השתיל שהציל

רבני שלום לעם תגובות: 0

השתיל שהציל – רועי כץ

הונגריה, הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. קולות הפגזים ואימות המוות התקרבו לעבר היהודים בצעדי ענק. האוויר כולו מלא בריח של אבק שריפה והגרמנים שנכנסו, לא בזבזו רגע והחלו מיד במשלוחי המוות ההמוניים לאושוויץ.

לודוויג עמד נטוע במקומו באימה, כשהוא שולח מבט נוסף אל המקום האחרון שבו נראו הוריו. 'היכנס כבר, יהודון טיפש! אם לא הכסף שהבטיחו לי הוריך בסוף המלחמה, הייתי כבר...' פטר לא סיים את המשפט ולודוויג התכווץ על מקומו באימה.

במשך הימים הבאים סגר אותו פטר בתוך החדרון הקטן ולא הרשה לו לצאת אפילו לרגע, בכל בוקר הוא זרק לחדרו מעט מים, לחם יבש, ומספר ירקות רקובים ונעלם מהאופק.

יום אחד זה קרה, הדלת נפתחה בשקט וזוג רגליים קטנות נדחפו פנימה. לודוויג מדוכדך משקט ודאגה להוריו, הרים את מבטו בהפתעה וראה ילדון בעל רעמת תלתלים בהירה ועיניים תכולות גדולות. ברגע הבא הוא הבחין בזוג קבי עץ גדולים עליהם נשען הילד הקטן. 'מי אתה?' התפלא לודוויג, 'איך הגעת לכאן?'

הילד המשיך לשתוק, לודוויג הוציא כדור עץ קטן מפינת החדר והציע לילד לשחק. הילד חייך, התיישב מול לודוויג, והשניים שקעו במשחק מרתק. הם יכלו להמשיך לשחק כך, אילולא נשמעו פתאום צעקות. בלי כל התראה נשמעו צרחות אימים בקולה הגבוה והצורמני של קתרינה בעלת הבית: 'פטר! הילד נחטף, קללת היהודונים רודפת אותך על שאתה כולא את בנם בעליית הגג!' מרגע לרגע קתרינה נשמעה מבוהלת יותר ויותר והילד החוויר ורעד מפחד.

בשנייה אחת מבין פתאום לודוויג מיהו הילד ומה מעשיו בחדרו הקטן והמעופש. אבל לפני שהוא מספיק לעשות דבר מה, נשמעות התנשפויות כבדות ופטר, אדום כולו, מופיע בפתח. 'מה אתה עושה כאן?!' הוא מתחיל לשאוג, אבל הנס הקטן מסמן במהירות בידיו דבר מה. לודוויג מבין כי הוא אילם.

'בסדר. אני לא אצעק עליך!' השיב לו פטר והרים את הנס בידיו השריריות. 'אבל שלא תעז לעלות לכאן עוד פעם אחת!' הנס התחיל לבכות בשקט.

למחרת אותו יום שוב נשמעו התנשפויות כבדות מכיוון הסולם המוביל אל עליית הגג. פטר עמד שם ובזרועותיו היה הנס הקטן כשחיוך גדול על פניו. 'הילד לא מוכן לעשות שום דבר!' כעס פטר 'הוא בכה כל הבוקר שהוא מעוניין לשחק אתך, כל השכנועים שלנו לא עזרו במאומה. אם כישפת אותו יהודון, אני אוציא אותך להורג!'

עם הזמן הפכו הנס ולודוויג לחברים בלב ובנפש. לודוויג הורשה לצאת ולשהות עם הנס גם בגינת הבית. יום אחד מצא הנס בפינת הגינה שתיל קטן, הוא סימן בידיו ללודוויג כי הוא רוצה לשתול את השתיל הזה בגינת הבית וברגע שהוא יצמח, הוא יהווה סימן לכך שהמלחמה הארורה תיגמר והוריו ישובו לקחת אותו.

לודוויג ניסה להסביר לו שאין קשר בין הדברים, אך הנס המשיך להתעקש. מדי יום השקו הנס ולודוויג את השתיל הרך, אבל משום מה, הצמח הקטן לא גדל ונותר בגודל מזערי.

בחודש השני הביטו לודוויג והנס אחד בשני ולא ידעו מה עליהם לעשות. למרות כל הניסיונות שלהם, השתיל לא צמח. לודוויג פחד לשבור את ליבו של הנס, ולא אמר כלום: 'תקשיב לי טוב!' סימן הלה בידיו. 'אני לא מוכן להתייאש עכשיו! כל כך הרבה דאגנו לשתיל שלנו, אולי חסרות לו רק עוד כמה טיפות?'

לודוויג ליטף את הנס ואמר בקול: 'אתה צודק, הנס. אי אפשר לדעת מתי הוא יצמח. אנחנו נמשיך להשקות אותו!'

חצי שנה לאחר מכן, עברה שיירת טנקים רוסיים ארוכה ברחובה הראשי של בודפשט ההרוסה. מכל מקום הציצו אנשים והביטו בעיניים נוצצות וחסרות אמון בשיירות הטנקים. 'המלחמה נגמרה!' שאג אחד החיילים שעמד על גג הטנק הראשון וזרק שוקולדים לכל עבר. 'המלחמה נגמרה, אחים!'

לודוויג מביט על כל המחזה בעיניים מצועפות מחלון ביתם של פטר וקתרינה, הוא אוחז בידיו של הנס בחזקה. המלחמה נגמרה, אבל מה עם ההורים שלו? היכן הם?

הנס שמבחין בעצבות של לודוויג, מסמן לעברו: 'אולי נלך לראות מה עם הצמח שלנו? אולי זה סימן שמשהו טוב יצא ממנו. סוף כל סוף?'

לודוויג הסכים והשניים יצאו לכיוון הגינה האחורית. אך מה שקורה ברגעים הבאים, מסמר את שניהם למקומותיהם בלא יכולת תזוזה. מן המקום עליו נשתל השתיל, מגיחים שני אנשים שדופים, מלוכלכים, הנראים כשלדי אדם.

'אבא!' פרצה צעקה מעמקי נשמתו של לודוויג: 'אבא, אמא, חזרתם!' דמעותיו התפרצו באחת. לאחר הפגישה המרגשת אמרה לו אמו: 'בזכותך אנחנו חיים, לודוויג - בזכות השתיל שלך. נכנסנו למרתף הזה ללא ידיעת איש. ידענו שיש כאן אספקה למספר חודשים של מזון ומים, אבל המים נגמרו כבר לאחר מספר חודשים. כמעט גווענו בצמא, יום אחד שכבתי חצי מעולפת על הרצפה, ופתאום טפטפה עלי טיפת מים. מיד הרמתי את הראש, והבנתי שמישהו שתל במקום הכי לא הגיוני שתיל. כל יום התפללנו מחדש שלא תתייאשו ממנו ותמשיכו להשקות את הצמח שלכם...'

***

'יגעת ומצאת – תאמין!' כל התמדה שלנו, מצמיחה לבסוף את פירותיה. גם אם נראה כי אין סיכוי, ובכל מקרה יצמח שתיל כל כך קטן, שאולי לא יצמח לעולם, אין לנו מושג כמה השפעה יש לכל התגברות קטנה שלנו, כמו טיפות מים על הצמח של הנס. הקב'ה שמח בנו כל כך באותם רגעים, שאסור להתייאש! עבודת המידות היא דבר קשה מאוד שאורך זמן, אבל בסבלנות ואורך רוח, ניתן לכבוש כל מטרה...

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר