מסע אל העבר

רבני שלום לעם תגובות: 0

מסע אל העבר – יוסף רזניק

 

יום רביעי, כ' בכסלו - 'מבצע יכין'

מאז הקמת מדינת ישראל בשנת תש'ח, החלה עלייה משמעותית לארץ ממדינות ערב, ובכללן ממרוקו שבה ישבו כ-250 אלף יהודים. העלייה הושפעה גם מהתחזקות הלאומנות הערבית והרעת היחס ליהודים במדינות אלה. אך לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות בשנת תשט'ז (1956), היא אסרה לחלוטין על עליית יהודים לישראל. עם זאת, יהודים רבים המשיכו לצאת מהמדינה באופן מחתרתי ובלתי חוקי.

בשנת תשכ'ב (1961) הגיעה ממשלת ישראל להסכמה חשאית עם מלך מרוקו חסן השני, שאיפשרה את יציאת היהודים, בתנאי שיעדם הרשמי לא יהיה ישראל, ושהעלייה לא תאורגן על ידי גוף ציוני. במסגרת ההסכם התחייבה הממשלה לשלם למרוקו סכום מסוים על כל יהודי עולה, וכן לסייע לה בתחומים נוספים. ואכן, בכ' בכסלו של אותה שנה החל 'מבצע יכין' שבמסגרתו עלו ממרוקו תוך שנים ספורות קרוב למאה אלף יהודים. העלייה נמשכה גם בשנים שלאחר מכן, עד שכמעט כל יהודי מרוקו עלו לארץ ישראל.

יום רביעי, כ' בכסלו - גאון המחשבה

הרב יצחק הוטנר זצ'ל היה מגדולי התורה המיוחדים בדור הקודם. הוא נולד בפולין בשנת תרס'ו (1906), למד בישיבת סלובודקה בליטא ונודע כעילוי. בגיל 19 עלה לארץ והצטרף לישיבה בחברון שהוקמה על ידי תלמידי סלבודקה, ולאחר פרעות תרפ'ט עברה הישיבה לירושלים. לצד הלימוד הישיבתי הוא למד חסידות, קבלה ומחשבה, היה בקי בפילוסופיה כללית ודיבר שש שפות.

לאחר עשר שנים בארץ עבר הרב הוטנר לארה'ב, ובשנת תרצ'ט (1939) התמנה לראשות ישיבת 'רבנו חיים ברלין' בברוקלין. בישיבתו היה מוסר שיחות מחשבתיות עמוקות, שהושפעו מהגותו של המהר'ל מפראג, והן כונסו לימים בספר 'פחד יצחק'. בינו לבין תלמידיו התפתח קשר מיוחד. ידוע מכתב עידוד שכתב לאחד מתלמידיו, שבו הוא כותב שגם האנשים הגדולים ביותר סבלו בתחילת דרכם מקשיים ומכישלונות.

בשנת תש'ל (1970) נחטף מטוס שבו נסעו הרב ומשפחתו בידי מחבלים מארגון 'החזית העממית', ואולץ לנחות בירדן. גורלם של החטופים, ובמיוחד גורלו של הרב הוטנר, עוררו דאגה רבה בעולם היהודי, אך לאחר כמה שבועות שוחררו כל החטופים.

בשנותיו האחרונות הקים הרב הוטנר ישיבה בירושלים וחילק את זמנו בין ארץ ישראל לארה'ב. הוא הלך לעולמו בכ' בכסלו תשמ'א (1980).

יום חמישי, כ'א כסלו - הניצחון על הכותים

בתקופת בית שני, בשנת ג' תכ'ח (332 לפנה'ס), כבש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל מידי הפרסים, והחל בכך את תקופת השלטון ההלניסטי שהתקיים עד למרד המכבים. בתקופה זו ישבו בארץ הכותים (שומרונים) - גויים שהובאו ארצה על ידי מלך אשור, שעבדו עבודה זרה אך קיימו גם חלק ממנהגי היהודים. הכותים ראו את עצמם כ'יהודים האמיתיים', וכאשר היהודים סירבו לשתף אותם בבניית המקדש, הפכו לאויבי היישוב היהודי.

בתחילת הכיבוש באו נציגי הכותים לפני אלכסנדר, וביקשו ממנו להחריב את מקדשם של היהודים בטענה שהם מורדים בו. אלכסנדר נענה תחילה לבקשתם. אך כאשר שמע זאת שמעון הצדיק, שהיה הכהן הגדול וראש הסנהדרין, יצא גם הוא לקראת אלכסנדר בראש משלחת גדולה. כאשר ראה אלכסנדר את שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לו. לאנשיו הוא הסביר: 'כאשר אני הולך למלחמה, אני רואה לפניי את דמותו של איש זה, ובזכותה אני מנצח'. לבקשתו של שמעון, ביטל אלכסנדר מיד את הגזירה על המקדש, ואמר ליהודים שהכותים מסורים בידם. ואכן, היהודים עשו נקמה גדולה בכותים והחריבו את מקדשם האלילי שבהר גריזים.

מאורע זה התרחש בכ'א בכסלו (ולפי נוסחה אחרת - בכ'ה בטבת), ותאריך זה היה ליום שמחה עד סוף ימי הבית השני.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר