של מי השתילים?

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

של מי השתילים?

בפרשת ויקרא כתוב: 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל' (ויקרא כ'ג)

אמרו חכמים במדרש: מה הפירוש 'אחרי ה' אלוהיכם תלכו? וכי שייך ללכת אחרי ה'? אלא הכוונה ללכת בדרכיו – כמו שהקב'ה עסק בבריאתו את עולמו, עסק קודם כל בנטיעה של עצים וצמחים, גם אתם כשתבואו לארץ תעסקו קודם כל בנטיעה.

עניין ההלוואה המוזכר בפרשה, עורר אותנו לשאלה מעניינת

לקראת ט'ו בשבט המתקרב השתתף אדון הורוביץ בשיחה שנסבה על ענייני ט'ו בשבט. במהלך השיחה ציטט הרב הדרשן את המדרש שהבאנו למעלה ואדון הורוביץ שהתלהב מדברי המדרש, החליט לקיים אותו הלכה למעשה. הוא הלך למשתלה והזמין שתילים של עצי משמש, מנגו ואפרסק וסיכם עם בעל המשתלה, שביום שיביאו לו את השתילים ידאגו עובדי המשתלה לטעת אותם בגינה שלו, הוא הביא להם את הכתובת ויצא מהמקום. ביום שלמחרת הגיעו עובדי המשתלה ובמקום לטעת את השתילים בגינה של אדון הורוביץ הם התבלבלו ונטעו אותם בטעות בגינה של אדון זקס השכן. לאחר שאדון הורוביץ עלה על הטעות, הוא בא לשכנו אדון זקס בטענה שעליו לשלם על השתילים. 'אבל אני לא הזמנתי אותם, אז למה שאני אשלם?' התנצל אדון זקס, אבל אדון הורוביץ אמר: 'תראה ידידי, אם לא תשלם עליהם אני מוציא את השתילים מהאדמה, ולוקח אותם אליי לגינה!'

'אין בעיה' חייך אדון זקס 'אבל כנראה שכחת אדון הורוביץ שכתוב בגמרא במסכת 'בבא מציעא' דף ק'א שאסור להוציא עצים מהאדמה בארץ ישראל, מפני יישוב הארץ...' מה יעשה עכשיו אדון הורוביץ?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: מסכת 'בבא מציעא' דף ק' עמוד ב' בדין: 'שטף נהר זיתיו' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קס'ח סעיף א' ובסימן שע'ה סעיף א' בדין: 'יורד לשדה חברו'.

תשובה לשאלה 'סיפור כפול' (שאלה מס' 430)

תקציר השאלה השבועית:  אורי כתב סיפורים לאחד העלונים. לאחר שלוש שנות עבודה החליט לקחת את הסיפורים שכתב, ולהוציא אותם לאור בספר משלו עריכה מחודשת. כששמע על כך מנשה - עורך העלון הוא התנגד לכך בטענה שהמערכת שילמה לו עבור הסיפורים והם רכוש המערכת, אורי השיב לו שהוא לא חתם על כך שזכויות היוצרים שייכות למערכת, אבל מנשה היה נחרץ בדעתו שהתשלום על הכתיבה היה כדי שהוא לא יוציא בעתיד את הסיפורים לאור. מה דעתכם? האם אבי צריך להחזיר למערכת העלון את הכסף שקיבל עבור הסיפורים? והאם היה מותר לו לעשות זאת?

 

תשובה בקצרה: אם סוכם מתחילה שהמערכת מחזיקה לעצמה את הזכות לפרסום הסיפורים, אסור לאורי להוציא מהם ספר לעצמו, והרווחים שעשה שייכים למערכת, אבל אם לא סוכם שום דבר יש ספק למי שייך זכות היוצרים, ומי שבא לעכב על חברו עליו הראיה.

תשובה בהרחבה: קודם כל יש לברר האם למחבר ספר יש בעלות על הסיפורים שכתב, והאם הוא יכול לעכב על מי שקנה את הספר להעתיק או למכור אותו כדי להרוויח מזה, או שהקונה יכול לומר 'קניתי את הספר בכסף מלא ואני משתמש בשלי'. למעשה, בכל ספר יש חכמה ויצירה מלבד הספר עצמו, ולכן יש לברר אם יש מושג של בעלות על חכמה ויצירה רוחנית כך שהבעלים יוכלו למנוע מאחרים להתפרנס מחכמתו, או שהיות וזה לא משהו פיזי לא שייך על זה בעלות. הפוסקים האריכו בדינים אלו ונעתיק קצת מהם.

גזלה

יש מהפוסקים המביאים ראיה ממה שמובא בגמרא (מסכת סנהדרין דף נ'ט עמוד א') שגוי שעוסק בתורה חייב מיתה, והטעם מבואר בגמרא, שהתורה היא ירושה לעם ישראל וכמו שכתוב 'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', וגוי שעוסק בתורה נחשב כאילו הוא גוזל אותו, שזה חלק משבע מצוות שגוי חייב בהן, ומכאן אנו רואים שגם על דבר רוחני שייך בעלות כי הרי התורה היא רוחנית, והגוי שלומד אותה אינו גוזל שום דבר פיזי מהעם היהודי ובכל זאת מחשיבים אותו לגזלן.

בעלות

ראיה נוספת מביאים הפוסקים, מכך שהתורה מחייבת אדם שחפר בור ברשות הרבים ונפלה לתוכו בהמה ומתה או נשברה, שחופר הבור חייב לשלם את הנזק לאדם שהבהמה הייתה שייכת לו, והסיבה לכך היא, כי הוא נעשה בעלים על הבור מכיוון שהוא זה שחפר אותו, ומכאן ניתן ללמוד על כל דבר שאדם מסוים חידש אותו, שהוא נעשה עליו הבעלים הן לגבי זה שהוא נושא באחריות והן לגבי זה שיש לו על זה בלעדיות.

'דינא דמלכותא דינא'

חלק מהפוסקים כתבו שאף אם נאמר שמצד ההלכה אין בעלות על חכמה בלבד, כיוון שהחוק קובע שיש זכויות יוצרים ואסור לאדם להעתיק ספר או כל דבר אחר מבלי רשותו של היוצר, הדבר יהיה אסור גם בפן ההלכתי כי הרי 'דינא דמלכותא דינא'.

השגת גבול

יש פוסקים שכתבו שאיסור העתקה הוא מדין 'השגת גבול', וכפי שמוזכר בהלכה (שלחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ'ו) שאסור לאדם לרדת לאומנותו של חברו, והוא אחד מענפי הגזל. ובפרט במקרה שפרנסת היוצר תלויה בכך, ועל ידי זה שמעתיקים ממנו הוא מפסיד מקור פרנסתו, שאז האיסור חמור יותר, והיוצר יכול לטעון 'פסקה חיותי', כלומר, אתם מפסידים את מקור החיות שלי, והוא יכול לעכב על אחרים להרוויח מיצירתו, כי זה גורם לו להפסד.

'ועשית הישר והטוב'

טעם נוסף לאיסור בזה הוא מדין 'ועשית הישר והטוב' שהוא דין וחובה על כל בן ישראל להתנהג במוסריות ובהנהגות טובות וישרות עם בני אדם, מכוח דין זה מצאנו בגמרא ובפוסקים כמה וכמה הלכות המורות לאדם כיצד להתנהג עם אחרים בצורה שלא יינזקו כתוצאה ממעשיו, וזאת אף במקומות שמעיקר ההלכה היה מותר לנהוג כך, כי ראוי לעם סגולה לנהוג במוסר והתחשבות כלפי הזולת ולא חלילה לפגוע בפרנסתם של אחרים.

ואמנם ישנם פוסקים שלא הסכימו לטעמים האמורים והם סוברים שאי אפשר לאסור את הדבר באופן גורף. אולם להלכה ולמעשה, כיוון שהדבר גובל באיסור גזל שהוא מדאורייתא, וגם אלו שסוברים שאין בזה איסור גמור מסכימים שלא ראוי לנהוג כן, כי זה נוגד את ההגינות והיושר, יש להתרחק מכל צורה של העתקה, צריבה וכדומה, וכפי שפסקו גדולי דורנו.

האם כותב סיפור בעיתון משאיר את זכות היוצרים לעצמו?

לאחר שהתבאר שאכן יש מושג כזה של זכויות יוצרים, יש לברר מי נושא בזכות הזו, הכותב או זה שהסיפורים נכתבו בשבילו, לכתב העיתון או למערכת, כי מצד אחד הכותב הוא זה שיצר את הסיפורים, ומצד שני הסיפורים נכתבו בשביל המערכת והם יכולים לטעון שהתשלום שהם משלמים לו עבור עבודתו אינו רק בשביל פרסום חד פעמי אלא כדי שהם יוכלו להשתמש עם הסיפורים בכל זמן ובכל צורה.

כיום נהוג בדרך כלל לעשות חוזה מפורט, מה שחוסך את כל הבעיות והשאלות, ומובן שאז יש לכבד את ההסכם על כל פרטיו ומי שחתום על זכות היוצרים לו לבד יש את הזכות להשתמש עם הסיפורים בכל צורה שירצה, כך ראוי ונכון לעשות. אך כשלא סוכם על כך מראש ומתעורר ויכוח בין הסופר לעורך, אנו צריכים לבדוק ולהכריע למי משניהם תהיה בלעדיות על הסיפורים.

בגמרא (מסכת בבא בתרא דף צ'ב ושלחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל'ב סעיף כ'ג ) מוזכר מושג הנקרא 'דמים מודיעים', והכוונה היא שבמקרה שיש ספק במכירה או עסקה, אפשר להוכיח מגובה הסכום ששולם על מה וכמה הייתה המכירה, ולפי זה גם במקרה שלנו לפעמים ניתן להוכיח זאת על פי גובה הסכום שהסופר קיבל על מלאכתו, שאם זה סכום מינימלי שכל כותב פשוט היה מקבל, מסתבר שזה ניתן רק על עצם פרסום הסיפור ולא על קניית הסיפור, אבל אם המערכת משלמת לסופר שכר גבוה, אז מסתבר יותר שכוונת המעסיקים היא שכל זכות הסיפור תהיה שייכת למערכת. אמנם בהרבה מקרים קשה להביא מזה לבד הוכחה, כיוון שכל כתב מקבל משכורת אחרת, וזה גם תלוי בטיב ובוותק של הכותב ואי אפשר להביא ראיה מסופר אחד לשני.

כמו כן, אם מדובר בכתב מפורסם ומוכר לציבור שמערכת העיתון מעוניינת בסיפורים שלו כדי להגדיל את הפרסום ואת היקף המכירות, אז בוודאי אין בדעתו של הכתב למכור את הסיפורים שלו למערכת והוא רק מוכר להם את הזכות לפרסם את הסיפורים שלו בעיתון, ואכן, בשאר מקרים, לפי הבירור שערכנו, אין בזה נוהג ברור, ויש צדדים לכאן ולכאן גם מצד המנהג וגם מצד החוק. וכיוון שהדבר נשאר בספק מי הבעלים על הסיפור אין לאחד מהם את הרשות והיכולת לעכב על השני להוציא את הסיפורים, כי כל אחד יכול לטעון לזכויות יוצרים, ולכן מי מהם שירצה יכול להוציא ספר מבלי שהשני יוכל לעכב עליו.

 

בסיפור שלנו

היות ומנשה לא סיכם מתחילה עם אורי שזכות פרסום הסיפורים שייכת רק לו, הוא אינו יכול למנוע ממנו להוציא את הספר, ורק אם ערכו חוזה על כך או אפילו אם היה ביניהם סיכום או הבנה ברורה שהסיפורים שייכים למערכת העיתון, ברור שהיה אסור לאורי להפר את ההסכם ולהוציא אותם לאור.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר