ילדי המערות

אבינועם הרש תגובות: 0

התקופה שעליה אנו מספרים, היא תקופת שלטון האימפריה הרומית בארץ ישראל. בזה אחר זה ניגפו צבאות שאר המדינות בפני הצבא האדיר והמיומן של אחת מהממלכות החזקות ביותר שידע העולם, המעצמה הרומאית.

קוונטינוס הראשון, אחד מהמפקדים המעוטרים ביותר בתולדות צבאות העולם שהתפרסם כאסטרטג מיומן ומבריק הוביל את חיילי האימפריה שלו לכיבוש אחר כיבוש. פחד גדול שרר גם בארץ ישראל, בגלל שמועה שהתפשטה ברחובות. על פי השמועה חיילי הצבא הרומי לוקחים בשבי גם ילדים קטנים, שמים אותם במנהרות אפלות, וקושרים אותם בשלשלאות פלדה מול קירות ריקים. כדי שלא יקפאו למוות, דואגים אנשי הצבא להשאיר בכל מערה כזו מדורה דולקת. וכך יצא, שאותם ילדים קטנים שמגיל אפס היו רואים רק אור וצל עד שגדלו והגיעו לגיל שמונה עשרה, ואז היו מתחילים באימוני המלחמה ומצטרפים לעשרות אלפי השבויים האחרים שנפלו במסעות הכיבוש של האימפריה הרומית. מילדים אלו הרכיבו את 'לגיון הזרים' החזק ביותר בכל יבשות אסיה אפריקה ואירופה. חיילים זרים אלו, בניגוד לילידי הממלכה הרומית, נשלחו לחזית ולמקומות המסוכנים ביותר כדי לחסוך מהחיילים הרומאים מבטן ולידה להיפגע בקרבות.

שירותם הצבאי נמשך מעל ארבעים שנה והם היו משוללים זכויות בסיסיות כגון יציאה לחופשות ותשלום עבור שירותם המסוכן. למעשה, אפשר לומר שהם היו עבדים לכל דבר ובהתאם לכך זכו ליחס מזלזל ומשפיל מצד מפקדיהם שלא ראו בהם אלא כחפצים שאפשר להחליף ולהפקיר בשטח במידת הצורך, כמו במקרים של פציעה ופגיעה בעקבות קרב עם האויב.

באחת מהמנהרות הידועות ביותר לשמצה שבהם החזיק הצבא הרומי עשרות ילדים יהודים שהיו שבויים כבר מגיל שנה, החליטו יהודה ומנחם, שניים מילדים אלו שהוחזקו כך במשך שנים, כי אין להם רצון לבזבז את כל חייהם כאסירים הכבולים לשלשלאות ברזל כאשר הנוף היחיד הנראה לעיניהם מורכב מצלליות של אור וצל.

כעבור עשרות ניסיונות להימלטות שנדחו שוב ושוב מחמת סיכון גדול מדי, הגיע הרגע המיוחל עבור יהודה ומנחם בדמות חלון הזדמנויות מיוחד שניתן להם. השומר הקבוע שהיה אמור להגיש להם את פת הלחם הקבועה לא חש בטוב, אחרי שנים שבהן מילא שליחותו נאמנה, ובמקומו נשלח נער צעיר להגיש להם את מנת הלחם הקבועה.

מנחם ויהודה ניצלו את הרגע היקר וביקשו מהנער להתקרב אליהם מאחר שברצונם להגיד לו משהו. הנער, שלא היה רגיל ומיומן בנקיטת צעדי זהירות נפל במלכודת והתקרב לעבר יהודה ומנחם שמיהרו לחבוט בו, עד כדי ערפול חושים, חטפו לו את צרור המפתחות ומיהרו לשחרר את עצמם מהאזיקים. שריריהם היו תפוסים וכואבים אולם הם ידעו שהזמן משחק לרעתם. בתוך רגעים ספורים ברחו מהמערה ויצאו לעולם האמיתי שחיכה להם בחוץ.

תדהמה מילאה את לבם ברגע שראו בפעם הראשונה בחייהם מאז שנחטפו בתור תינוקות את מראות העולם. הם חשבו שכל העולם אינו אלא אור וצל אולם עכשיו הם גילו שאור וצל אינם אלא חיקוי עלוב למראות הנהדרים שיש לעולם להציע: ההרים הגבוהים, הנוף המופלא שנגלה לעיניהם. הם היו במבוכה גדולה. כעבור רגעים נוספים הם הגיעו לאזור השוק, שם חיכתה להם הפתעת חייהם: עשרות טעמים וריחות עזים הציפו אותם והפכו אותם למסוחררים.

הם חשבו שהעולם מורכב מאור וצל והנה גילו שבעצם לא ראו כלום ממה שהעולם האמיתי מציע.

יהודה ומנחם נזכרו בחבריהם האסירים, והחליטו להתגנב למערה כדי לספר להם על העולם המופלא שבחוץ, ולעורר בהם את הרצון להתקומם על השומר הרומאי הבודד ולברוח מהמערה. באחד הלילות הם התגנבו למערה, כאשר השומר יצא לשוטט מחוץ למערה, וניסו לשכנע את חבריהם שיש עולם שלם בחוץ וכי החיים האפורים כאן, במערת האור והצל, אינם אלא חיקוי זול, ושכעת הגיע הזמן לברוח החוצה.

לשמע תיאוריהם הצבעוניים אודות העולם היפה שבחוץ הילדים המסכנים הכבולים שאלו אותם בתמימות: 'אבל לא הבנו, איך בכלל ייתכן שיש בעולם עוד דברים מלבד אור וצל ומדוע לסכן את חיינו בשביל ניסיון המילוט?' מנחם ויהודה רצו להסביר להם, לתאר להם במילים, אולם אחרי שעות של הסברים התחילו מנחם ויהודה להבין שאולי, הם לא יצליחו אף פעם לשכנע את חבריהם המסכנים בכך שיש עולם אמיתי בחוץ.

בסופו של דבר, ביקשו הילדים הכבולים ממנחם ויהודה שיעזבו אותם במנוחה ויפסיקו סתם לבלבל אותם. הם לא מאמינים להם ובכלל, רק משוגעים חושבים שיש בעולם שבחוץ כל מיני דברים מוזרים שלא קשורים לאור ולצל.

יהודה ומנחם יצאו מהמערה, והחליטו לפעול בנושא כדי לחלץ את חבריהם המסכנים. הם חזרו למקום המסתור שלהם, וטיכסו עצה כיצד לבצע את החילוץ המורכב. לאחר מעקב ממושך אחרי שני החיילים הרומאים, הם הצליחו לגנוב את חרבותיהם מעמדת השמירה. וכבר באותו לילה הסתערו שני הנערים על שומר המערה, כפתו אותו ולקחו ממנו את המפתחות. חבריהם היו ישנים כאשר נשמע במערה קול שקשוק המפתחות, ולהפתעתם הבחינו ביהודה ומנחם. 'מה אתם עושים?' תהו הילדים, 'החוצה, אל החופש!' הכריזו השניים. רק שבעה ילדים יצאו החוצה, בעוד ששמונה עשר הנותרים סירבו לצאת. 'אנחנו לא מסכנים את חיינו ביציאה החוצה, אתם משקרים! אין עוד עולם בחוץ...'

יהודה ומנחם ניסו לשכנע אותם אך לשווא. לבסוף יצאו השניים עם אלו שהסכימו לברוח, ולא נותר להם אלא להצטער על חבריהם שהעולם של 'אור וצל' כבל אותם בתוכו, ללא יכולת לצאת גם כאשר נפתחו לפניהם שלשלאות הברזל...

*

אנשים רבים בעולם חיים בשקר ובטוחים שגם עולמם, המורכב כולו מ'אור וצל' הנו העולם האמיתי. אם נשאל אותם נגלה שהם מאמינים באמת ובתמים שאין עולם אחר מלבד העולם שהם מכירים, ולפעמים אף יבקשו מהאנשים שיצאו מהמערה להניח להם לנפשם. נראה שכולנו צריכים לחשוב כל הזמן ולדאוג, האם עולמנו הינו באמת העולם האמיתי או שחלילה גם אנו יכולים להעביר את חיינו ולחיות אך ורק בעולם של אור וצל, המורכב משקרים ותחבולות.  

 

תגובות (0)

כתוב תגובה:

כתובת

"שלום לעם"

ע"י עמותת "גבריאל שר ישראל" (ע.ר. 58-037849-5)

רח' בני ברית 18 ירושלים

02-5022881

webmaster@shalomlaam.co.il

צור קשר