ברז, ברז מטפטף

יעקב ברוך ב.ת. תגובות: 0

ברז, ברז מטפטף

'מה יהיה עם המים שנוזלים ישר על המרפסת?' כעס קובי בפעם השלישית השבוע. 'אני חייב לעשות לזה סוף, זה מרטיב את כל הכביסה!' אמר ועשה, עלה לגג למעלה וגילה שהברז של צינור המים שמוביל לאחד מדודי השמש, מטפטף. בלי לחשוב יותר מדיי, סגר קובי את הברז של המים וירד בחזרה לדירה. כשהגיע הערב ואדון רחמים השכן גילה שלא זורמים מים מהדוד, מיהר להזמין חשמלאי כדי לתקן את הבעיה. כשהגיע ראובן החשמלאי ועלה לגג, הוא הבחין מיד שברז המים סגור. 'הכול בסדר, רחמים. סגרו לך את הברז של המים, רק תעלה תפתח את המים – הכול בסדר!'

'תודה!' אמר רחמים וכבר התכונן לעלות למעלה, אבל ראובן עצר אותו. 'מה תודה? מגיע לי מאתיים וחמישים שקלים, על עצם ההגעה למקום!'

'אבל לא עשית כלום!' מחה רחמים. 'נכון, אבל כיוון שהגעתי אתה צריך לשלם לי את הכסף!' אמר ראובן ורחמים נאלץ לשלם. בירור קצר שערך רחמים, גילה לו שקובי השכן סגר את הברז. כשבא לתבוע מקובי את הכסף ששילם סתם לחשמלאי, טען קובי: 'אני סגרתי לך את המים מדין 'השבת אבדה' אני לא חייב לשלם לך את הכסף!' מה דעתכם? האם קובי צודק?

מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף נ'ו עמוד א' בסוגיית 'טמון באש' ובתוספות דיבור המתחיל: 'כסותיה כסיתיה'. והאם חייב לצאת ידי שמים, גם כשהתכוון לטובה. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן תי'ח.

תשובה לשאלה 'דין התפילה' (שאלה מס' 566)

תקציר השאלה השבועית: רפי הגיע להתארח בשבת חתן באחד המושבים. כתושב העיר שאינו רגיל לריחות הרפתות והלולים, מיד כשנכנס למושב הרגיש בריח החזק של הלולים שהיו פזורים בכל רחבי המושב, אבל השיא מבחינתו היה בתפילה: כשהגיע לבית הכנסת הריח היה כל כך חזק ורפי שידע את ההלכה שאומרת שאסור להתפלל היכן שיש ריח רע, הרגיש שהריח מפריע לו מאד וניגש לשאול את רב המושב מה דין התפילה. מה לדעתכם פסק לו הרב?

תשובה בקצרה: מותר לרפי להתפלל בבית הכנסת ולקרוא שם קריאת שמע ואם אפשר לשים שם משהו שיפיץ ריח טוב, כדאי לעשות זאת.

תשובה בהרחבה: אסור מהתורה להתפלל ליד צואה כיוון שכתוב 'והיה מחניך קדוש' וצריך להתרחק ד' אמות ממקום שבו מסתיים הריח הרע. וגם כשהריח מגיע ממקום אחר, חל עדיין איסור לומר דברים שבקדושה. וב'שולחן ערוך' כתב ('אורח חיים' סימן ע'ט סעיף ז') שלול תרנגולים ורפת בקר דינם כדין צואת אדם וצריך להתרחק מהם בעת אמירת דברים שבקדושה. אם כן, אסור לומר דברים שבקדושה בבית הכנסת שרפי התפלל בו. אלא שיש לחלק בין הדברים, שאומדן 'ריח רע' נחשב לפי רוב הציבור וכיוון שלאנשי המושב הריח אינו מפריע והכול עניין של הרגל, הריח אינו נחשב כריח רע ומותר להם להתפלל במקום.

מצד שני, מה יהיה הדין לגבי רפי שאינו מתגורר במקום ועבורו הריח נחשב כריח רע? הדין הוא, שהולכים אחר רוב בני המושב ולא אחרי ההרגשה האישית של רפי ולמרות שעבורו זה נחשב כ'ריח רע' מכל מקום כיוון שמותר לשאר בני המושב להתפלל שם, גם לו מותר להתפלל במקום. מכל מקום, הדין שאסור להתפלל היכן שיש ריח רע הוא רק מ'דרבנן' כיוון שמהתורה אסור רק להתפלל כנגד צואה ממש, אבל אם היא במקום אחר אף על פי שריחה נודף הדבר מוגדר כ'ריח רע שאין לו עיקר' ואסור רק בקריאת שמע אבל מותר בתפילה ולימוד תורה, אם כן בכל מקרה רפי לא יכול ללכת למקום אחר כיוון שהריח הזה קיים בכל המושב, לכן מותר לו להתפלל בבית הכנסת ואם הוא יכול להביא מפיץ ריח לשיפור הרגשתו האישית, כדאי לעשות זאת.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר