מטפסי הקרחונים

רבני שלום לעם תגובות: 0

מטפסי הקרחונים – אבינועם הרש

הרעש החזק שנשמע בפתאומיות הקפיץ את יוגב ועמיחי מהשינה, רעשים כאלו הם אימת המטפסים וכעת הם הפחידו במיוחד את יוגב ועמיחי, שני מטפסים ישראלים שהצליחו להגיע לאחת הפסגות הגבוהות של הר האוורסט.

המסע המסוכן והמאתגר החל ביום שלישי בבוקר כאשר יוגב ועמיחי הגיעו למחנה הנמוך יותר בהרי ההימלאיה השוכנים בגבול סין ונפאל. כשהבחינו בעוד מטפסים מקצועיים מהולנד, נורבגיה ואיסלנד החליטו להצטרף אליהם ולהתחיל במלאכת הטיפוס שנראתה עקב תנאי מזג האוויר כבלתי אפשרית. עם הזריחה הראשונה החלה משלחת הטיפוס את דרכה, הם קשרו את עצמם אחד לשני בשלשלאות ברזל, כאשר כל אחד מהם מצויד בגרזן שאתו עליו להתקדם ולבקוע את הקרח עבור חבריו. כעבור שעה מהיציאה לפני ההגעה למחנה השני ששימש כתחנה שנייה, שבשהייה בו אמורים המטפסים להתרגל לאוויר דל החמצן, נתקל אחד מחברי המשלחת הנורבגית בגוש קרח שביר שקרס תחת כובד משקלו. תוך שניות פילחה צעקה אדירה את האוויר וגופו החל ליפול לאורך מדרון צר באורך חמישים מטר, כשהוא מושך איתו במהירות את המטפסים הבאים בתור. רק תושייתו של המטפס האחרון שהצליח לנעוץ את גרזנו בצוק הצילה את שאר המטפסים שכבר השלימו בייאוש עם מותם.

כעבור שעה הגיעה הקבוצה למחנה השני, שם החליטו ראשי המשלחות שברצונם לחזור אחורנית מאחר שאפסו הסיכויים שלהם לצלוח את הפסגה ולנסות ולהעפיל להר המפורסם בתנאי מזג האוויר הקשים.

לתדהמתם המטפסים הישראלים יוגב ועמיחי חלקו עליהם והיו נחושים בכל זאת להמשיך במסע המפרך לפסגה. הישראלים נפרדו לשלום משאר המטפסים, הצטיידו בעוד קופסאות שימורים שניתנות למאכל בקור העז והחלו את דרכם אל הלא נודע.

שום דבר בהכנות ובמודיעין המוקדם שאספו לא הכין אותם למפולת השלגים האימתנית שפקדה אותם לפנות בוקר: שריקה חזקה שנשמעה להם כשאגה ולאחריה מחזה אימים שבחיים לא נתקלו בו בימי חייהם, מפולת אדירה המורכבת מעשרות טונות של שלג התגלגלה לעברם בסערה, כשהיא קוברת כל דבר בדרכה לעברם.

בשנייה האחרונה הספיק יוגב לדחוף את עמיחי המבוהל שהיה בטוח שאלו רגעיו האחרונים, לתוך נקיק צר שבו הצליחו השניים להסתתר מהמפולת. הם שכבו במשך שעתיים תמימות קבורים בשלג, עד שבסופו של דבר זיהו פתח של קרחון נוקשה מספיק בכדי ליצור מערה עם חמצן שבתוכה אפשר להסתתר. כפות ידיהם ורגליהם סבלו מכוויות קור, נשימתם נהייתה קשה מרגע לרגע ואפם היה מכוסה בגבישי קרח שהגיעו מהבל פיהם.

כבוגרי סיירות מובחרות עזר להם ניסיונם הקרבי לשמור בהתחלה על קור רוח. בעזרת ציוד מיוחד הם החלו לחמם את גופם ולפתוח את המזון שהתאים לכפור העז. אלא שכעבור לילה קשה שבו הם לא ידעו אפילו, האם המערה תצליח להחזיק מעמד ואם ייחלצו אי פעם מהמלכודת הקפואה הזאת, שכן אף אדם בעולם לא ידע על המפולת, אמר יוגב לעמיחי: 'תשמע, אם לא נצא החוצה אפסו סיכויינו להינצל. לפי מצב השלג, אנחנו קבורים בעומק של שלושה מטרים מתחת לאדמה ומלאי המזון שלנו יספיק לנו בדיוק לעוד יום וחצי' אלא שלהפתעתו של יוגב עמיחי נכנס למצב של דיכאון וייאוש וענה לו: 'אני לא יוצא מכאן, קור של מינוס ארבעים מעלות בחוץ. עזוב עמיחי, אין לנו סיכוי! בוא לפחות נמות בכבוד כאן בפנים. אני מעדיף את זה מאשר להתרסק לתהום של תשע מאות מטר ולהימחץ בסלעים'.

יוגב ניסה לעודד את עמיחי ולדבר אל ההיגיון שלו, אלא שעמיחי פשוט שכב בשקט במערה הקפואה והחל לדבר לעצמו: 'איזה טיפשים אנחנו, מה חשבנו לעצמנו? שנוכל לכבוש את העולם? מטפסים מנוסים מאתנו ניסו ולא הצליחו אז למה שדווקא אנחנו נצליח?'. הערכת מצב מהירה הבהירה ליוגב שכוחותיו עוזבים אותו ואם הוא לא יוצא עכשיו לנסות ולהזעיק עזרה, חלון ההזדמנויות שלהם ייסגר והפעם סופית. לאחר שלבש שוב את הביגוד הטרמי החסין לקור יצא יוגב בשנית אל הלא נודע וכעבור עשר דקות של הליכה מעד בשלג ונפל לתוך מדרון אלכסוני שהוביל אותו לבור ענק בתוך השלג בעומק של חמישים מטר. הוא הבין שככל הנראה הסיכוי האחרון שלו ושל עמיחי להינצל אזל לחלוטין.

הוא הסיר את הציוד שלו ואז שמע רעש מתכתי מוזר. בשארית כוחותיו החל לחפור בשלג וגילה שרידים של מטוס שהתרסק לפני תקופה. כמה שעות של חפירות הובילו אותו לדלת המטוס שבתא הטייס שלו היה אוצר: קופסה שחורה ולידה מכשיר ניווט שעדיין שלח אותות.

יוגב לקח את המכשיר והחל לשדר אותות מצוקה לאוויר שנתקלו במכשירי האיתור של הרשויות המקומיות, לאחר שהם כבר קיבלו דיווח על ישראלים שנעדרים באוורסט. כעבור ארבע שעות הצליחה המשלחת וזאת בעזרת כוחות חילוץ מנוסים, לחבור אל יוגב ועמיחי שהוטס במצב קשה לבית החולים בנפאל ורק ברגע האחרון הצליחו הרופאים להציל את חייו...

*

קשה להאשים את עמיחי: כל הסיכויים אכן היו נגדו אולם כוחותיו של יוגב לשחות כנגד הסיכויים הצליחו בסופו של דבר להציל את שניהם בהתאם לכלל: זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. כדאי שנזכור שגם אם בחיים המצב נראה לנו אבוד לגמרי, כל עוד אנחנו יכולים לעשות מעשה ולהשתדל, כדאי לנו לתת את הכול, כי הרבה דרכים לישועה ולהצלה. וכבר אמרו חכמינו: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר