הבגידה הגדולה

רבני שלום לעם תגובות: 0

הבגידה הגדולה - רועי כץ

שני שוטרים חמורי סבר פנו בפתאומיות לעברו של שולי בלנגה בן השמונה עשרה, הם לפתו בגסות את זרועותיו וגררו אותו אחריהם לחדר קטן שיצא מאולם הקבלה של שדה התעופה. הוא נגרר אחריהם בפה פעור, לקח לו זמן להבין שהוא באמת נמצא בחדר חקירות ולא בחלום ביעותים על המיטה בבית. 'מה עשיתי?' שאל בכעס את השוטרים שאזקו אותו לכיסא שמול שולחן החוקר. 'מדוע אתם עוצרים אותי? אני אדם שומר חוק!'
'אתה פורע חוק צעיר וחצוף שמעביר סמים בכמות מסחרית במזוודה!' הטיח בו החוקר באחת, שולי המבוהל מיהר להגן על עצמו ולהצהיר כי הוא חף מפשע ומעולם לא חשב לבצע העברות סמים. אבל השוטרים כמובן, לא התייחסו אליו ברצינות: 'חביבי' אמר לו החוקר: 'חבל לך על המאמץ. התיק שלך תפור כל כך יפה, שגם אם לא אתה עשית את זה, אין לך איך להפריך את הטענות שלנו...' שולי היה מיואש לחלוטין, הוריו וידידיו שכרו לו את עורך הדין הטוב ביותר שקיים, אולם ללא הועיל. עורך הדין הודיע שהמרב שיוכל לעשות עבורו, זה מקסימום הפחתת שנות המאסר וכי הוא לא יוכל להוציא אותו זכאי. בבירור מעמיק יותר התברר שבמזוודתו של שולי הסתתרה בטן כפולה שבתוכה הוחבאה כמות גדולה של סמים ללא ידיעתו. דפנות המזוודה היו כל כך עבות, עד שהן תעתעו בשוטרי המכס והגבולות. 'אם לא ההתראה שקיבלנו עליך, לא היינו בודקים זאת!' אמר לו ביום המשפט השוטר שליווה אותו אל אולם המשפט, שולי נעצר בתדהמה: 'התראה? מישהו ידע שיש לי סמים במזוודה והתקשר להודיע לכם?! אולי הוא ידע גם להצהיר על חפותי! מיהו האיש הזה?' השוטר מיהר לדחוף אותו הלאה ואמר: 'בחור בשם מני יהלום'.

בן רגע חוורו פניו של שולי בלנגה והוא נחת מעולף על רצפת השיש הקרה סמוך לדלתות אולם המשפט. מהומה קמה במקום, ולאחר שהצליחו להשיב את רוחו של שולי, הוא פלט בקול מרוסק: 'את הכול הצלחתי לסבול. אבל בגידה שפלה כזו, איני מסוגל לשאת!' מני יהלום נחשב לחברו הטוב ביותר של שולי בלנגה. הוריו של שולי הנהנו בצער, הם כבר ידעו על הבגידה הזו, אך לא הספיקו לספר עליה לבנם היקר.

שולי יצא מבית המשפט ישירות לבית הכלא כשעונשו חמש שנות מאסר. הוא ישב בתאו והיה לו זמן רב פנוי לחשוב, מחשבותיו לקחו אותו לבגידה הגדולה של מני המרושע. הוא נזכר כיצד נפגשו לראשונה בתיכון. מני הגיע משכונה מרוחקת לתיכון האזורי שלהם והיה בחור חברותי שידע להתחבר לכולם, לא היה בכיתה אחד שלא אהב אותו ורצה להיות בקרבתו. משום מה, בחר בשולי כחבר מכל ילדי הכיתה. שולי, שלא היה ילד חברותי מדי במשך שנות הלימודים, שמח מאוד מהחברות הזאת. מני ידע ללחוץ לו על הנקודות הרגישות, להעניק לו כבוד, אהבה והקשבה, וכך כבש בהתמדה את ליבו. למפרע מבין שולי כי הוא לא באמת יודע פרטים על מני. תמיד כשהגיע נושא השיחה על חייו של מני, הוא ידע להתחמק באלגנטיות.

שולי החליט כי הוא מוכרח לפגוש במני לפחות עוד פעם אחת על מנת להבין מה גרם לו לבגוד בו בצורה איומה כזו. בפעם הבאה שהותר לו לערוך שיחה, הוא התקשר למני.

מני, שזיהה את שולי מיד, היה מופתע לרגע, אך מיד התעשת: 'שולי! מה שלומך שם? מסתדר?' שולי חש שהוא עומד על סף התפוצצות עצבים: 'אתה עוד מעז לשאול איך אני מרגיש? בוגד! זה מה שאתה! למה עשית לי את זה?' נשבר קולו: 'למה?!'

'צר לי, שולי!' גיחך מני: 'אתה יודע שאין לי כל כוונה לגרום לך רעה. אתה גרמת אותה לעצמך בטיפשותך...'

'אני?!' נדהם שולי לשמע הדברים. 'בהחלט!' אישר מני: 'לפני שיצאת אמרתי לך שבא לי לנסות על המזוודה שלך משהו פלילי. אמרתי לך שאני מומחה וכפי הנראה שלא ייתפסו אותך. אבל אחרי שתפסתי שאתה באמת טיפש כל כך, כבר היה מאוחר מדי ונאלצתי להסגיר אותך לשלטונות. אתה יודע שאני נגד הברחות וכל זה... למה לא התנגדת לי?'

שולי טרק את השפופרת בחוסר אונים וכאב עמוק: 'חשבתי שאתה חבר שלי..' לחש בכאב למתכת הכחולה: 'חשבתי שאפשר לסמוך עליך. גיליתי מאוחר מדי שלא!' השיחה נותקה באחת ושולי חזר לתאו, עצוב ומדוכא. יהיה לו מספיק זמן בחמש השנים הבאות לחשוב על השטויות שעשה ועל המחיר הכבד ששילם מחייו...

***

כך בדיוק נוהג היצר הרע, הוא מגיח פתאום, נראה כידיד נאמן הרוצה בטובתנו ומפתה אותנו לעבור את העברה, גורם לנו להתייאש מעצמנו ואחר כך הולך להלשין! וכשאומרים לו שהמעשה שלו זהו בגידה, הוא מיתמם: 'לא חשבתי שאלמוני יהיה כל כך טיפש! רק התלוצצתי קצת, באמת מה אסור?' וזה יהיה באמת נכון, כי אם נדע להיזהר לפני כל ניסיון שהוא מעמיד אותנו, ברגע שנעשה זאת – הוא כבר לא יוכל לגבור עלינו לעולם, כי נדע לומר לו 'לא!' נחרץ...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר