שלום מציל חיים

רבני שלום לעם תגובות: 0

שלום מציל חיים – אבינועם הרש

בקרב אנשי העסקים בארץ היה מוכר צביקה הורביץ כאיש עסקים קשוח הוא היה ידוע כאחד שלא מפספס אף הזדמנות לגרוף מיליונים בעסקאות ענק. כל מי שהכיר את צביקה נדהם מחדש כששמע את סיפורו: הוא נולד כדור שני לשואה ושני הוריו היו אודים מוצלים מאש. ילדותו עברה עליו במעברה ובשכונות מצוקה ועוני, אף אחד מקרוביו לא חלם שהילד הזה עתיד ביום אחד להקים את אחת מהאימפריות הגדולות ביותר בעסקי היינות בארץ ובעולם, ולנהל גוף שמגלגל יותר מחמישים מיליון דולר בשנה.

למרות שצביקה נמנה עם אחד האנשים החזקים ביותר במשק וכמיליונר לכל הדעות, הוא מעולם לא שכח מאין הגיע וכל התנהגותו לעובדי המפעלים שלו הייתה לגמרי חריגה בנוף עולם העסקים המקומי. זכרונו המופלא של צביקה אפשר לו להכיר אם לא את כל עובדיו בשמותיהם הפרטיים אבל בוודאי מאות רבות מהם, מעבר לכך שדלת משרדו הייתה זמינה לכולם באורח קבע, הוא ביקש מעוזרו האישי להזכיר לו בכל פעם שאירעה שמחה או מאורע חשוב לאחד מעובדיו. וכשמדובר במספר גדול כל כך של עובדים הרי שאנחנו מדברים על תופעת טבע אמיתית ונדירה...

בכל בוקר נהג צביקה להקדים שלום ולחייך לכל אחד ואחת מהעובדים הרבים שניצבו בדרכו מרגע כניסתו למפעל ועד הגיעו לחדרו. הוא לחץ ידיים, עצר שנייה או שתיים והתעניין בכמה מילים בשלום עובדיו. העובד הראשון שזכה לברכת השלום של צביקה היה עובדיה, המאבטח הקשיש שישב בכניסה. הוא היה בעברו אחד מהלוחמים הגדולים של הפלמ'ח ועשה גם קריירה יפה בצבא, אולם עם השנים והזמן מצא עצמו עובדיה ללא תעסוקה ההולמת את כישוריו וזאת לאחר שנאלץ לפרוש מהצבא לפנסיה מוקדמת.

צביקה שהכיר את עובדיה מהמניין הקבוע של שבת בבוקר, היה נחוש לעזור לו ועד מהרה סידר לעובדיה תפקיד בתור אחד מהמאבטחים הרבים של הבניין, והוא הוצב בכניסה למפעל. אולם מעבר לברכת ה'בוקר טוב' הלבבית של צביקה בבוקר, היה עובדיה האדם האחרון שהיה רואה את צביקה בערב: בכל פעם שהיה צביקה יוצא מהמפעל לכיוון רכב השרד המהודר שלו הוא נהג לעבור דרך עובדיה ולאחל לו ערב טוב, למרות טוב הלב שניכר מהמנהג של צביקה המנכ'ל הגדול. לא פעם הדבר היה לצנינים בעיניי עוזריו הרבים שלא הבינו מדוע עליהם להתעכב בכל פעם מחדש בדרך לפגישות דחופות בגלל העצירות של צביקה בבוטק'ה של עובדיה המאבטח.

בעוד שאצל צביקה היה מדובר בעניין אנושי הרי שהביקור הקבוע שלו היה לעובדיה כאירוע שיא של כל היום: עצם העובדה שמנכ'ל החברה הגדולה בכבודו ובעצמו מגיע ומטריח את עצמו לעצור ולדבר עם עובדיה פשוט עשתה לו את היום, הוא היה מתמלא בגאווה והרגיש שהביקור של צביקה ממש מחיה אותו בכל פעם מחדש. כל יום לאחר הביקור, הוא הרגיש על גג העולם ואף אמר לאשתו שככל הנראה צביקה המנכ'ל ממש מעריך אותו ואת ניסיון החיים הרב שלו אם הוא מוצא לנכון לעצור ולבקר אותו באדיקות גדולה שכזאת.

פעם אחת, באחד מהימים הקרים והגשומים של החורף, צביקה ניגש כהרגלו בבוקר לברך את עובדיה בברכת 'בוקר טוב' אולם הפעם בניגוד לשאר הימים, בסוף היום, כאשר הגיע הזמן של צביקה לחזור לרכבו, הוא לא עבר אצל עובדיה. עובדיה שכמובן חיכה לביקור השגרתי של צביקה המנכ'ל בבוטק'ה שלו, הכין במיוחד לכבוד האירוע הקצרצר תמונות שידע שיעניינו את צביקה שהיה ידוע בתור חובב היסטוריה מושבע. אבל כשעברה שעה לאחר הזמן הרגיל שבו היה צביקה נוהג לבקר את עובדיה וחצי שעה לפני סגירת כל שערי היקב, הרגיש עובדיה שמשהו לא טוב קורה מאחר שלא יכול להיות שצביקה המנכ'ל הגדול לא ביקר אותו היום...

כשפנה עובדיה ליוגב, סמנכ'ל הכספים של החברה ואמר לו שהוא חושש שקרה לצביקה משהו, ביטל יוגב את דאגתו ואמר לו: 'ידידי, אמנם גם אני יודע שצביקה מקפיד על הביקור שלו אצלך אבל אתה יודע, קורה לפעמים שאנשים כאלו עסוקים שוכחים... כנראה הייתה לו פגישה דחופה והוא שכח לעבור אצלך. אני בטוח שהוא בסדר גמור...'

'יוגב!' התעקש עובדיה: 'צביקה מעולם לא החמיץ הזדמנות לבקר אותי, לדעתי קרה לו משהו. אני לא מוכן שיסגרו את המפעל עד שנדע מה קורה איתו!'.

יוגב, שהיה כבר סחוט אחרי יום עבודה מתיש במיוחד, הרגיש שאין לו את הפנאי והמשאבים להתחיל להתווכח עם עובדיה שלמרות תפקידו הנמוך בחברה, היה ידוע כעקשן לא קטן בדברים שהיו חשובים לו. 'אוקי, מה שתרצה' ענה יוגב הסמנכ'ל בהשלמה לעובדיה: 'מאיפה אתה רוצה להתחיל?'

'לא יודע, אבל בוא נעשה סקירה במפעל'. בכדי לחסוך זמן, גייס יוגב עוד עשרה עובדים שהיו בצוות הניקיון והלוגיסטיקה של המפעל וכולם החלו לסרוק את המפעל בדקדקנות.

הם עברו מחדר לחדר עד שלפתע אחד מהעובדים שמע קולות חלשים שבקעו מאחת החביות הענקיות: מדובר היה במיכל ענק של יין בגובה שלוש קומות, הוא צעק לעבר שאר חבריו ותוך שניות הגיעו כל העובדים כולל עובדיה ויוגב כמובן שהגיעו בריצה.

לתדהמתם, התברר להם שצביקה, המנכ'ל באחד מביקוריו באגפי היקב השונים פשוט החליק לתוך מיכל היין הענק. הוא הצליח לצוף בתוכו במשך כחצי שעה אבל כבר היה בשארית כוחותיו. מיד החלו העובדים לארגן חבל ועובדיה, שהיה בעל ניסיון בחילוץ גילה תושייה הרבה יותר מבין כל עובדי המפעל, הוא קשר את עצמו לחבל ומשם השתלשל לעבר חבית היין העצומה: הוא תפס בידו של צביקה והציל אותו, ממש ברגעים האחרונים לפני שכוחותיו של צביקה עזבו אותו...

כעת ידע צביקה בוודאות, שאילו לא היה מבקר את עובדיה מדי יום בקביעות ומקפיד לשאול בשלומו, מן הסתם היה צועק לשווא ואף אחד לא היה שומע אותו עד שהיה מאבד את כוחותיו ומסיים את חייו במיכל היין הענק...

*

יש בחיים התנהגויות שהם פשוט אנושיות ונחמדות יותר עבור כולם. כמו למשל: להקדים שלום לכל אדם. אולם מעבר לכך שאמירת השלום הקבועה של צביקה המנכ'ל למאות עובדיו הראתה שהוא לא שכח מאין הגיע גם כשנהיה עשיר גדול, היא לימדה אותנו כלל חשוב בחיים: לפעמים, הנחמדות יכולה להיות הרבה יותר מאשר תכונה חשובה ומהווה את ההבדל בין חיים למוות. אז בואו נהיה נחמדים אחד לשני, אולי רק בגלל שלפעמים החיים שלנו יכולים להיות תלויים בכך...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר