הַארִי פּוֹתֵר תַּרְגִּילִים

רבני שלום לעם תגובות: 0

סיפור צעיר

הַארִי פּוֹתֵר תַּרְגִּילִים -שמחה פשיטיק

הַארִי נִיקֶלְבֶּרְג הָיָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם הַיֶּלֶד הַבְּעָיָתִי, הַכִּבְשָׂה הַשְּׁחֹרָה, שֶׁכֻּלָּם מַצְבִּיעִים עָלָיו וְנֶאֱנָחִים: 'אוֹי... מָה יֵצֵא מֵהַיֶּלֶד הַזֶּה...' בְּכָל מוֹסָד לִמּוּדִי שֶׁאֵלָיו נִכְנַס, כְּבָר מִגִּיל צָעִיר מְאֹד, הָיָה הַארִי מְעוֹרֵר מְהוּמוֹת, חֲסַר מִשְׁמַעַת, מְחוֹלֵל מְרִיבוֹת, אֵינוֹ עוֹשֶֹה אֶת הַמַּטָּלוֹת הַלִּמּוּדִיּוֹת וְאֵינוֹ מַקְשִׁיב בַּשִּׁעוּרִים.

הַמּוֹרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר יָדְעוּ מֵרֹאשׁ שֶׁאֵין לוֹ סִכּוּי, וְלָכֵן גַּם לֹא דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּי. 'רַק בְּבַקָּשָׁה שֵׁב בְּשֶׁקֶט', הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ. 'אַל תַּקְשִׁיב, אַל תַּעֲשֶֹה שִׁעוּרִים, אֲבָל גַּם אַל תַּפְרִיעַ לַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים'. וְהַארִי הָיָה יוֹשֵׁב בְּמֶשֶׁךְ שִׁעוּרִים שְׁלֵמִים, מְקַשְׁקֵשׁ עַל דַּפִּים, בּוֹהֶה בָּאֲוִיר, יָשֵׁן עַל הַשֻּׁלְחָן, וְעוֹשֶֹה הַכֹּל חוּץ מִלְּהַקְשִׁיב בַּשִּׁעוּר. עַל מִבְחָנִים לֹא הָיָה בִּכְלָל מָה לְדַבֵּר. הַארִי הִבִּיט בָּהֶם בִּסְלִידָה וְהִגִּישׁ אוֹתָם – בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב – רֵיקִים, מִלְּבַד שְׁמוֹ שֶׁהִתְנוֹסֵס לְמַעְלָה.

כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו הַשָּׁנִים, וְהוּא כְּבָר סִיֵּם כִּתָּה ז'.

בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן אָמוּר הָיָה לְלַמֵּד אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס, וְכֻלָּם חָשְׁשׁוּ מִמַּה שֶּׁיִּקְרֶה. הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס הָיָה מְבֻגָּר, כִּמְעַט קָשִׁישׁ, וְהַקְּשִׁיחוּת הָיְתָה חֵלֶק מֵהָאֹפִי הַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר שֶׁלּוֹ. הָיוּ לוֹ כְּלָלִים נֻקְשִׁים בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְהִתְנַהֲגוּת הַתַּלְמִידִים בַּכִּתָּה, הוּא נָהַג לְקַבֵּל בְּחֻמְרָה כָּל חִסּוּר בְּשִׁעוּרֵי בַּיִת, וְלֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁתַּלְמִיד יַחֲלֹם בְּמַהֲלַךְ הַשִּׁעוּר.

'אֵיךְ יִסְתַּדֵּר הַארִי אֵצֶל הַמּוֹרֶה הַקָּשׁוּחַ הַזֶּה?' שָׁאֲלוּ כָּל מַכָּרָיו שֶׁל הַארִי אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. וְכָךְ הִתְחִיל יוֹם הַלִּמּוּדִים הָרִאשׁוֹן, בַּחֲשָׁשׁ וּבִדְאָגָה מִפְּנֵי הֶעָתִיד. הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס הֵבִין מַהֵר אֶת טִיבוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד הַסּוֹרֵר, וְהוּא זִמֵּן אֵלָיו אֶת הַארִי לְשִֹיחָה מִיָּד בְּסִיּוּם הַלִּמּוּדִים.

'תִּשְׁמַע, הַארִי יַקִּירִי', פָּתַח וְאָמַר. 'אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשֹוֹת אִתְּךָ הֶסְכֵּם, אֲבָל הוּא חַיָּב לִהְיוֹת הֶסְכֵּם סוֹדִי. הֵבַנְתִּי שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לִלְמֹד, וְקָשֶׁה לְךָ לַעֲשֹוֹת מִבְחָנִים. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁבָּאתָ לְבֵית הַסֵּפֶר, עָלֶיךָ לְהִתְנַהֵג לְפִי הַכְּלָלִים שֶׁלּוֹ, לְפָחוֹת כְּלַפֵּי חוּץ. וְלָכֵן, שִֹים לֵב לַהֶסְכֵּם שֶׁאֲנִי מַצִּיעַ לְךָ – בְּמַהֲלַךְ הַשִּׁעוּרִים אַתָּה תֵּשֵׁב וְתִסְתַּכֵּל עָלַי, וּמִצִּדִּי אַל תַּקְשִׁיב לְמִלָּה אַחַת שֶׁלִּי. רַק תִּשְׁתַּדֵּל שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ אַתָּה מַקְשִׁיב. לְאַחַר מִכֵּן, בַּמִּבְחָנִים, תְּמַלֵּא אֶת הַשּׁוּרוֹת בְּמִלִּים, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא תִּהְיֶינָה קְשׁוּרוֹת לַשְּׁאֵלָה, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ צִיּוּנִים גְּבוֹהִים. אֲבָל שׁוּב, עָלֶיךָ לְהִתְאַמֵּץ שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בְּכָךְ שֶׁאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ דָּבָר'.

הָעֵינַיִם שֶׁל הַארִי נִיקֶלְבֶּרְג נִפְעֲרוּ בְּהַפְתָּעָה, וְהַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס הִמְשִׁיךְ: 'אִם תְּקַבֵּל אֶת הַהֶסְכֵּם הַזֶּה, מֻבְטָח לְךָ שֶׁתַּעֲבֹר עָלֶיךָ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים בָּאֹפֶן הַנָּעִים בְּיוֹתֵר. אַף אֶחָד לֹא יַטְרִיד אוֹתְךָ, אַף אֶחָד לֹא יַעֲנִישׁ אוֹתְךָ, וַאֲנִי אֶדְאַג לְמַלֵּא אֶת הַנְּתוּנִים אוֹדוֹתֶיךָ בְּצוּרָה חִיּוּבִית. אֲבָל אִם לֹא תַּסְכִּים לְמַה שֶּׁהִצַּעְתִּי, וּבְכֵן, אִם זֶה יִהְיֶה הַמַּצָּב – שְׁנֵינוּ נַעֲבֹר שָׁנָה לֹא קַלָּה וְלֹא נְעִימָה. אֲנִי אֵאָלֵץ לִצְעֹק, לְהַעֲנִישׁ, לִשְׁלֹחַ הַבַּיְתָה, לִקְרֹא לַמְנַהֵל, לִקְרֹא לַהוֹרִים שֶׁלְּךָ. וְאַתָּה, מִן הַסְּתָם, לֹא תֵּהָנֶה מִכָּל הַתַּהֲלִיכִים הָאֵלֶּה. אָז תִּבְחַר כָּאן וְעַכְשָׁו אֵיזוֹ דֶּרֶךְ יוֹתֵר מַתְאִימָה לְךָ'.

הַארִי לֹא הִסֵּס רֶגַע. הַמִּפְגָּשׁ עִם הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס הִפְחִיד אֲפִלּוּ אוֹתוֹ. גַּם הוּא שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ יַצְלִיחַ לִשְׂרֹד שָׁנָה שְׁלֵמָה בִּמְחִצַּת הַמּוֹרֶה הַקָּשׁוּחַ בְּיוֹתֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר. וְהִנֵּה, לְשִׂמְחָתוֹ, הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס מַצִּיעַ לוֹ הֶסְכֵּם מְצֻיָּן וְקַל לְיִשּׂוּם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא עָנָה בִּמְהִירוּת: 'כֵּן, הַמּוֹרֶה! אֲנִי מַסְכִּים לְקַבֵּל אֶת הַהֶסְכֵּם הַסּוֹדִי הַזֶּה'.

הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס חִיֵּךְ וְהוֹצִיא דַּף לָבָן מִמְּגֵרָה צְדָדִית. 'הָבָה נִכְתֹּב אֶת הַהֶסְכֵּם הַזֶּה עַל הַדַּף וְנַחְתֹּם עָלָיו שְׁנֵינוּ', אָמַר וְהֵחֵל לְשַׁרְבֵּט שׁוּרוֹת קְצָרוֹת וּבָהֶן עִקָּרֵי הַכְּלָלִים הַנִּדְרָשִׁים מֵהַתַּלְמִיד הַארִי נִיקֶלְבֶּרְג, וְאֶת הַתְּמוּרָה שֶׁמִּתְחַיֵּב הַמּוֹרֶה רוֹבֶּרְט וִילְיַאמְס לָתֵת לַתַּלְמִיד אִם יַעֲמֹד בַּתְּנָאִים. לְבַסּוֹף חָתְמוּ שְׁנֵיהֶם בְּשׁוּלֵי הַדַּף וְנִפְרְדוּ בִּלְחִיצַת יָד וּבְחִיּוּךְ גָּדוֹל. 'זְכֹר לִשְׁמֹר אֶת כָּל הַהֶסְכֵּם הַזֶּה בְּסוֹד', קָרַץ הַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס להַארִי.

הַשָּׁנָה הִתְחִילָה נִפְלָא. הַארִי עָמַד בַּהֶסְכֵּם וְעָשָֹה עַצְמוֹ מַקְשִׁיב לְכָל דִּבְרֵי הַמּוֹרֶה. סִפְרֵי הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ הִתְמַלְּאוּ בְּמִלִּים וּבְמִסְפָּרִים חַסְרֵי פֵּשֶׁר, וְכָךְ גַּם הַמִּבְחָנִים. אֲבָל אִישׁ לֹא שָֹם לֵב שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין הָעֲבוֹדָה הַנִּדְרֶשֶׁת שׁוּם קֶשֶׁר. הַתַּלְמִידִים וְאַנְשֵׁי הַצֶּוֶת הִתְפַּלְּאוּ לִרְאוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁחָל בְּהַארִי, וְלֹא הִפְסִיקוּ לְהַחְמִיא לוֹ עַל הִשְׁתַּפְּרוּתוֹ הַתְּלוּלָה וְהַמְהִירָה. גַּם מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר, שֶׁנִּכְנַס בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לַכִּתָּה, הֻפְתַּע לִרְאוֹת אֶת הַארִי נִיקֶלְבֶּרְג, הַתַּלְמִיד הַכּוֹשֵׁל, יוֹשֵׁב וּמַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. הוּא הֶעֱנִיק לוֹ מַחְמָאָה וְיָצָא מֵהַכִּתָּה עִם דְמָעוֹת בְּעֵינָיו.

וְאָז, לְאַחַר כַּחֲצִי שָׁנָה שֶׁל הַצָּגָה, הִגִּיעַ הַמַּהְפָּךְ הָאֲמִתִּי שֶׁהַמּוֹרֶה וִילְיַאמְס צִפָּה לוֹ. הַארִי הִתְחִיל לְהַקְשִׁיב בֶּאֱמֶת לַשִּׁעוּרִים, בַּסְּפָרִים וּבַמַּחְבָּרוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ הָעֲבוֹדוֹת הַמְדֻיָּקוֹת וְהַנְּכוֹנוֹת, וַאֲפִלּוּ בַּמִּבְחָנִים, שֶׁהִתְמַלְּאוּ בִּתְשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת לְמַדַּי, הֵחֵלּוּ צִיּוּנָיו לְהִשְׁתַּפֵּר מִפַּעַם לְפַעַם.

בְּסוֹף הַשָּׁנָה, בְּטֶקֶס הַסִּיּוּם, נֶעֱמַד הַארִי הַמִּצְטַיֵּן עַל הַבָּמָה וְהוֹצִיא אֶת הַדַּף הַלָּבָן, הַדַּף שֶׁל הַהֶסְכֵּם. 'בִּזְכוּת הַדַּף הַזֶּה הִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל מַחֲמָאוֹת', סִפֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. 'הִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל אֵמוּן מֵהַסְּבִיבָה, שָׁמַעְתִּי מִלִּים שֶׁחִזְּקוּ אוֹתִי וְהֶאֱמִינוּ בִּיכוֹלוֹת שֶׁלִּי. וְאָז הֶחְלַטְתִּי שֶׁאִם בֵּין כֹּה וְכֹה אֲנִי מַקְשִׁיב וּבֵין כֹּה וָכֹה כּוֹתֵב – לְפָחוֹת שֶׁתִּהְיֶה לָזֶה תּוֹעֶלֶת...'

מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם הַסּוֹעֲרוֹת וְהַדְּמָעוֹת שֶׁל הוֹרָיו הָיוּ הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁזָּכַר הָאֲרִי נִיקֶלְבֶּרְג מִבֵּית הַסֵּפֶר.

*

יֶלֶד שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ – מַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ רָחוֹק, אֶת זֶה יוֹדְעִים רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחִנּוּךְ. אֲבָל מָתַי נַתְחִיל לְהַאֲמִין בְּעַצְמֵנוּ? בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לָנוּ אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת – עָלֵינוּ לַעֲשֹוֹת זֹאת בְּעַצְמֵנוּ. כִּי 'אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי'.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר