קָרוֹב מְאֹד - סיפור צעיר

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

קָרוֹב מְאֹד

בָּחוּר צָעִיר, נִמְרָץ וּמָלֵא בְּאַדְרֶנָלִין הָיָה בְעִצּוּמוֹ שֶׁל מַסַּע 'חִפּוּשֹ' בָּעוֹלָם.

שְׁנָתַיִם שְׁלֵמוֹת הוּא טִיֵּל בְּהוֹדוּ וְחִפֵּשֹ.

זֶה לֹא סִפֵּק אוֹתוֹ, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְחַפֵּשֹ. הַמִּזְרָח הָרָחוֹק גָּדוֹל דַּיּוֹ כְּדֵי לְהַסְפִּיק לְכַמָּה שָׁנִים נוֹסָפוֹת שֶׁל חִפּוּשֹ, וְהוּא חִפֵּשֹ.

אֵיפֹה הוּא לֹא הָיָה, וּמָה הוּא לֹא עָשָֹה. לֹא הָיְתָה כַּת, קְבוּצָה אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁהוּא לֹא נִסָּה לְהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ. הוּא הָיָה מוּכָן לַעֲשֹוֹת הַכֹּל, וְהוּא עָשָֹה. הוּא דִּקְלֵם מַנְטָרוֹת בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת, הִקְטִיר קְטֹרֶת וְעָרַךְ מֶדִיטַצְיוֹת בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲרֻכִּים. צָם וְטִהֵר אֶת גּוּפוֹ בְּסִדְרָה מְסֻבֶּכֶת שֶׁל דִּיֶּאטוֹת שֶׁאוֹתָם קִבֵּל מִנָּזִיר עֲלוּם שֵׁם בְּמִסְגָּד טִבֶּטִי עַתִּיק.

שׁוּם דָּבָר לֹא דִּבֵּר אֵלָיו. זֶה לֹא זֶה.

נִמְאַס לוֹ.

הוּא רָצָה לַעֲשֹוֹת 'חַיִּים', אֲבָל בֶּאֱמֶת. מַשֶּׁהוּ מְתֻמְצָת שֶׁיְּרַכֵּז בַּעֲבוּרוֹ אֶת כָּל הֲנָאוֹת הַחַיִּים, שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְמַצֶּה אֶת עַצְמוֹ וְנֶהֱנֶה מִכָּל רֶגַע.

חָבֵר סִפֵּר לוֹ שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ.

בִּדְרוֹם אֲמֶרִיקָה בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם, אוֹ כְּהַגְדָּרָתוֹ 'בְּסוֹף הָעוֹלָם שְֹמֹאלָה', שָׁם זֶה נִמְצָא. יֻקְרָתִי, מְיֻחָד. לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַגִּיעַ, אֲבָל שָׁוֶה כָּל מַאֲמָץ. זֶה הַמָּקוֹם שֶׁלְּךָ.

הוּא נָסַע לִדְרוֹם אֲמֶרִיקָה. שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ מִלִּמְצֹא אֶת מָה שֶּׁהוּא מְחַפֵּשֹ, נָחוּשׁ יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם לְהַתְחִיל לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, הַמְתֻמְצָתִים, הַטּוֹבִים, מְלֵאֵי הַהֲנָאָה וְהַסִּפּוּק. וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא יַעֲשֶֹה הַכֹּל.

לֹא הָיְתָה תַּחְבּוּרָה לְשָׁם, הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר קִילוֹמֶטְרִים רַבִּים רַגְלִית, לְטַפֵּס עַל הָרִים, לַחֲצוֹת נְהָרוֹת, וְלַעֲבֹר בִּמְקוֹמוֹת מְלֵאֵי סַכָּנָה. אֲפִלּוּ מַפָּה בְּרוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ, סְתָם חֲתִיכַת נְיָר שֶׁשֻּׁרְבְּטוּ עָלֶיהָ אֵי אֵלּוּ סִימָנֵי דֶּרֶךְ מְאֻלְתָּרִים, הוּא הִסְתַּמֵּךְ עַל זֶה בְּחֹסֶר בְּרֵרָה, וְצָעַד קָדִימָה.

שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר חָלְפוּ. עַל פִּי הַמַּפָּה שֶׁבְּיָדוֹ הוּא אָמוּר לִהְיוֹת בָּאֵזוֹר הַנָּכוֹן. הוּא רַק לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה בְּדִיּוּק, הוּא רוֹאֶה כַּמָּה מִבְנִים, אֲבָל אַף אֶחָד מֵאֵלֶּה לֹא נִרְאֶה לוֹ בְּדִיּוּק מַתְאִים לְמַה שֶּׁהוּא מְחַפֵּשֹ.

הוּא פּוֹנֶה לְנַעַר צָעִיר שֶׁעוֹבֵר שָׁם רָכוּב עַל זוּג אוֹפַנַּיִם יְשָׁנוֹת וַחֲבוּטוֹת:

'הֵי בָּחוּר, אַתָּה מַכִּיר קְצָת אֶת הָאֵזוֹר?'

- 'כֵּן, מַכִּיר!' עוֹנֶה הַנַּעַר עִנְיָנִית.

- 'אוּלַי תּוּכַל לַעֲזֹר לִי, אַתָּה יוֹדֵעַ בְּמִקְרֶה אֵיפֹה זֶה הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עוֹשִֹים חַיִּים, זֶה אָמוּר לִהְיוֹת כָּאן בָּאֵזוֹר, מַשֶּׁהוּ יֻקְרָתִי אֶקְסְלוּסִיבִי, יָדוּעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ?'

- 'כֵּן, יוֹדֵעַ!' הוּא אוֹמֵר לַאקוֹנִית, כְּאִלּוּ לֹא יוֹדֵעַ שֶׁמְּדֻבָּר בְהַגְשָׁמַת מִשְׁאֶלֶת חַיָּיו שֶׁל הָעוֹמֵד מוּלוֹ.

הוּא מַצְבִּיעַ עַל נְקֻדָּה עֲלוּמָה בָּאֹפֶק. 'שָׁם, כַּמָּה מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים מִכָּאן. דֶּרֶךְ לֹא פְּשׁוּטָה, הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיְתָה לְךָ עַד עַכְשָׁו הִיא כְּלוּם לְעֻמַּת הַדֶּרֶךְ לְשָׁם. הָרִים מְלֵאֵי טְרָשִׁים וּנְחָשִׁים, נְהָרוֹת שׁוֹרְצֵי תַּנִּינִים, יְעָרוֹת עֲמוּסֵי חַיּוֹת אֵימְתָנִיּוֹת. וְהַדֶּרֶךְ עַצְמָהּ גַּם הִיא אֲרֻכָּה וּמְיַגַּעַת, אֵין בָּהּ שְׁבִילִים מְסֻמָּנִים, וְלֹא צִיּוּנֵי דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִיִּים, הַכִּוּוּן הוּא פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר בְּעִקְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ עִם סְטִיָּה שֶׁל כַּמָּה קִילוֹמֶטְרִים לְפֹה אוֹ לְשָׁם. אֲבָל כְּשֶׁתְּסַיֵּם אֶת הַמַּסְלוּל תַּגִּיעַ לְגִבְעָה קְטַנָּה יְרֻקָּה וּמְלֵאַת חַיִּים; בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה שׁוֹכֵן בַּיִת גָּדוֹל וּמְפֹאָר, צָרִיךְ לַעֲלוֹת מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ עֶשְֹרִים שְׁלֹשִׁים מַדְרֵגוֹת...

וְזֶה לֹא חַיָּב לִהְיוֹת דַּוְקָא שָׁם.

זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם כָּאן, בַּבִּנְיָן שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיךָ גַּם פֹּה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשֹוֹת חַיִּים, זֶה בְּעֶצֶם תָּלוּי רַק בְּךָ!

*

הַהַדְרָכָה לַחֲשִׁיבָה זוֹ כְּתוּבָה בְּתוֹרַת יִשְֹרָאֵל.

'כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא.

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

אָדָם בַּעַל שִׁעוּר קוֹמָה אָמַר פַּעַם לְתַלְמִידָיו: 'אֲנִי מַכִּיר אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁסָּבְבוּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, בִּקְּרוּ בַּאֲרָצוֹת נִדָּחוֹת, טִפְּסוּ עַל הָרִים עֲלוּמֵי שֵׁם וְצָלְלוּ בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם. וְאִלּוּ בַּמָּקוֹם הֲכִי קָרוֹב אֲלֵיהֶם, בַּמָּקוֹם הֲכִי נָגִישׁ, הֲכִי זָמִין שֶׁיֵּשׁ, הֵם לֹא בִּקְּרוּ מֵעוֹלָם, הֵם אֲפִלּוּ לֹא נִסּוּ.

בַּלֵּב!'

אִם לֹא שֶׁזֶּה הָיָה עָצוּב, זֶה עָלוּל הָיָה לִהְיוֹת מְשַׁעְשֵׁעַ.

אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ קְרוֹבִים לְעַצְמֵנוּ, וְכָל כָּךְ רְחוֹקִים.

מְנַסִּים לְסַפֵּק כָּל הַזְּמַן אֶת עַצְמֵנוּ, וְלֹא יוֹדְעִים מִי אֲנַחְנוּ.

מְדַבְּרִים כָּל הַזְּמַן עַל הָ'אֲנִי' שֶׁלָּנוּ, וְלֹא מַכִּירִים אוֹתוֹ.

וְחַיִּים.

בְּעֶצֶם זוֹרְמִים...

לֹא מְנַסִּים לִבְדֹּק, לַעֲצֹר וְלַעֲשׂוֹת חוֹשְׁבִים, מִי אֲנַחְנוּ? לְאָן הָיִינוּ יְכוֹלִים  לְהַגִּיעַ?! וּמֶה עָשִֹינוּ בִּשְׁבִיל זֶה?! לְהֵיכָן הָיִינוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ, וּמָה אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְהַשְׁקִיעַ בִּשְׁבִיל זֶה?!

וּמְחַפְּשִׂים.

כָּל הַזְּמַן, לֹא רְגוּעִים, רוֹצִים אֶת זֶה וְגַם מִזֶּה, לֵהָנוֹת מִפֹּה וְלֵהָנוֹת מִשָּׁם. מְחַפְּשִׂים אֶת הָאֹשֶׁר וְלֹא יוֹדְעִים אֵיפֹה.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר