זכויות ההומלס

אריק סגל תגובות: 0

סיפור לשבת

זכויות ההומלס - אריק סגל

מלבד שדרוג איכות החיים בבניית דירות רחבות ידיים, קיוו השכנים כי הבניין החדש שהם מקימים על חורבות הבניין הישן שלהם, ירחיק מהם גם טיפוסים טורדניים. כמו חסרי בית שנהגו לאסוף צדקה בין בנייני הסביבה. והכי גרוע - ההומלס שתדיר היה מופיע בבניין, דופק על דלתותיהם ולעיתים גם נח בתוך חדרון האשפה של הבניין. בכל עת שהיה האיש מגיע לאזור הם היו מניסים אותו בצעקות, מבקשים ממנו בתקיפות לעזוב את המקום ומאיימים עליו כי אם יישאר במקום תוזמן המשטרה. בבניין החדש כך קיו השכנים, יהיה שער חשמלי ושומר בכניסה ולא ניתן יהיה להיכנס ללא מפתח או קוד מוסכם. אמצעי הביטחון הללו יסלקו אנשים מסוגו של הקבצן המיותר.

במשך למעלה משנה עמלו נציגי השכנים על השגת האישורים מהעירייה ורק לאחר שנה ניתן האישור. השכנים החלו לתכנן את השיפוץ, נחתם חוזה והתכניות הושלמו והשכנים ביקשו להגיע לעירייה ולקבל את האישור הסופי לתכניותיהם הגדולות.

השכנים היו סבורים כי מדובר בעניין פרוצדורלי הדורש חתימה בלבד, אלא שאז הפתיע אותם ראש מחלקת התכנון והבנייה, והודיע להם כי הוא נאלץ להשעות את אישור הבנייה: 'מדוע?' שאלו השכנים: 'מאחר שלא כל דיירי הבניין חתמו כי הם מאשרים את הבנייה', ענה המנהל. השכנים המופתעים הבטיחו לראש המחלקה כי כל השכנים תמימי דעים בעניין וכי חתימותיהם מצויות במסמך שהביאו, אלא שאז הוא הציג בפניהם מסמכים ישנים שנמצאו בארכיון העירייה בהם נכתבו שמות הדיירים ותאריך רכישת הדירה, אך סעיף שאומר ש'חדרון האשפה', בו נמצאים מיכלי הזבל יישאר בחזקתו של הקבלן. השכנים היו המומים, הם לא ידעו כלל על הסעיף הזה, ולא הבינו מדוע הדבר מונע מהם לבנות. אלא שהלה הבהיר להם שאינם רשאים לעשות כל שינוי בחדרון האשפה מבלי שהם מקבלים את רשות בעליו: 'אבל לא נוכל לבנות בלי להרוס אותו, הוא ממוקם בחזית הבניין', טענו השכנים. הלה משך בכתפיו ואמר: 'נסו למצוא את הקבלן, שלמו לו את שווי החדרון וחלצו ממנו את החתימה'.

השכנים שניסו לברר את שמו של הקבלן שבנה את הבניין לפני כ-76 שנים התקשו במשימה, בתום מאמצים הם גילו ששמו היה אלקנה אבל כבר מזמן הוא לא בין החיים. השכנים ניסו לאתר את ילדיו. ולאחר שנכשלו, שכרו משרד חקירות והטילו עליו את המשימה לגלות את צאצאיו של הקבלן אלקנה, כדי שאלו ימכרו להם את חדרון האשפה. לאחר בדיקה ראשונית התברר שיש לו בן שענה לשם יוסף – אלא שכתובתו אינה ידועה. החוקר הפרטי החל לנסות לאתר אותו באמצעות משרדי הממשלה, ביטוח לאומי, קופות חולים אך העלה חרס בידו.

בשלב מסוים הוא החליט לנסוע למקום שבו אלקנה התגורר ולחפש מישהו שמכיר אותו. כשהגיע לכתובת שבה התגורר אלקנה בעבר – הוא דפק על דלת השכנים שענו לשם 'משפחת מזוז' וביקש מהם פרטים כיצד יוכל לאתר את יוסף בנו של אלקנה. הם שיתפו פעולה וידעו לספר לו כי יוסף הינו חסר בית שמסתובב באחת משכונות היוקרה של אחת הערים הסמוכות. הם תיארו לו כיצד הוא נראה וכיצד יוכל לפגוש אותו, להפתעתו של החוקר התיאור של המקום ושאר הפרטים היו בדיוק – סביבת הבניין של שולחיו.

הוא נסע חזרה לאזור הבניין ושם פגש את יוסף וסיפר לו על רצונם של השכנים. בתחילה סירב יוסף לשתף פעולה: 'האנשים האלו מיררו את חיי, בכל פעם הם גרשו אותי מהמקום שלי. אני לא מעוניין למכור להם את חדרון האשפה'

לאחר תחנונים רבים ושכנועים מצדו של החוקר הפרטי, הצליח הלה לחתום עם יוסף הסכם שבו נכתב שעל דיירי הבניין לבנות לו חדרון אשפה חדש ומרווח. מעבר לעצם העובדה שחדרון האשפה ייבנה מחדש, ניסחו השניים הסכם שבו נכתב שביום שבו יגורשו הומלסים מתחומי הבניין העסקה תתבטל ועל השכנים לשלם לו פיצויים בסכום דמיוני. השכנים בתחילה התנגדו להסכם, אבל כשהבינו שאין להם הרבה ברירות הם הסכימו לחיות עם העובדה שקבצנים והומלסים יסתובבו וידפקו על דלת ביתם ומעבר לכך: הם כנראה ייאלצו לשנות לחלוטין את היחס המחפיר שלהם להומלסים, אחרת הם לא יוכלו לבנות את הבניין לעולם...

***

בפרשת וארא ניתן לראות את חשיבות ראיית הנולד, ההבנה כי לכל מעשה יש תוצאה שגם אם אינה נראית בעין בשלב הראשוני – סופה שהיא תגיע. כמו המכות שספגו המצרים. פרעה ומצרים לא האמינו בידו של ה' והמשיכו להתנהל בדרכם והמחיר ששילמו היה כבד מנשא.

 דווקא במכת ברד, מספרת התורה כי היו מצרים שהבינו את תוצאות מעשיהם ומיהרו להכניס את מקניהם לתוך הבית ובכך הם ניצלו ממוות בטוח, האדם שסבור כי מעשה נמדד רק בתוצאותיו המידיות, עשוי לגלות עד מהרה שהשלכות מעשיו עלולות להגיע גם במקומות ובזמנים עליהם לא חשב מעולם...

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר