עניין של אמון

רבני שלום לעם תגובות: 0

עניין של אמון – אריק סגל

מיסטר גולדשטיין היה אדם עצבני בצורה יוצאת מהרגיל. למעשה אולי אפשר לומר שהמונח 'עצבני' לא הלם היטב את ההגדרה המדויקת למיסטר גולדשטיין שכן הוא היה הרבה מעבר לכך. הוא היה פקעת עצבים ולצד היותו מהיר חימה, הוא גם היה אחד מעשירי תבל. בבעלותו היו עשרות מפעלי ענק שהניבו לו רווחים של מאות אלפי דולרים.

מנהג אחד מעניין, היה למיסטר גולדשטיין: אחת לשבוע היו מתאספים כל שלושים ושלושה מנהלי המפעלים שבבעלותו – בחדר הישיבות הגדול שבמשרדו, שם היה מדווח כל אחד מהם על התנהלות המפעל ומציג את הרווח התפעולי השבועי.

היו אלו שעות לא קלות עבורם, רוב המנהלים הציגו יכולת מרשימה ורווחים נאים. אולם תמיד היה מנהל אחד שהיה מתאר הפסדים ואז היה הופך מיסטר גולדשטיין לתותח זעם מתפרץ. הוא היה שואג על האיש בקולי קולות, מזהיר אותו מפיטורין ותביעת נזיקין עד שפניו היו מסמיקות והוא היה מגמגם בהתנצלות שיעשה כל מאמץ להשתפר.

מיסטר גולדשטיין היה ממשיך לצעוק עליו בפנים אדומות מזעם, עד שנדמה היה שהוא עומד לפני התקפת לב, כעבור מספר חודשים הוא אף היה מפטר את המנהל וממנה אחר תחתיו, שגם הוא היה סופג את אותה מסכת צעקות והשפלות.

המנהלים הרבים היו ניצבים דוממים באותם רגעים. הם הרוויחו משכורת חודשית של מאות אלפי שקלים ולא רצו להפסיד את משרתם. הם היו מנסים לעודד את המנהל המסכן והיו שואלים את עצמם: 'מדוע לא סוגר מיסטר גולדשטיין את המפעל הכושל? מדוע הוא ממנה בכל פעם מנהל אחר, מתרגז ומפסיד לא מעט כסף?' אך הם ידעו היטב שהוא אדם שאינו מסוגל להודות בטעות וכפי הנראה זאת הסיבה שבגללה הוא אינו סוגר את המפעל.

לאחר חודשים ארוכים שבהם בכל שבוע חזר על עצמו המחזה מחדש, החליטו המנהלים לעשות מעשה. הם החליטו באחד הימים להתאסף במפעל הנמצא במקום מרוחק, לשהות שם 24 שעות כדי לנסות להציל את המקום ולהעלותו על דרך המלך בעזרת ניסיונם הכלכלי העשיר.

ממחשבה למעשה, ביום בהיר הגיעה קבוצת המנהלים אל המקום. למרבה הפתעתם שום מפעל לא היה נראה באזור ואפילו לא בנין משרדים. הם מצאו עצמם ליד בנין מגורים ישן, פשוט למראה שבו התגוררו דיירים מבני המעמד הנמוך. הם חיפשו בתיבות הדואר ומצאו שם את שמו של המנהל אותו פגשו מידי שבוע. בפנים מבולבלות צלצלו המנהלים הבכירים באינטרקום והופתעו לגלות את עמיתם המנהל יורד אליהם במכנסים קצרות וחולצת טריקו דהויה.

האיש שהיה נבוך לא פחות מהם, הסביר להם את מה שרואות עיניהם: 'לאמיתו של דבר אין כאן שום מפעל. מיסטר גולדשטיין שוכר מדי שנה או חצי שנה אדם פשוט המתגורר באזור, משלם לו שכר דירה, משכורת קטנה ואף מממן לו חליפות יקרות ונסיעות. מה שנדרש מהאיש הוא להגיע אחת לשבוע למשרדו, להצטרף לישיבת המנהלים ולהציג את עצמו כמנהל שמפעלו לא עומד בסטנדרטים של כלל המפעלים. ואז הוא שואג עליו בזעם מול שאר המנהלים'.

'למה הוא עושה את זה?' שאלו המנהלים את עצמם והשיבו מיד: 'כדי לעודד אותם לעבוד קשה, כדי להראות להם מה קורה למי שלא ממלא אחר ציפיותיו. מה תהיה תגובתו אילולי יציג רווחים שוטפים של עשרות אלפי דולרים מדי שבוע...'

כעסם של המנהלים הבכירים עלה והם הבינו שמעסיקם שיטה בהם במשך שנים ארוכות. הם החליטו ללמד אותו לקח – אבל לקח כזה, שלא יגרום לו לפטר אותם. התכנית שלהם הייתה פשוטה: כבר באותו יום, גייס כל מנהל סכום של כמה עשרות אלפי דולרים – דבר שלא היה מסובך מידי עבורם – ועם הסכום הגדול הקימו מפעל אמיתי באזור המרוחק. בראש המפעל הם העמידו את המנהל השחקן כאשר הפעם נדרש ממנו באמת לנהל את המקום. הם גייסו עובדים, קנו מכונות, מינו רואי חשבון ויועצי תעסוקה והמפעל החל לעבוד. חודשים ספורים חלפו, ובישיבה השבועית אצל מיסטר גולדשטיין ביקש האחרון מהמנהל המדומה להציג את נתוניו. למרבה הפתעתו סיפר המנהל המדומה שבשבוע האחרון הניב המפעל רווח של עשרות אלפי דולרים, העובדים מרוצים והמקום הפך לפנינה עסקית פורחת. מיסטר גולדשטיין ההמום שידע שהאיש אינו אלא שחקן ולא קיים שום מפעל, החל לגמגם ולשאול אותו שוב על מה הוא מדבר.

המנהל המדומה לא התבלבל ושלף מתיקו מסמכים ותמונות שהוכיחו היטב שהוא אכן דיבר אמת. מיסטר גולדשטיין דפק בכעס על השולחן ודרש להבין במה מדובר: בשלב זה התערבו המנהלים הבכירים והחלו להסביר לו את המתרחש: 'רצינו להוכיח לך, שניתן להגיע להישגים יפים ולהגשים מטרות גדולות, גם ללא מניפולציות, שקרים ובעיקר כעס. אילו רק היית נותן בנו קצת יותר אמון וקצת פחות כעס, היית מגלה שתזרים המזומנים הגדול שלך לא נפגע כמעט מעולם...' מיסטר גולדשטיין לא ידע כיצד להגיב, הוא כעס אמנם על התרגיל שערכו לו צוות המנהלים, אבל למראה סכומי הכסף הגדולים שנכנסו והמפעל הנוסף 'שצמח' לו פתאום מול העיניים - הוא החל לחשוב שאולי בכל זאת, יש משהו במה שאמרו לו צוות האנשים המוכשרים שלו ועליו פשוט להסתכל בפרספקטיבה שונה...

***

בפרשת השבוע מסופר כיצד הופיעו משה רבנו ואהרן הכהן בארמונו של פרעה וביקשו ממנו לשחרר את בני ישראל. הם מציגים הוכחה ניסית כאשר המטה הופך לתנין, אך פרעה מבקש גם כן מהחרטומים לעשות כן. הם עושים זאת, אך המטה של אהרן בולע את מטותיהם. כיצד ממשיך פרעה להקשות את ליבו גם נוכח הניסים המתרחשים מול עיניו? התשובה היא: חוסר היכולת שלו להכיר באמת. פרעה, היה איש שכל מהותו היא שקר ולכן לא מסוגל להכיר באמת גם כאשר ניצבת היא מול עיניו.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר