חלפים על חשבון הברון

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

חלפים על חשבון הברון

כבר כמה ימים שצבי מסתובב כשהוא מיואש ואובד עצות. מאז שהכניס את רכב הפונטיאק הנדיר שברשותו למוסך, הודיע לו בעל המוסך שיצטרך להחליף בו כמה חלקים שבלתי אפשרי להשיג אותם בחנויות חלקי החילוף. האפשרות היחידה שעלתה בפניו, היא לפרק את החלקים הללו מרכב בעל מודל דומה ולהרכיב אותם ברכבו. לאחר שלושה שבועות של בירורים קדחתניים, שמע צבי שבתל אביב ישנו רכב דומה שחונה כבר תקופה ארוכה בשכונה צדדית. כשהגיע צבי למקום, גילה לשמחתו שהרכב מאובק וכפי הנראה עומד שם במשך חודשים ארוכים וננטש על ידי הבעלים. על הרכב הודבקה מדבקה של העירייה עם אזהרה לבעל הרכב שאם לא יפנה את הרכב מהמקום תוך ארבעה עשר יום הרכב יילקח לגריטה, ועלות הפינוי תיגבה מהבעלים. צבי רשם לעצמו את התאריך ובאותו יום שבו הייתה העירייה אמורה לפנות את הרכב הוא הגיע מוקדם בבוקר ופירק ממנו את החלקים שהיה צריך להחליף. לאחר כמה שעות הגיעו פקחי העירייה וגררו את הרכב מהמקום.

שבוע לאחר מכן הגיע רונן שהיה בעל הרכב ושהה בחו'ל באותה תקופה לארץ, וגילה שרכבו נגרר על ידי העירייה. בירור קצר עם השכנים הסביר לו את העניין וגם קיבל הסבר מפורט על החלקים שנלקחו על ידי צבי בצירוף מספר הטלפון שלו. רונן התקשר לצבי ותבע ממנו לשלם על חלקי החילוף שפירק מרכבו ללא רשות, ואילו צבי טוען: 'בין כה וכה העירייה הייתה לוקחת אותו לפירוק אז אני לא חייב לך כלום מכיוון שאני נהנה ואתה 'לא חסר'...'

'חסר מאוד!' כעס רונן: 'א') אני בחיים לא התכוננתי לזרוק את הרכב, מה לעשות שהייתי בחו'ל? ב') היית צריך לנסות ולאתר אותי בתור בעל הרכב, לקיים מצוות 'השבת אבדה' ולהודיע לי שהעירייה הולכת לקחת אותו לגריטה...' מה דעתכם, מי צודק? והאם צבי חייב לשלם לרונן על החלפים?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס'ד ו'פתחי תשובה' סעיף קטן ג'. סימן ר'ס סעיף י'א בדין: 'מצא באשפה' והאם זה דומה ל'זוטו של ים'? סימן רס'ד סעיף ה' וש'ך סעיף קטן ח'.

תשובה לשאלה 'אין חניות חינם' (שאלה מס' 423)

תקציר השאלה השבועית: עקיבא עבד במרכז ת'א והתקשה בכל יום מחדש למצוא חנייה. הוא פגש את ידידו צבי וסיפר לו על מצוקתו. צבי הציע לעקיבא לחנות בחנייה הפרטית שלו בחודש הקרוב כיוון שהוא תכנן לשהות בחו'ל. לתדהמתו קיבל עקיבא בסוף החודש חשבונית על סך 1,200 שקלים על החנייה. הוא התקשר לצבי ואמר לו שהבין שהוא מציע לו את החנייה בחינם, ובתגובה ענה לו צבי שהוא בסך הכול דאג לו למקום חנייה מסודר, ואין חניות בחינם. אולם עקיבא כעס מאוד על חשבון החניה המנופח שנאלץ לשלם שלא מרצונו. האם צבי צריך לשלם לעקיבא את החשבון?

 

תשובה בקצרה: ישנה מחלוקת בין הפוסקים במקרה שאדם נתן דבר מאכל או כל הנאה אחרת לחברו, ולא פירש אם זה לשם מתנה או לשם תשלום - האם עליו לשלם. ולהלכה, כיון שזוהי מחלוקת, החבר לא יכול להוציא ממון מאותו אדם, ולכן גם כאן, צבי פטור מלשלם לעקיבא על החנייה.

תשובה בהרחבה: אדם שהציע לחבר שלו לבוא לגור בדירה ששייכת לו, ובסוף החודש הוא דרש ממנו שישלם לו דמי שכירות, נפסק בהלכה (רמ'א בשלחן ערוך חושן משפט סימן שס'ג סעיף י' בשם שו'ת התשב'ץ) שהשוכר לא צריך לשלם דמי שכירות, כי בעל הדירה לא אמר לו קודם לכן אפילו מילה אחת על תשלום בתמורה למגורים.

מנגד, מובא בהלכה (שולחן ערוך סימן רמ'ו סעיף י'ז) שאם אדם הוזמן על ידי חבר שלו לארוחה משותפת במסעדה, וכשסיימו לאכול הסביר לו החבר ה'אדיב' שהוא כלל לא מתכוון לשלם עליו, הוא צריך לשלם על כל מה שאכל (רמ'א בשם 'תרומת הדשן'), והפוסקים שואלים מה ההבדל בין המקרה של השוכר שהוא לא צריך לשלם לבין הסיפור של המסעדה שזה שהוזמן אליה צריך לשלם, ויש בזה כמה תירוצים.

תירוץ אחד: כיוון שיש מחלוקת בראשונים בהלכה זו, הובאו שתי הדעות, פעם כך ופעם כך, ולמעשה יש להשתמש בהלכה הידועה בכל ספק ממון 'המוציא מחברו עליו הראיה'. ולפי זה, האדם שהוזמן לארוחה יהיה פטור אם הוא לא שילם עדיין, ואם יש לבעל הדירה כסף ששייך לשוכר הוא לא צריך להחזיר לו אותו (ב'ח).

תירוץ נוסף: שוכר הדירה לא צריך לשלם כי הוא לא גרם שום חיסרון והפסד לבעל הדירה, כי מדובר בדירה שלא עומדת להשכרה וכשזה נהנה וזה לא חסר הנהנה פטור מלשלם, ולעומת זאת, אדם שהוזמן לסעודה מחסיר מבעל המסעדה או מהמזמין אותו בזה שאוכל את המנה שהוגשה לו ועל זה הוא צריך לשלם (הגאון מווילנא סימן שס'ג סעיף קטן ל'א).

ועוד תירוץ: השוכר פטור מלשלם כי הוא היה מסתדר גם בלי הדירה שהוצעה לו, כי מדובר באדם שיש לו דירה משל עצמו, וזה מה שנקרא 'לא נהנה' שפטור מלשלם, אבל האדם שאכל במסעדה היה בכל מקרה צריך לקנות לעצמו אוכל, וברגע שהוא נהנה הוא צריך לשלם על מה שהוא נהנה, ואכן, אם היה לו מקום אחר ששם הוא היה יכול לאכול בחינם הוא יהיה פטור מלשלם (קצות החושן סי' רמ'ו סק'ב).

האם יש חילוק בין מצב שבו הנהנה ביקש את ההנאה, לבין מצב שבו נותן ההנאה הציע אותה?

האם יש הבדל, במקרה שלנו, אם עקיבא היה זה שפנה לצבי לבקש לעצמו חנייה או שצבי הציע לו את זה מעצמו? בפוסקים (נתיבות המשפט סימן קנ'ג סעיף קטן ג') מובא שאכן, אם מי שקיבל את ההנאה פנה מעצמו לנותן ההנאה, הרי שכוונתו בוודאי לא הייתה לשם תשלום אלא חיפש הנאה בחינם, ובמקרה כזה כל הפוסקים יסכימו שהוא לא צריך לשלם כלום, אולם אם נותן ההנאה הוא זה שהציע את ההנאה, כאן שייך לומר שהוא מצדו נתן את זה מתוך כוונה שישלמו לו על כך, ובזה נחלקו הראשונים (כפי שהובא למעלה).

לפי זה, במקרה שלנו, צריך לבדוק מה המצב של החנייה, אם החנייה עומדת להשכרה ובדרך כלל צבי משכיר אותה כשהוא נמצא בחו'ל, הרי שעקיבא יהיה חייב לשלם לו על כך, לרוב השיטות. עם זאת, כיוון שיש פוסקים הפוטרים אותו מלשלם יכול עקיבא לומר שהוא סובר כמו דעות אלו, והמוציא מחברו עליו הראיה. אולם, היות שבכל זאת יש בזה מחלוקת, שהרי יש שיטות שמחייבות אותו לשלם, כתבו הפוסקים שטוב יעשו אם יוכלו להתפשר ביניהם.

לסיכום

אם צבי הציע לעקיבא מיוזמתו לחנות בחנייה שלו, והחנייה עומדת בדרך כלל להשכרה, היות שאנו לא יודעים אם צבי התכוון לשם מתנה או לשם תשלום, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, והמוציא מחברו עליו הראיה, ולא ניתן אם כן להוציא מעקיבא תשלום עבור החנייה. אולם אם יש לצבי כסף ששייך לעקיבא הוא לא חייב להחזיר לו את זה, כי עכשיו עקיבא הוא המוציא שעליו להביא ראיה שהוא פטור.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר