הכוונה קובעת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור לשבת

הכוונה קובעת - איתמר מאיר

רוח קרה הרעידה את העצמות וסערת שלג העיפה פתיתי שלג קפואים לכל עבר, אף נפש חיה לא נראתה באופק. שום אדם מהישוב לא העז להוציא את ראשו החוצה במהלך הסערה, רק כאלו שהמציאות לא הותירה עבורם ברירה אחרת הסתכנו ויצאו לתוך הרוח הסוערת.

בצד הדרך ישבה אישה זקנה וענייה, שבגדיה הדלים הגנו עליה בקושי רב מפני הרוח הקרה. הרעב המקרקר שהציק לה מאז יום אתמול, הכריח אותה לצאת מביתה לתוך השלג כדי לחפש טרף לפיה. היא הייתה רעבה מאד, מכיוון ששום אוכל לא בא לפיה היום. אבל בעיניה הדועכות ובפניה חרושות הקמטים, היה ניתן לראות סבלנות של ברזל וזיק של תקווה שנצנץ בהן. היא חשבה שאולי עובר אורח חולף ירחם עליה ויעניק לה נדבה הגונה שבה תוכל לקנות אוכל, כך היא תוכל לחזור לעליית הגג העלובה שבה התגוררה עם כיכר לחם וקצת עצי הסקה, שתוכל להבעיר בהם את האח ולחמם את הבית.

היום נמשך בעצלתיים והסערה רק הלכה והתגברה, לאחר מספר שעות של המתנה משמימה הופיע לבסוף הולך רגל באופק. השלג העמוק השתיק את צעדיו והיא לא הרגישה בבואו, עד שלא הופיע פתאום בפניה. הוא היה עטוף במעיל חורפי כבד ממדים, נעצר מולה והביט בה ברחמים: 'אישה מסכנה' אמר מבלי להוציא את ידיו מכיסי המעיל. 'בוודאי קשה לך מאד לשבת כאן, במזג האוויר הסוער...' הוא עבר והמשיך הלאה מבלי לתת לה מאומה, היא הביטה לעברו באכזבה עמוקה. הוא לא סובב את ראשו והרגיש את דקירות המצפון שמשתוללות בתוך ליבו, הוא ידע שהיה צריך לתת לה נדבה כלשהי, אבל לא היה לו חשק להוריד את הכפפה מידו ולהוציא מטבע מכיסו ולתת לה מטבע עם הכפפה הוא לא יכל, כך שעצלות מטופשת מנעה ממנו להעניק לה מטבע כסף שיכל להשיב אותה הביתה להסתתר מהקור המקפיא.

האכזבה נראתה על פניה של הזקנה עד שהלה נעלם מהאופק, אבל היא חיזקה את עצמה והתעודדה לפחות ממילות הרחמים שהפטיר לעברה.

כעבור חצי שעה הגיע אדם נוסף שנסע בכרכרה הדורה, הוא היה עטוף במעיל מחמם עשוי מפרוות שועלים. כשראה את הזקנה המסכנה היושבת לצד הדרך, התמלא ליבו ברחמים והניגוד החריף בין תנאי הנוחות שלו, למצבה האומלל של הזקנה ריגש אותו עד דמעות. הוא סימן לנהג לעצור את הכרכרה ובידו השנייה שלף מכיסו מטבע ונפנף לעברה, היא התקדמה לעברו מלאת תקווה – אלא שלפתע הוא הבחין שבמקום להוציא מטבע כסף הוא הוציא מטבע זהב, 'אוי! זה יותר מדיי!' קרא בהפתעה, אבל לפני שהספיק להחזיר את המטבע לכיסו הוא החליק מידיו ונפל לתוך השלג.

משב רוח חזק שהגיע פתאום, גרם לו להתעטף שוב בפרוותו ולסגור את דלת הכרכרה. 'זה בוודאי יותר מדיי' אמר לעצמו: 'אבל בסופו של דבר, אני עשיר מאד ואני יכול להרשות לעצמי נדבנות בסדר גודל כזה מדי פעם...' אחרי שהגיע הביתה, התחמם מול האח הבוער ואכל את ארוחת הצהריים, הוא התיישב על הכורסא וחשב שוב על הזקנה המסכנה. 'באמת נתתי לה יותר מדיי, אבל מה שקרה – קרה. אני מקווה שהיא תוכל לנצל זאת לטובה...'

בינתיים, הולך הרגל הראשון הגיע לפונדק שבו רצה ללון והתכונן לשבת ולשתות מרק חם כדי להפשיר את עצמותיו מהקור. אבל היה לו קשה להוריד מעליו את המעיל, מבטה המאוכזב של הזקנה הכפופה והצנומה העומדת בשלג רדף אותו ומצפונו לא נתן לו מנוח, עד שלבסוף הוא התרומם ממקומו באחת: 'הכן מקום ליד השולחן לשני סועדים!' ביקש מהמשרת. 'תיכף אחזור!' ויצא החוצה בחזרה אל הקור המקפיא.

הוא מיהר בחזרה למקום שבו ראה את הזקנה, שעמדה שם עוד וחיטטה בשלג בידיים קפואות. 'סבתא, מה את מחפשת?!' שאל ונעמד לצדה. 'אני מחפשת מטבע זהב שאדון אחד זרק לי מחלון הכרכרה' אמרה לו בהיסוס. היא בקושי יכלה לדבר מרוב קור ורעב, הוא הביט עליה וראה את בלויי הסחבות שעליה. 'לא פלא שהיא לא יכולה למצוא את המטבע' חשב לעצמו, רק כעת הוא ראה שהיא לא רק הייתה זקנה אלא גם עיוורת למחצה.

'אני אמצא עבורך את המטבע!' אמר בהחלטה של רגע. הוא הוריד מידיו את הכפפות והחל לערום את השלג במהירות, חיטוט קצר של שתי דקות בשלג הוציא את המטבע המיוחל, הוא הרים אותו בזהירות והניח אותו בכפה. 'תודה רבה!' אמרה לו ברעד.

הוא התלבט האם להסתובב ולחזור לפונדק, סוף כל סוף מטבע זהב זהו סכום בלתי מבוטל ולבסוף אמר: 'אני חושש שלא תצליחי ללכת לקנות בזה אוכל כעת, סבתא' היא הביטה בו בחוסר הבנה והוא המשיך: 'מזג האוויר גרוע ואת עוד צריכה ללכת לקנות אוכל, בואי אתי לפונדק שם בוערת האש באח, אזמין לך מרק מהביל וארוחה חמה. תלוני שם הלילה בחדר שאזמין עבורך ותשני שם בנוחות...'

היא הביטה לעברו בחוסר אמון, אבל הוא גירש את ההיסוס מפניה: 'אל תדאגי, אני אשלם את עלות ההשתכנות בפונדק. תוכלי לשמור לעצמך את מטבע הזהב לימים קשים יותר...'

חיוך עלה על פניה המקומטות והסדוקות מעמל רב שנים. והיא התחילה ללכת אחרי הולך הרגל וכשהוא הבחין שהיא לא רק עיוורת, אלא גם צולעת. הוא לקח את זרועה ולאט לאט, הוביל אותו לפונדק עד הרגע שבו ישבה מול האח הבוערת והשיבה את נפשה מהסערה שבחוץ...

***

מטבע הזהב שנתן האיש העשיר לזקנה לא היה נמצא לעולם, אלמלא הופיע ההלך שעזר להוציא אותו מהשלג. מה שכן נחשבת, היא כוונת העזרה של האיש שהתחרט על מעשיו ויצא החוצה לקור העז, כדי לסייע לה ולהציל אותה מהסופה המשתוללת. כאשר משה רבנו יצא לראות בסבל השעבוד של בני ישראל, הכאב שלו בצער הגדול שלהם היה כה מוחשי שהוא חיפש כל דרך כיצד להציל אותם מהסבל. ההשתתפות שלו והכאב, הובילו אותו להפוך למנהיג שהוציא אותם מגלות מצרים.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר