרגיש שהעידוד הוא אמיתי, ואינו רק כלי שבא לגרום לו לעשות את רצונם של ההורים. ואם ההורים נוהגים כך באופן עקבי ויומיומי, הילד מתרגל אט אט להרגיש רוממות וסיפוק מהתנהגות טובה, ותחושה זו הנובעת מתוכו תישאר גם כאשר הוא יעמוד ברשות עצמו.

 

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר