גַּלְגַּל הַמְאֹרָעוֹת

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

גַּלְגַּל הַמְאֹרָעוֹת - שמחה פשיטיק

יָאִיר הָיָה יֶלֶד חָבִיב וּנְעִים הֲלִיכוֹת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, בְּשָׁעָה שֶׁחָזַר מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָלַךְ בָּרְחוֹב חֲסַר מַצַּב רוּחַ, וְזֹאת עַל אַף שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֲמוּרָה הָיְתָה לְהֵעָרֵךְ מְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ. בֵּיתוֹ כְּבָר נִרְאָה מֵרָחוֹק, וְיָאִיר הִתְקַדֵּם לְעֶבְרוֹ בִּצְעָדִים כּוֹשְׁלִים. מֵרֹב שֶׁהָיָה עָסוּק בְּמַחֲשָׁבוֹת, כִּמְעַט נִתְקַל בְּקַבְּצָן שֶׁיָּשַׁב עַל הַמִּדְרָכָה וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לְעֵבֶר הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. 'צְדָקָה! רַבּוֹתַי, צְדָקָה!' שָׁמַע אוֹתוֹ יָאִיר אוֹמֵר שׁוּב וָשׁוּב. הוּא הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לַאֲחֵרִים. הוּא הִכְנִיס יָדָיו לְכִיסָיו וְהִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. אַךְ אָז נִתְקְלוּ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּכִיסוֹ הַיְמָנִי. בְּהַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע, בְּפֶרֶץ שֶׁל טוּב לֵב, הוֹצִיא יָאִיר אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהִנִּיחוֹ בְּכַף יָדוֹ שֶׁל הֶעָנִי. הַלָּה בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, וּבְעוֹד כַּמָּה בְּרָכוֹת שֶׁלֹּא כְּתוּבוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם. יָאִיר חִיֵּךְ לְעֶבְרוֹ וּמִהֵר לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ.

כְּשֶׁיָּאִיר כְּבָר יָשַׁב בְּחַדְרוֹ, הַקַּבְּצָן הֵחֵל סוֹפֵר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁבְּקֻפָּתוֹ. הוּא גִּלָּה שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ זֶה עַתָּה מַטְבֵּעַ שֶׁל חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, הִשְׁלִים אֶת הַסְּכוּם שֶׁבַּקֻּפָּה לְמֵאָה שְׁקָלִים בְּדִיּוּק. 'זֶה הַזְּמַן לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁלִּי לְאִיצִיק', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. אִיצִיק הָיָה בְּנוֹ הַיָּחִיד שֶׁגָּדַל עִמּוֹ לְבַדּוֹ. אִשְׁתּוֹ נִפְטְרָה לִפְנֵי זְמַן רַב, וְהַשְּׁנַיִם הָיוּ בּוֹדְדִים בָּעוֹלָם וְחָיוּ זֶה לְצַד זֶה. אֲבִיגְדוֹר הַקַּבְּצָן גִּדֵּל אֶת בְּנוֹ כְּכָל שֶׁיָּכוֹל הָיָה, וְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יֶחְסַר לוֹ דָּבָר. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁעֲבוֹדָה מְסֻדֶּרֶת לֹא הָיְתָה לוֹ, וְעֵסֶק הַקַּבְּצָנוּת לֹא הִכְנִיס כְּסָפִים רַבִּים לְחֶשְׁבּוֹנוֹ, נֶאֶלְצוּ הָאָב וְהַבֵּן לִחְיוֹת חַיֵּי עֹנִי וְדַחְקוּת.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר, לִפְנֵי שֶׁיָּצָא אִיצִיק לְבֵית הַסֵּפֶר, הוּא בִּקֵּשׁ מֵאָבִיו: 'אַבָּא, אֲנִי צָרִיךְ מְעִיל חָדָשׁ. הַמְּעִיל שֶׁיֵּשׁ לִי עַכְשָׁו קָרוּעַ, וְאֵינוֹ מֵגֵן עָלַי מֵהַגֶּשֶׁם וּמֵהַקֹּר'. אֲבִיגְדוֹר הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁאִם יַרְוִיחַ מַסְפִּיק כֶּסֶף, יִקְנֶה לוֹ מְעִיל חָדָשׁ. בְּדַרְכּוֹ לִמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ רָאָה אֲבִיגְדוֹר מְעִיל מְשֻׁבָּח וְיָפֶה, שֶׁמְּחִירוֹ מֵאָה שְׁקָלִים. כָּל הַיּוֹם הִמְתִּין בְּצִפִּיָּה שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ, וְכָעֵת, כְּשֶׁהִשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, קָם מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ וּפָסַע אֶל הַחֲנוּת לִרְכֹּשׁ מְעִיל לִבְנוֹ יַקִּירוֹ.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב רָאָה אֶת בַּעַל הַחֲנוּת מַתְחִיל לְסַדֵּר אֶת חֲנוּתוֹ לִקְרַאת סְגִירָה. הוּא הִזְדָּרֵז וְקָנָה אֶת הַמְּעִיל הַמְבֻקָּשׁ, וְשִׁלְשֵׁל לְיַד הַמּוֹכֵר אֶת מְאַת הַשְּׁקָלִים שֶׁאָסַף בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. כְּשֶׁיָּצָא אֲבִיגְדוֹר מֵהַחֲנוּת, הִפְרִיחַ הַמּוֹכֵר קְרִיאַת שִֹמְחָה: 'עַכְשָׁו אוּכַל לְהַחֲזִיר לְיוֹסֵף אֶת הַהַלְוָאָה!' כִּי בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם נִזְקַק לִמְזֻמָּנִים. אַחַד הַסַּפָּקִים שֶׁל הַחֲנוּת הָיָה אָמוּר לְסַפֵּק לוֹ סְחוֹרָה בַּבֹּקֶר, וְהוּא דָּרַשׁ תַּשְׁלוּם מִיָּדִי. הֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לְבַעַל הַחֲנוּת כֶּסֶף מְזֻמָּן, הוּא הֶחְלִיט לִלְווֹת מִשְּׁכֵנוֹ, וְהִתְחַיֵּב לְהַחֲזִיר לוֹ מִיָּד בְּסוֹף הַיּוֹם, כְּשֶׁיְּקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת סְכוּם הַהַלְוָאָה מֵהַלָּקוֹחוֹת שֶׁיִּקְנוּ אֶצְלוֹ.

אַךְ בְּסוֹף הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר סָפַר אֶת הַכֶּסֶף בְּקֻפָּתוֹ, גִּלָּה שֶׁחֲסֵרִים לוֹ מֵאָה שְׁקָלִים. 'חֲבָל', הִצְטַעֵר, 'רָצִיתִי לְהַחֲזִיר לְיוֹסֵף אֶת הַהַלְוָאָה הַיּוֹם. אַמְתִּין לְמָחָר וְאַחֲזִיר לוֹ אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת'. כָּךְ חָשַׁב לְעַצְמוֹ אַךְ לִפְנֵי שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת. אֲבָל עַכְשָׁו, מִשֶּׁקִּבֵּל מֵאָה שְׁקָלִים מֵהַלָּקוֹחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּנָה מְעִיל, צֵרַף אוֹתוֹ אַבְרָהָם – בַּעַל הַחֲנוּת – לַסְּכוּם שֶׁהָיָה בְּקֻפָּתוֹ וְחָזַר לְבֵיתוֹ, שָֹמֵחַ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיר אֶת הַהַלְוָאָה לִשְׁכֵנוֹ.

הָעֶרֶב כְּבָר יָרַד עַל הָעִיר, כְּשֶׁנָּקַשׁ אַבְרָהָם עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַשָּׁכֵן. 'בָּאתִי לְהַחֲזִיר לְךָ אֶת הַהַלְוָאָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ', אָמַר. 'כַּמָּה טוֹב!' צָהַל יוֹסֵף. 'אֶת הָאֱמֶת אֹמַר לְךָ, שֶׁהַכֶּסֶף הַזֶּה הָיָה הַסְּכוּם הָאַחֲרוֹן שֶׁנּוֹתַר לִי בִּמְזֻמָּן. לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶזְדַּקֵּק לוֹ, וְלָכֵן הִסְכַּמְתִּי לְהַלְווֹת אוֹתוֹ לְךָ, אוּלָם הַבֹּקֶר נִזְכַּרְתִּי שֶׁזֶּהוּ יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל בְּנִי. הִבְטַחְתִּי לוֹ שָׁבוּעַ שֶׁעָבַר מַתָּנָה גְּדוֹלָה, אֲבָל לֹא הָיָה בְּיָדִי כֶּסֶף מְזֻמָּן כְּדֵי לִקְנוֹת לוֹ מַתָּנָה שֶׁכָּזֹאת. עַכְשָׁו אֵצֵא מַהֵר אֶל הָרְחוֹב וַאֲחַפֵּשֹ חֲנוּת מַתָּנוֹת וּמִשְׂחָקִים. תּוֹדָה לְךָ, אַבְרָהָם!'

כְּשֶׁחָזַר אַבָּא-יוֹסֵף עִם מַתָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲטוּפָה, קִבֵּל אוֹתָהּ יָאִיר בְּשִֹמְחָה רַבָּה, וְכָל הָעֶצֶב שֶׁהָיָה שָׁרוּי עַל פָּנָיו בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם כֻּלּוֹ, נִמְחַק כְּלֹא הָיָה. וְאִישׁ לֹא שִׁעֵר, שֶׁאֶת כָּל גַּלְגַּל הַמְאֹרָעוֹת הַזֶּה סוֹבֵב יֶלֶד אֶחָד קָטָן בְּמַעֲשֶֹה אֶחָד קָטָן...

*

כֵּן, מַעֲשִֹים טוֹבִים, אֲפִלּוּ קְטַנִּים, מַשְׁפִּיעִים. אָמְנָם הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּהֶם לֹא תָּמִיד נִרְאֵית לְעֵינֵינוּ, וְלֹא תָּמִיד אָנוּ מוּדָעִים לָהּ, אֲבָל אָסוּר לָנוּ לְזַלְזֵל בָּהֶם מִשּׁוּם כָּךְ.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר