מעבר לאופק

אריק סגל תגובות: 0

כמעט בכל יום מיד כשהיה חוזר מבית הספר, היה דייויד הקטן מניח את תיקו בחדרו, ויוצא לעבר שפת הנהר. אביו נסע למדינה רחוקה כדי לפרנס את משפחתו שהייתה במצב כלכלי קשה, ודייויד הקטן היה משוכנע כי אביו יחזור הביתה בקרוב, כך שאת אחרי הצהריים היה עושה דיוויד הצעיר על החוף כשהוא נועץ את עיניו באופק האינסופי.

השעות הארוכות שבהן היה יושב באפס מעשה, הביאו את הנער הצעיר לשוטט על שפת הנהר ולשחק בחול הרך והרטוב. באחד הימים גילה דיוויד משהו מוזר בין האבנים והצדפים. היה זה חפץ עגול, חלק, ובצורת אליפסה. דיוויד חשב בתחילה שמדובר בביצה, אך הקוטר של החפץ שהיה רחב מביצה רגילה הבהיר לו כי מדובר במשהו אחר.

הוא נטל את העיגול המוזר אל ביתו והתבונן בו במשך זמן ארוך. הוא בחן אותו מחדש, וגילה כי במרכזו מצוירת נקודה שחורה, לא סימטרית. הוא הבין כי לא מדובר בלכלוך אלא בנקודה המבקשת להעביר מסר כל שהוא. דיוויד אימץ את עיניו והצליח להבחין במספר קווים אך לא מעבר לזה. הוא ניסה לפתור את התעלומה עד שהפתרון הפשוט עלה במוחו: הוא ישתמש בזכוכית מגדלת. בחנות כלי כתיבה סמוכה הוא רכש זכוכית מגדלת, וקרב את הביצה המשונה אל העדשה. כעת היו האותיות ברורות לחלוטין: 'זו ביצה מספר 3 שעשיתי, מקום מושבי הוא - בבית הקטן שבין הרציף למזח'.

הכיתוב היה מעט משונה, מה היא ביצה מספר 3? ולמה אכפת למישהו היכן מתגורר זה שיצר אותה? הסקרנות לא הרפתה מדיוויד שלא חדל להרהר בביצה הגדולה והמושלמת אותה מצא, ובאיש המסתורי שיצר אותה. בימים הבאים הוא המשיך לשוטט על שפת הנהר כשהוא ממתין לאביו, ובינתיים הרים אבנים, פינה ערמות צדפים ולבסוף העלה אוצר בחכתו: שני ביצים נוספות שכבו להם בין ערמות הפסולת שעל שפת הנהר עם כיתוב דומה: 'זו הביצה מספר... שעשיתי, ומקום מושבי הוא - בבית הקטן שבין הרציף למזח', רק שהפעם הן נשאו את המספרים 1, ו-2.

דיוויד התקשה לכלוא את סקרנותו והחליט לצאת ולחפש את האיש המתגורר בין הרציף למזח כפי שסיפרה הביצה. כבר באותו יום בו גמלה ההחלטה בליבו למצוא את האיש המסתורי, שאל דיוויד עוברים ושבים היכן נמצא המזח, ולאחר דקות ארוכות של חיפוש הצליח למצוא אותו. להפתעתו, הרציף והמזח היו די קרובים והוא לא מצא כל בית או מבנה שהיה בנוי בין המזח לרציף. הוא עמד בחוסר אונים על שפת המים, כאשר סירה ירוקה הנושאת מבנה קטן המשמש כמקום מגורים, עגנה על המזח.

דיוויד החליט לבקש עזרה ושאל את האדם שניווט את האנייה, אם הוא יודע היכן המקום בין 'הרציף למזח'? בדיוק פה, ענה האיש. על האנייה שלי. אם תתבונן בקו ישיר בין הרציף למזח תגלה שקשרתי את הסירה שלי בדיוק בין הרציף למזח.

'אז אתה האיש שיצר את הביצים המופלאות?' שאל דייויד בהערצה. האיש לא ענה. הוא יצא מן האנייה, הציע לדיוויד לשתות, וביקש ממנו לשבת ולהקשיב לסיפורו. האיש ששמו היה ראנדי, פתח את סיפורו בלימודיו באוניברסיטה לפני שנים רבות, הוא תיאר את נישואיו ואת שלושת הילדים החמודים שנולדו לו ולרעייתו. אלא שאז נשבר קולו של ראנדי והוא סיפר לדיוויד כיצד איבד את שלשת ילדיו בתאונת דרכים בעת שמשאית התנגשה חזיתית בהסעה שהסיעה אותם לבית הספר שבו למדו. 'אין לי ילדים נוספים' אמר ראנדי בשקט והשפיל את עיניו. 'איך אתה מתאושש מזה?' שאל דיוויד: 'איך אתה יכול להמשיך ולחיות?'

'למרות כל הקושי, אני יודע שמה שקשה כל כך בעיניי, מחשל אותי לקראת החיים עצמם, יכולתי להסתגר, לאבד כל טעם בחיים. אבל בחרתי לחיות, להילחם, לנצח, להמשיך את החיים בכל מחיר! לא להישאר כל חיי סביב האובדן, אלא להביט מעבר לאופק, להסתכל קדימה על העתיד למרות הצער - זאת הסיבה שיצרתי את הביצים הללו, כדי לסגל לעצמי את ההבנה שהעולם הוא עגול, ועם כל מה שנעשה, העולם ימשיך להסתובב הלאה, אנו רק יכולים למצוא את הסיבוב שלנו בתוך החיים ולבחור כיצד להמשיך לחיות אותם...'

'ולמה הנחת אותן על שפת הנהר?' שאל דיוויד. 'כדי שאתה תמצא אותן' ענה ראנדי בעיניים מושפלות. 'רציתי להעביר לך מסר, שגם אם מתרגשת עליך צרה גדולה, אתה צריך לזכור שבסופו של יום, גם מה שנראה לך כעת כצרה גדולה, אתה הוא זה שמחליא האם היא צרה שתוכל להתגבר עליה. עליך להילחם, ולנסות להמשיך את החיים למרות הכול..'

'ואיך זה קשור אליי?' בהה בו דייויד במבט אטום. ראנדי הניח את ידיו על כתפו, הביט בו בעצב ואמר: 'דייויד היקר, אני רק רוצה להגיד לך ש... אבא שלך' עיניו של דייויד טושטשו בדמעות, הוא הבין שראנדי נשלח אליו כדי לבשר לו את הבשורה הקשה, והוא עשה את זה בדרך כל כך מיוחדת, שהקהתה ולו במקצת את הכאב ומילאה את ליבו בתקווה לעתיד טוב, למרות השבר הגדול...

**

'הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה?' כך פונה משה רבנו לקב'ה בשאלה. חז'ל מסבירים כי בני ישראל לא שמעו אל משה מפני שהיו שקועים בצרותם וביגונם בגלל השעבוד הנורא. מי ששקוע בצרתו וביגונו לא מצליח להקשיב לקול אחר גם אם הוא נותן לו נחמה. ולכן על האדם לנסות ולמצוא דרכים כיצד יוכל הוא להאזין גם לאמירות חשובות, לבשורות קשות, ולמצוא בהם צדדים נוספים. רק כד להתגבר על הכאב, להכניס ללבו את התקווה ולהמשיך את הציפייה לחיים טובים בכל מחיר.

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר