האמת הפנימית

רבני שלום לעם תגובות: 0

האמת הפנימית – תמיר שלום

'היי ילד תסתלק מכאן! לפני שאני קורא למשטרה...' הצעקות הללו שהדהדו באזניו של ביל, חדרו עמוק פנימה לתוך נפשו. ביל היה ילד טוב ועדין שחרב עליו עולמו כאשר נפטר אביו ממחלה קשה והותיר אחריו אלמנה כאובה וארבעה יתומים. הבית היה הרוס לגמרי, בפרט שאמו גם היא הייתה חולה וחלשה ולא יכלה לעבוד ולהביא פרנסה לבית, העוני הפך לבלתי נסבל עד שהם הגיעו לכדי פת לחם ממש.

ביל שהיה הבכור, הרגיש איך משא הבית רובץ על כתפיו הקטנות. ערב אחד, כשהמצב הפך לבלתי נסבל, יצא ביל לרחוב לעבר המאפייה הסמוכה. בהתחלה חשב לבקש כמה לחמניות. אך היות והיה ביישן מטבעו, לא העז לבקש. והוא פנה לאחוריו. אבל הרעב המשיך להציק לו...

הוא חזר חזרה, נכנס שוב לתוך המאפייה, ומשראה שהמוכר עסוק, לקח כמה לחמניות ומיהר להסתלק מן המקום. הוא הרגיש רע, זו הייתה הפעם ראשונה שהוא גנב, אך הוא מיהר להרגיע את עצמו: 'לא גנבתי, רק לקחתי כי לא הייתה לי ברירה'

וכך חזר המעשה על עצמו עד שכמעט מדי ערב היה נכנס ביל למאפייה, לוקח כמה לחמניות מבלי שאיש ירגיש ויוצא במהירות.

אבל לא להרבה זמן, הקונים הקבועים שהיו במקום היו ערניים ועקבו אחריו עד שתפסו אותו בקלקלתו. הם אף עירבו את המשטרה וביל נעצר. הוא הודה במעשים, ולאחר מספר ימים בשל התחשבות במצבו, ובעבירה הקלה יחסית, הוא שוחרר לביתו.

אבל המבטים, המילים וההשפלות שספג בימים ההם, יצרו אצלו תדמית של גנב עמוק בתוך נפשו. הוא המשיך לגנוב, אך הפעם הוא לא הסתפק בלחמניות. ובאחת מגניבותיו הוא נתפס ונשפט לשלש שנים במוסד סגור לצעירים.

מנהל המוסד לא היה עוד מנהל, הוא היה איש חינוך פיקח וטוב לב, שמעבר לניהולו הטכני של המוסד, הקדיש מזמנו עבור כל ילד כבנו ממש. הוא דאג לכך שהמוסד לא יהיה מקום לריצוי העונש בלבד, אלא מקום בו יקבלו הנערים חינוך אמיתי ולא ישובו למעשיהם הרעים ובמקרים רבים גם הצליח לעשות זאת.

סיפורו של ביל נגע לליבו והוא ניסה לעזור לו בכל דרך. בהתחלה בהסברים על חשיבות היושר והצדק, אך משהבין שבמילים לא יוכל לסתור את תדמית הגנב שהספיק ביל לבנות לעצמו, החל במעשים: 'אני מוכרח ליצור אצלו תדמית של אדם ישר ונאמן', קבע המנהל את מטרתו.

ואז הגה מוחו של המנהל רעיון, הוא ניגש לביל בזמן ששהה עם חבריו בחצר ואמר לו: 'תוכל רגע לעזור לי?'

'בשמחה' השיב ביל: 'במה מדובר?'

'אני צריך שתרד למטה לספרייה, נמצא שם נגר שהזמנתי לבנות עבורנו ספרייה חדשה. אני משער שהוא כבר סיים את עבודתו ואני צריך לשלם לו. אבל הכסף נמצא אצלי במשרד, בתוך הכספת'

ביל עדיין לא הבין כיצד הוא יכול לעזור. אבל המנהל המשיך: 'קח את מפתחות המשרד שלי, תוציא מתוך הכספת 500 דולר ותן אותם לנגר כתשלום'

'אתה מדבר ברצינות?' שאל ביל: 'בוודאי ברצינות' השיב לו המנהל בהחלטיות. 'אבל אני...' ניסה ביל 'להזכיר' לו במי מדובר. אני הרי...

אך המנהל קטע את דבריו: 'קדימה תעשה מה שביקשתי, בלי תירוצים' ביל ניגש אל המשרד כשהוא שקוע בהרהורים: 'למה דווקא אותי הוא בחר? מה, הוא לא יודע שאני גנב?'

הוא פתח את הכספת, וכשגילה את ערימת השטרות שנמצאת שם החל ליבו להלום בפראות, אבל הוא מיהר לשלוט על עצמו: 'אסור לי לאכזב אותו, הוא סמך עליי'. חשב ביל לעצמו. ומיהר לקחת את 500 הדולר עבור הנגר ולהסתלק מיד מהמקום.

המנהל המשיך בכל הזדמנות שיכל לשלוח את ביל להביא עבורו משהו חשוב, אם זה כספים מהכספת או ניירות חשובים שלאף אחד היה אסור להסתכל בהם כולל ביל עצמו. ובכך שידר לו בכל פעם שהוא סומך עליו ומאמין בו. ואכן ביל מעולם לא העז לאכזב את המנהל שסומך עליו, והצליח להתגבר בכל פעם על יצר הגניבה.
עם הזמן, החל ביל להתרגל ולהאמין לכך שהוא איש ישר והגון ושהוא מסוגל לחיות גם בלי הגניבות. זמן קצר לפני שסיים ביל את זמנו במוסד ועמד להשתחרר לחיים תקינים וישרים. הוא ישב לשיחה עם האיש שהציל את חייו - מנהל המוסד. ופנה אליו בשאלה ישירה: 'איך זה שסמכת עליי? מה, לא ידעת שאני גנב?'

'גנב?' גיחך המנהל. 'אתה גנב? מימי לא פגשתי אדם ישר ונאמן כמוך!'

'כן, אבל בכל זאת' המשיך ביל להקשות: 'איך זה שמלכתחילה סמכת עליי? לא פחדת שאגנוב לך את הכסף? מה חשבת לעצמך? הרי ידעת שאני נמצא במוסד בגלל עבירות גניבה ומרמה?'

'נכון' אישר המנהל את דבריו: 'אבל זה עדיין לא הופך אותך לגנב! גנב, זה מי שבמהות שלו הוא כזה. אבל אתה ביל יקירי...' עצר לרגע המנהל את שטף דיבורו והניח ידו על כתפו: 'אתה רק נכשלת במעשי גניבה, עובדה זו לא הופכת אותך לגנב! אתה אדם ישר שבסך הכול מעד, ומהיום לא ימשיך למעוד...'

***

בפרשת השבוע מספרים לנו חז'ל על בגדי הכהונה שנועדו לכפר על העברות. הציץ, המצנפת והאבנט נועדו לכפר על העוונות ולהזכיר לנו שהעברות הם לא חלק מאתנו אלא משהו חיצוני שהתלבש בנו, כיוון שהאדם במהותו אינו חוטא והתכונות הרעות אינן חלק מאישיותו. בגדי הכהונה נועדו להזכיר לעם ישראל שלא להיגרר אחר התכונות הרעות ולדעת שיש להם פתח של תשובה....

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר