העציץ שנבל

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

בית המדרש

שאלה מס' 477

העציץ שנבל

'מיכל. את תוכלי לעשות לי טובה ולהשקות לי כל יום את העציצים בזמן שאני אהיה בחו'ל?' שאלה אלישבע את שכנתה לקומה. 'מתי את אמורה לחזור?' ביררה מיכל ואלישבע הסבירה שמדובר ביותר מחודש ימים שלא תשהה בו בארץ. מיכל הסכימה וכך שני העציצים היקרים של אלישבע עברו להתגורר זמנית בביתה של מיכל. אלא שהשהייה בחו'ל נעמה כנראה יותר מדיי לאלישבע והיא החליטה להישאר עוד מספר חודשים, עד שלבסוף חזרה לביתה כעבור חצי שנה. כאשר דפקה בדלת ביתה של מיכל והתעניינה במצבם של העציצים היקרים לה, הראתה לה מיכל את שני העציצים הנובלים ואמרה לה בקרירות: 'אחרי חודשיים הפסקתי להשקות אותם, ביקשת חודש – השקיתי אותם חודשיים, אז תגידי תודה וזהו..'

אלישבע ההמומה תבעה את מיכל השכנה שתשלם לה על העציצים היקרים בגלל שלא טרחה להשקות אותם והם נבלו. האם מיכל הייתה חייבת להשקות את העציצים? והאם אלישבע צודקת בתביעה שלה?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שמ'ג סעיף ב' בדין: 'שומר שכר שכלה זמנו'. סימן ע'ד סעיף ג' ברמ'א וב'מאירת עיניים' סעיף קטן ח'. ש'ך סעיף קטן ט'ו והאם שומר חייב להודיע שמפסיק שמירתו.

תשובה לשאלה 'למי מגיע הפיצוי?' (שאלה מס' 475)

תקציר השאלה השבועית: בשמחת הבר מצווה שערך שלמה לבנו, קיבל ישראל שהשתתף באירוע קלקול קיבה, הוא דרש פיצויים מבעל האולם, וכשזה רצה לשלם הגיע שלמה ודרש את הפיצויים לעצמו, כיון שהוא זה ששילם על האולם והאוכל, אולם ישראל טען בתוקף שהקיבה שלו התקלקלה ולא של שלמה, ולכן הפיצויים מגיעים לו, מה דעתכם, מי אמור לקבל את הפיצויים?

תשובה בקצרה: אם בעל האולם נותן פיצוי גבוה, זה שייך לישראל, כיון שהפיצוי ניתן על קלקול הקיבה, ואם הפיצוי הוא רק בשווי המנה המקולקלת, יש מחלוקת בפוסקים למי זה שייך.

תשובה בהרחבה: אדם שמשתתף באירוע משפחתי והמלצר מגיש לו מנה, האם המנה הזו שייכת לו אישית, או שהיא שייכת לבעל האירוע שהזמין את המנות ושילם עליהן? בהלכה נפסק, שאם אורח לקח את המנה שבעל הבית הגיש בפניו וקידש בה אישה - היא מקודשת, אם כן אנו למדים שהמנה שייכת לאורח ולא לבעל הבית. אולם נפסק במקום אחר שאסור לאורח לתת את המנה שלו לבנו של בעל הבית ללא רשותו, והפוסקים מוסיפים שבוודאי שאסור לו לתת אותה לאחרים, מה שאומר שהמנה שייכת לבעל הבית ולא לאורח. 

כדי ליישב קושיא זו הובאו בפוסקים שני תירוצים, יש אומרים שהמנה אכן שייכת לאורח, אולם כל זה רק אם לו עצמו יש הנאה מכך, שהרי למטרה זו נתן לו אותה בעל הבית, ולכן מותר לו לקדש בה אישה, כיון שהוא זה שנהנה מהמנה, אבל לתת אותה לאחרים אסור לו, כי לא לכך התכוון בעל הבית כשנתן לו את המנה, אלא כוונתו הייתה שהוא ייהנה ממנה ולא אחרים.      ויש הסוברים שאכן לא ניתן להכריע באופן ברור למי שייכת המנה, ולכן עלינו להחמיר לשני הצדדים, שאם האורח קידש בה אישה, היא תהיה מקודשת מספק כי אולי זה שייך לאורח, ומצד שני יהיה אסור לו להעביר את המנה לאדם אחר, שמא היא שייכת לבעל הבית.

על מה נותנים את הפיצויים?

ישנם שני סוגים של פיצויים, יש פיצוי שניתן על קלקול הקיבה שזה שייך למי שאכל את המנה והקיבה שלו התקלקלה, ויש פיצוי שניתן תמורת המנה המקולקלת, שזה תלוי במחלוקת הפוסקים למי זה שייך, והמוציא מחברו עליו הראיה. ואת הסיבה לפיצוי אפשר לראות לפי גובה הפיצוי, שאם המפצה נותן רק את שווי המנה, סימן שהפיצוי הוא על המנה המקולקלת, ואם הוא נותן פיצוי גבוה יותר, זה מוכיח שהפיצוי הוא על עגמת הנפש מקלקול הקיבה, שאז זה וודאי שייך למי שאכל את המנה המקולקלת. לפי ההלכה אי אפשר לתבוע פיצויים על עגמת נפש, כיון שבעל האולם לא התכוון להזיק, ומותר רק לתבוע החזר על המנה המקולקלת ולא יותר מזה, אלא שאם בעל האולם רוצה לשלם פיצויים מותר לקחת ממנו. 

בסיפור שלנו

מותר לתבוע פיצוי מבעל האולם רק בשווי המנה המקולקלת, ויש מחלוקת בפוסקים למי הפיצוי הזה שייך, ואם בעל האולם רוצה לשלם פיצויים גבוהים יותר על קלקול הקיבה, ישראל אמור לקבל אותם ולא שלמה.

____________________________________________________________________

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר