סיפור צעיר

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

הַדֶּשֶׁא שֶׁל הַשָּׁכֵן - שמחה פשיטיק

כָּל הַשְּׁכֵנִים שֶׁל בֹּעַז יָדְעוּ שֶׁהַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב לוֹ זֶהוּ הַדֶּשֶׁא שֶׁבַּחֲצֵרוֹ. הָיְתָה לוֹ גִּנָּה נָאָה וְנֶחְמָדָה, שֶׁבָּהּ גָּדְלוּ פִּרְחֵי נוֹי וְעֵצִים קְטַנִּים וּמְטֻפָּחִים לְצַד כַּדֵּי חֶרֶס מְעֻצָּבִים שֶׁבָּהֶם שְׁתִילִים יָפִים. אֲבָל לְבֹעַז הָיְתָה חֻלְשָׁה בְּעִקָּר לְמַרְבַדֵּי הַדֶּשֶׁא שֶׁצָּמְחוּ בֵּין כָּל אֵלּוּ. הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ דּוֹרֵךְ עַל הַיָּרֹק-יָרֹק הַזֶּה, וְאִם זֶה קָרָה אֵי פַּעַם, הוּא הָיָה מֵרִים קוֹלוֹ בִּצְעָקוֹת כְּלַפָּיו. בְּכָל שָׁבוּעַ הוּא הָיָה קוֹצֵץ אֶת הַדֶּשֶׁא עַד שֶׁהָיָה הַמַּרְאֶה מַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הָיָה יוֹצֵא בִּזְהִירוּת גְּדוֹלָה מִן הַגִּנָּה וּמַבִּיט בְּסִפּוּק בַּתּוֹצָאָה.

לָכֵן נִתָּן לְהָבִין אֶת הַחֲרָדָה שֶׁל בֹּעַז בְּאוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁקָּם מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹמִית שֶׁלּוֹ. הוּא הִבִּיט בַּחַלּוֹן וּפִהֵק, וְאָז רָאָה לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה אֶת יִגְאָל שְׁכֵנוֹ עוֹמֵד בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הַגִּנָּה הַסַּסְגּוֹנִית שֶׁלּוֹ לָבוּשׁ בַּסְּוֶדֶר הַסַּסְגוֹנִי שֶׁלּוֹ, וְדוֹרֵךְ בְּרַגְלַיִם גַּסּוֹת בְּדִיּוּק עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁאֶתְמוֹל כִּסַּח בְּעָמָל רַב. הוּא מִהֵר לִקְרֹא לְעֶבְרוֹ: 'הֵיי! יִגְאָל!' אֲבָל הַשָּׁכֵן הַמְחֻצָּף לֹא נָע וְלֹא זָע. 'יִגְאָל! יִגְאָל!' חָזַר וְצָעַק, אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

יִגְאָל הִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד שָׁם כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה, וּכְאִלּוּ לֹא יָדַע עַל הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁהִטִּיל בֹּעַז עַל הַכְּנִיסָה לְמֶרְחַב הַדֶּשֶׁא. גַּם הַשֶּׁלֶט הַגָּדוֹל שֶׁנִּצַּב שָׁם – 'אֵין לִדְרֹךְ עַל הַדֶּשֶׁא!' – לֹא הִצְלִיחַ לִגְרֹם לַשָּׁכֵן לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. בֹּעַז הִתְרַגֵּז. 'אִם הוּא לֹא מִתְיַחֵס אֵלַי', חָשַׁב לְעַצְמוֹ, 'גַּם אֲנִי לֹא אֶתְיַחֵס אֵלָיו מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה!' וְהַהַחְלָטָה הַזֹּאת גָּרְמָה לוֹ מִשּׁוּם מָה לְהֵרָגַע מְעַט, רַק מְעַט. הוּא תִּכְנֵן לָצֵאת אֶל גִּנָּתוֹ וּלְגָרֵשׁ אֶת יִגְאָל מִשָּׁם, אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לַגִּנָּה – נֶעְלַם יִגְאָל כְּלֹא הָיָה. 'אֲנִי סִיַּמְתִּי אִתּוֹ...' סִנֵּן בְּשֶׁקֶט וּבְכַעַס.

וְאָכֵן, בֹּעַז עָמַד בַּהַחְלָטָה שֶׁלּוֹ, וְכָל אֵימַת שֶׁפָּגַשׁ אֶת יִגְאָל בָּרְחוֹב אוֹ לְיַד בֵּיתוֹ, לֹא אָמַר לוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר. בַּתְּחִלָּה עוֹד הָיָה יִגְאָל מְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּ'בֹקֶר טוֹב' אוֹ בְּ'עֶרֶב טוֹב', אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁאֵין תְּגוּבָה מִצִּדּוֹ שֶׁל בֹּעַז, הִפְסִיק גַּם הוּא לְדַבֵּר עִמּוֹ. כָּךְ הִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה קָרָה וְיַחֲסֵי הַשְּׁכֵנוּת שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם מִזֶּה שָׁנִים – נִקְטְעוּ וּפָסְקוּ. לְבֹעַז זֶה הָיָה חָסֵר קְצָת. תָּמִיד הָיָה רָגִיל לְשֹוֹחֵחַ עִם יִגְאָל מִדֵּי פַּעַם, אוֹ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ כְּלִי כָּזֶה אוֹ אַחֵר, וְעַכְשָׁו הִכְבִּידָה וְהֵעִיקָה עָלָיו הַמְּרִיבָה.

שְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי אוֹתוֹ מִקְרֶה אֵרַע הַדָּבָר – בֹּעַז קָם מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹמִית שֶׁלּוֹ, נֶעֱמַד בַּחַלּוֹן וּפִהֵק מְלֹא פִּיו. אֶלָּא שֶׁאָז רָאָה שׁוּב לְהַפְתָּעָתוֹ וּלְחֶרְדָתוֹ אֶת יִגְאָל עוֹמֵד בַּגִּנָּה שֶׁלּוֹ וְרוֹמֵס אֶת הַדֶּשֶׁא הֶחָבִיב שֶׁלּוֹ! הַפַּעַם חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ, וְהוּא רָץ כַּאֲחוּז טֵרוּף אֶל הַגִּנָּה. הוּא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּטֶרֶם יִבְרַח יִגְאָל. הַלָּה עָמַד שָׁם בְּגַבּוֹ אֵלָיו, לָבוּשׁ בְּאוֹתוֹ סְוֶדֶר צִבְעוֹנִי שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת, וּבֹעַז נִגַּשׁ אֵלָיו וְרָצָה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה מִן הַגִּנָּה. אֶלָּא שֶׁאָז הִסְתּוֹבֵב אֵלָיו יִגְאָל, וּבֹעַז הֻפְתַּע קָשׁוֹת: זֶה לֹא הָיָה יִגְאָל!

'מִי אַתָּה?' שָׁאַל בֹּעַז אֶת הָאִישׁ. הַזָּר לֹא הֵגִיב, אֶלָּא מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו בְּחֹסֶר עִנְיָן. 'אֲנִי שׁוֹאֵל שׁוּב: מִי אַתָּה? אִם לֹא תַּעֲנֶה – אֶקְרָא לַמִּשְׁטָרָה! זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי כָּאן! אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לָצֵאת!' בֹּעַז הָיָה כָּעוּס וְהָמוּם כְּאֶחָד. 'אִם זֶה לֹא יִגְאָל, כַּנִּרְאֶה גַּם בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה זֶה לֹא הָיָה הוּא', הֵבִין מִיָּד. כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן שׁוּב בִּפְנֵי הָאִישׁ, קָלַט שֶׁמְּדֻבָּר בַּחֲסַר בַּיִת אֻמְלָל שֶׁלֹּא מַמָּשׁ בַּר דַּעַת. הוּא לֹא יָדַע מָה לַעֲשֹוֹת, כַּאֲשֶׁר אָז עָבַר יִגְאָל בַּשְּׁבִיל שֶׁלְּיַד הַגִּנָּה. 'פִּינְחָס!' הוּא קָרָא לְעֵבֶר הָאִישׁ הַזָּר. 'מָה אַתָּה עוֹשֶֹה שָׁם? בּוֹא, תֵּצֵא מִשָּׁם. הֵבֵאתִי לְךָ אֲרוּחַת צָהֳרַיִם'.

בֹּעַז שָׁמַע אֶת הַדּוּ-שִֹיחַ בֵּינֵיהֶם, וְהֶחְלִיט לִשְׁבֹּר אֶת קֶרַח הַמְרִיבָה. 'תַּגִּיד, יִגְאָל', פָּנָה אֶל שְׁכֵנוֹ שֶׁעִמּוֹ לֹא דִּבֵּר מִזֶּה שְׁבוּעַיִם. 'זֶה הָיִיתָ אַתָּה שֶׁנִּכְנַסְתָּ לַגִּנָּה שֶׁלִּי לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם?' יִגְאָל הִבִּיט בּוֹ בְּחֹסֶר הֲבָנָה. 'לֹא. עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר?' שָׁאַל בַּחֲזָרָה. 'תַּרְשֶׁה לִי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיךָ עַל מַה שֶּׁקָּרָה', אָמַר בֹּעַז בְּשֵׁפֶל קוֹל. 'אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא הֵבַנְתִּי מָה קָרָה', הֵשִׁיב יִגְאָל, 'פִּתְאֹם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הִפְסַקְתָּ אֶת הַקֶּשֶׁר אִתִּי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי'.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה הָיוּ הַשְּׁנַיִם יְשׁוּבִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל בֹּעַז, כְּשֶׁיִּגְאָל מַסְבִּיר לוֹ עַל חֲסַר הַבַּיִת הַמִּסְכֵּן שֶׁלַּאַחֲרוֹנָה מִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ בַּבַּיִת. 'הֵבֵאתִי לוֹ אֶת הַסְּוֶדֶר הַצִּבְעוֹנִי שֶׁלִּי אַחֲרֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בָּרְחוֹב רוֹעֵד מִקֹּר', סִפֵּר. 'וַאֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁנִּכְנַסְתָּ אֵלַי לֶחָצֵר, וְאֵינְךָ מִתְיַחֵס לִקְרִיאוֹתַי', אָמַר בֹּעַז בְּבֹשֶׁת פָּנִים. 'אִם רַק הָיִיתִי מְנַסֶּה לְבָרֵר מָה קָרָה בֶּאֱמֶת – כָּל הַמְרִיבָה הַזֹּאת הָיְתָה נִמְנַעַת'. בְּסוֹף אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵם נִפְרְדוּ כִּידִידִים...

*

בֹּעַז הִתְנַהֵג לֹא כַּשּׁוּרָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נִסָּה לְבָרֵר בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם מָה מִתְרַחֵשׁ. אֲבָל אוּלַי גַּם יִגְאָל אָשֵׁם בַּמְּרִיבָה שֶׁהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם, כִּי גַּם הוּא לֹא נִסָּה לִבְדֹּק אֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְתֹּר אֶת הַסִּכְסוּךְ. לְעִתִּים, הַשִּׂיחוֹת וְהַדִבּוּרִים – יִפְתְרוּ הַרְבֵּה בְּעָיוֹת שֶׁהַשְּׁתִיקָה הַכְּעוּסָה יוֹצֶרֶת.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר