לקסיקון פסח (א')

רבני שלום לעם תגובות: 0

לקסיקון פסח (א') – יוסף רזניק

פורים - אין זו טעות... אמרו חכמים: 'שלושים יום קודם החג - שואלין ודורשין בהלכות החג'. משום כך לימוד ענייני פסח מתחיל מיד לאחר חג הפורים.

חודש ניסן - למרות שהשנה מתחילה בחודש תשרי, חודש ניסן נחשב לחודש הראשון וממנו מתחיל מניין החודשים, כפי שנאמר בתורה: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה... רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה'. בתורה הוא נקרא גם 'חודש האביב'.

פרשת הנשיאים - בראש חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים, הוקם לראשונה המִשְׁכָּן במדבר, ובימים הראשונים להקמתו הביאו 12 נשיאי השבטים בישראל קרבנות מיוחדים, כמתואר בספר במדבר (פרק ז'). משום כך נוהגים רבים לקרוא בתחילת חודש ניסן, בכל יום את פרשת הנשיא של אותו היום.

חג הפסח - הוא חג שנקבע לזכר יציאת מצרים, שהיא מעין 'יום ההולדת' של עם ישראל. בני ישראל היו עבדים במצרים שנים רבות, עד שריחם עליהם ה' ושלח אליהם את משה רבנו לגאול אותם, ה' הכה את המצרים בעשר מכות והוציא את בני ישראל לחירות. החג הוא בן שבעה ימים, כאשר הראשון והאחרון ('שביעי של פסח') הם ימי שבתון, וביניהם ימי 'חול המועד'. המילה 'פסח' היא מלשון 'פסיחה' (דילוג). החג נקרא כך משום שבליל היציאה ממצרים, בזמן 'מכת בכורות', ה' הרג את כל הבנים הבכורים במצרים, אך 'דילג' כביכול על בתי ישראל ובכוריהם לא נפגעו. החג נקרא גם 'חג המצות' ו'חג האביב'.

חמץ - אוכל העשוי מבצק שתפח, כמו לחם, פיתות, עוגות ועוגיות, פסטה, פיצה ועוד. כאשר הבצק תופח הוא מקבל טעם חמוץ מעט, ולכן התפיחה נקראת 'החמצה'. כל קמח העשוי מאחד מ'חמשת מיני דגן' (חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל), שהתערב במים ושהה כ-18 דקות לפני האפייה, נחשב כחמץ. החמץ אסור באכילה בפסח באיסור חמור, אסור להנות ממנו בשום צורה, ואפילו אסור שהוא יימצא בבית, שנאמר 'שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם'. זמן האיסור מתחיל כבר בערב פסח לפני הצהריים. לאיסור החמץ יש כמה טעמים: אחד מהם הוא כדי לזכור את החיפזון שהיה ביציאת מצרים, שבה לא הספיקו אפילו להמתין לתפיחת הבצק ואפו אותו כמו שהוא. טעם אחר הוא שהתפיחה מרמזת על גאווה והתנשאות.

תערובת חמץ - אסור לאכול ולהשאיר בבית בפסח גם מאכלים שמעורבת בהם כמות קטנה של חמץ. משום כך צריך הכשר לפסח על כל מה שאוכלים במשך החג.

בדיקת חמץ - בלילה שלפני ערב פסח צריך לבדוק את כל פינות הבית לאורו של נר, כדי לראות אם אין חמץ בבית. לפני הבדיקה מברכים: 'ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ'.

ביעור חמץ - בערב פסח בבוקר, צריך לבעֵר (=לשרוף, או לזרוק לשירותים וכדומה) את כל החמץ שנמצא בבדיקה, ואת כל שאר החמץ שלא הספיקו לאוכלו לפני פסח.

ביטול חמץ - לאחר הביעור יש לבטל את החמץ בפה, כלומר לומר שכל חמץ שנותר ברשותי ולא מצאתי אותו - הרי הוא הפקר, ואני מחשיב אותו כעפר הארץ ואינני רוצה בו כלל. דבר זה מועיל כדי שלא לעבור על 'לא יימצא'.

מכירת חמץ - יש הנוהגים למכור את החמץ שברשותם לגוי, ולקנות אותו בחזרה לאחר החג אם הגוי מסכים לכך. באופן כזה לא עוברים על 'לא יימצא'. אפשר גם לחתום על הרשאה לרב המקומי למכור עבורנו את החמץ. אמנם יש פוסקים הטוענים שהמכירה הנערכת כיום אינה מועילה, ולכן לכתחילה אין למכור חמץ גמור.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר