בית המדרש

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

טעות לעולם חוזרת

שמואל שהיה קבלן שיפוצים מבוקש במיוחד, קיבל עבודה גדולה של הרכבת מערכת מים לראובן. שמואל שהיה עסוק עד מעל הראש, העביר את העבודה הלאה לידידו אפרים הקבלן. 'אני יקנה לך את החומרים ואתה תבצע את העבודה ואני ישלם לך עליה חמשת אלפים שקלים'

אבל אפרים לא ביצע את העבודה כמו שצריך, המערכת לא הורכבה כראוי וכתוצאה מכך נוצרו נזילות תכופות שהלכו והתגברו, כאשר פנה אליו שמואל כדי שיתקן את הנזק אמר לו אפרים: 'אל תשלם לי את מה שהבטחת לי, מהכסף הזה תתקן את הנזק' אבל הבעיה הגדולה היא, שרק לתקן את הנזקים עולה שבעת אלפים שקלים כיוון שצריך לפרק את המערכת ולהרכיב אותה מחדש. כעת שמואל תובע מאפרים עוד אלפיים שקלים ההפרש של הנזקים ואילו אפרים טוען: 'גם אני עבדתי על המערכת ואתה לא משלם לי, עכשיו אתה רוצה עוד כסף? הנזק הזה הוא רק 'גרמא' ולכן אני לא חייב לשלם...' מה דעתכם?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש'ו סעיף ד' בדין: 'אומן שקלקל'.

תשובה לשאלה 'הצדיק המפסידן' (שאלה מס' 521)

תקציר השאלה השבועית: רובי וחבריו שיחקו בתחרות הימורים בסביבון, כאשר הסיכום הוא שמי שהסביבון ייפול על הצד שלו משלם חמישים שקלים לקניית בירה עבור כולם. שימי ביש המזל צבר תוך דקות ספורות חוב מצטבר של חמש מאות ₪, אך לפתע חזר בו מהסיכום בטענה שאסור להמר ולכן לדעתו הוא פטור מתשלום. מה דעתכם?

תשובה בקצרה: החברים לא יכולים לחייב את שימי לשלם.

תשובה בהרחבה: חכמים אסרו לשחק ב'קוביא', שזה כולל כל משחק או הימור תמורת כסף, ואף פסלו לעדות את כל מי שעובר על איסור זה. ובגמרא מובאים שני טעמים לאיסור זה: לדעת רמי בר חמי הסיבה היא מפני שזה נחשב 'אסמכתא', דהיינו כל דבר שאדם מחייב את עצמו אבל אינו באמת חושב שיצטרך לשלם, כי הוא 'סומך' שלא יגיע לידי תשלום, והדין הוא ש'אסמכתא לא קניא' והתחייבות כזו לא חלה אלא אם כן חייב את עצמו לפני בית דין חשוב שזה מסלק טענת 'אסמכתא' וכך גם מי שמשחק בקוביא חושב ומאמין שירוויח אבל אינו מתכוון באמת לחייב את עצמו, אם כן הכסף שנלקח ממנו הוא גזל גמור. ואילו לדעת רב ששת זה לא נחשב 'אסמכתא', כיון שמי שמשחק יודע שאין הריווח תלוי בכישרונו וחכמתו, ואם כן החליט להמיר ולקחת סיכון שבמידה ויפסיד ייתן בלב שלם, ורק בדבר שתלוי במעשיו וכדומה, שסומך שלא יבוא לידי חיוב תשלום, בזה 'אסמכתא לא קניא', אלא שעל אף זאת הדבר אסור משום שאינו עוסק ביישובו של עולם. ולהלכה, נוטה דעתו של הבית יוסף בדעת הרמב'ם כרמי בר חמי, אבל רוב הראשונים פסקו כרב ששת שמשחק בקוביא אינו גזל גמור, אלא שכתבו הפוסקים, שגם לדעת רב ששת, אף שאינו גזל גמור עדיין הוא אבק גזל שהרי לחינם הוא נותן לו את הכסף.

האם מוציאים ממנו ממון

כתבו הראשונים שגם אם משחק בקוביא אינו נחשב אסמכתא, זהו דווקא אם הכסף מונח על השולחן, אבל אם זה רק התחייבות מצד אלו שמשחקים, זה דומה קצת לאסמכתא ואין כאן חוב גמור, ולכן אי אפשר לחייב את המפסיד שישלם, אלא שאם כבר שילם אינו יכול לתבוע את כספו חזרה, ואף אם נאמר שאין זה אסמכתא, אך היות ואין כאן שום קנין על ההתחייבות, לא ניתן לחייב את המפסיד בתשלום, וכן נפסקה ההלכה. יש לציין, שהמשנה ברורה כתב, שבספרים הקדושים הרעישו נגד אלה שמשחקים בקלפים בחנוכה ושומר נפשו ירחק מהם, וכמובן שאין זה מה שנהגו הילדים לשחק בסביבון שזהו מנהג ישראל כמו שכתב בספר בני יששכר.

בסיפור שלנו

לרוב הפוסקים 'המשחק בקוביא' אינו אלא אבק גזל, אך על אף זאת לא ניתן לחייב את מי שהפסיד שישלם, אולם אם כבר שילם אינו יכול לדרוש את כספו חזרה.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר