הנאום האחרון

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסע אל העבר – יוסף רזניק

יום שני, ר'ח שבט - הנאום האחרון

רגע לפני הכניסה לארץ ו-47 ימים לפני פטירתו, פותח משה רבנו בנאומו הגדול האחרון. 'וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה (ליציאת מצרים), בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (החודש ה-11, הוא חודש שבט) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם' (דברים א,ג).

האיש שאמר על עצמו 'לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי', זכה מאת הקב'ה ביכולת דיבור מופלאה: לאורך חומש דברים כולו הוא מלמד ומדריך, מזהיר ומעודד, מוכיח ומברך, מזכיר אירועים מן העבר ומנבא את העתיד. מצוואתו זו של משה מתגלה אהבתו הגדולה לעם ישראל, ורצונו שהם ילכו בדרך הטובה, 'לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'.

יום שלישי, ב' בשבט - איש המלחמות

המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי היה שליט חזק ותקיף. הוא היה נכדו של שמעון, אחיו של יהודה המכבי, ועלה לשלטון בשנת ג' תרנ'ז (103 לפני סה'נ). בשנות שלטונו פעל רבות כדי להרחיב את גבולותיה של מדינת יהודה, ובסדרה של קרבות מוצלחים כבש שטחים נרחבים בנגב, במישור החוף ובעבר הירדן המזרחי.

אמנם ביהודה עצמה נהג ינאי ברודנות. הוא נטל לידיו את כל סמכויות השלטון, בניגוד לקודמיו שהנהיגו את העם בשיתוף הסנהדרין ונציגי הציבור. הוא זלזל בחכמי התורה והעדיף על פניהם את ה'צדוקים', כהנים עשירים שהיו קרובים לתרבות הנוכרית. המשנה מתארת מאורע שהתרחש בבית המקדש בחג הסוכות, ובו זלזל ינאי בפומבי במצות ניסוך המים, והעם הכועס רגם אותו באתרוגים שבידיהם.

לאחר תקופה ארוכה של מתיחות פרץ מרד גלוי שנמשך מספר שנים. ינאי דיכא את המרד באכזריות בעזרת צבא שכיר של חיילים גויים, שהרגו אלפי יהודים. ממש לאחרונה נמצא בחפירות ב'מגרש הרוסים' בירושלים, קבר אחים של אנשים שנהרגו בחרב, ולדעת החוקרים הוא מתקופתו של ינאי. ינאי האמין שחכמי התורה מתנגדים לו, ולכן הוציא להורג את כל חכמי ישראל, פרט למעטים שהצליחו לברוח למצרים.

בסופו של דבר חזר השקט לממלכה והחכמים הגולים חזרו לארץ, ובראשם שמעון בן שטח המוכר לנו ממסכת אבות (א', ט'), שהיה אחיה של המלכה שלומציון. כשחלה ינאי את חוליו האחרון, הוא אמר לאשתו את המשפט המפורסם: 'אל תתייראי מן הפרושים (=החכמים) ולא ממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועין'. אלכסנדר ינאי נפטר בגיל 51, ביום ב' בשבט ג' תרפ'ד (76 לפני סה'נ).

יום שישי, ה' בשבט - השליחים שלא חזרו

ה' בשבט תש'ח (1948) הוא יום נפילתה של 'מחלקת הל'ה'. בתקופת מלחמת השחרור, היו יישובי גוש עציון נתונים תחת מצור ערבי, וסבלו ממחסור חמור בלוחמים, בנשק ובתרופות. לעזרתם נשלחה מחלקה של שלושים וחמישה לוחמים, שהיו אמורים להגיע לגוש בהליכה רגלית מאזור בית שמש. המחלקה יצאה לדרכה בלילה, אך בגלל עיכובים שונים היא לא הספיקה להגיע ליעדה, והתגלתה בידי ערביי האזור. לאחר קרב גבורה שנמשך יום שלם מול אלפי ערבים, נפלו בסופו של דבר כל הלוחמים. היה זה אחד האסונות הכבדים בזמן המלחמה.

כאשר הגיעו החללים לקבורה בירושלים, חלק מן הגופות לא היו ניתנות לזיהוי. משום כך ביקש רבה של ירושלים מהצדיק רבי אריה לוין זצ'ל לערוך 'גורל הגר'א', כדי לזהות את החללים. רבי אריה נענה לבקשה וערך את הגורל באמצעות פתיחת ספר תנ'ך בדרך מיוחדת. באורח פלא, כל אחד מהפסוקים שיצאו בגורל הזכיר את שמו של אחד מהחללים, וכך הם זוהו והובאו לקבורה.

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר